וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם

ביום בו אישה מוכה תרגיש שאומה שלימה עומדת מאחוריה ותומכת בה, ביום בו נפחית את מימדי התופעה ונחדל מלהתעלם מבשרנו, ארוכתנו מהרה תצמח.

הרב ברוך אפרתי , כ"ה באדר תשע"א

יהדות הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתי
צילום: עצמי

דומה שלא עובר לו שבוע בסדר יומה של מדינת ישראל, ללא רצח או אונס נשים בידי בעליהן. רק התחיל השבוע, וכבר שתי נשים נרצחו ביד בעליהן.

לנשים הנרצחות אין פה, אין דוברים. לא די שנרצחו, הרי הן גם משעממות אותנו בשתיקתן, דוממות ודומעות בקברן, ומפריעות בעצם קיומן לסדר היום הסטרילי שלנו.

הבה נהיה ישרים עם עצמנו- אנו אפאתיים ביחס לאסונן של הנשים המוכות. איננו קשובים דיו, איננו דורשים שינוי בקול רם ובבהירות, שהרי נח לנו להעביר נושא מאשר לטבוע בים הדיכאון והצער של אותן הנשים.

הנה עוברים להם השבועות והחודשים, שנה ועוד שנה, והארץ לעולם עומדת. ההערכות על מספר הנשים המוכות בישראל כיום, עבר את הרבע מליון. רבע מליון נשים החיות באימה תמידית מבני זוגן, וסופגות בשקט מכות, לעתים בפני ילדיהן ההמומים. גם המספר הזה, הוא כשליש בלבד מהמציאות האמיתית. רק שלושים אחוז מהנשים המוכות מדווחות על מצבן.

רבים מעימנו שואלים בליבם את שאלת העם בימי ישעיה – 'למה צמנו ולא ראית'? מדוע אלוקי ישראל אדיש לתפילותינו ואינו מעלה את מפלס הכנרת? אנו מתפללים בכל לב, מנסים להיות אנשים טובים, וחלקנו הגדול גם ירא שמים ומקיים מצוות. מדוע אם כן איננו זוכ
הבעיות בזוגיות, הבזבוז הכספי וכדומה כל אלה הם תירוצים עבור הסיבה השורשית- הבעל המכה אינו יכול לקבל את מי שחיה עימו וחולקת עליו, בלי להכות אותה, לעיתים למוות.
ים לעדנה בתחום הזה?

על כך משיב הנביא- 'פַתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה....כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.  אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח'

ההתעלמות הבוטה של רבים מאיתנו מההתעללות בנשים, עונה אחד לאחד להגדרת הנביא 'וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם'. אנו מתעלמים מבשרנו, אנו בוחרים שלא לזכור ולא לשוחח על הכאת נשים ועל רציחתן, על אונס נשים ועל ההתעמרות בהן.

כלי התקשורת אמנם ידווחו לאחר הרצח הבא בימים הקרובים, אך הדבר ישקע לו לאחר יום בתוך בליל הידיעות הפוליטיות והמסחריות. מסתבר שסכסוכים פוליטיים ועליית מניות חשובים בעיני רבים מאיתנו יותר משתיקת הנשים המתות.

אינני נביא ולא בן נביא, אך ישעיה בהחלט היה נביא. הנבואה קושרת את סדרי הטבע הגשמי עם סדרי הטבע הרוחני והמוסרי של החברה הישראלית.

כאשר אנו נוטים כחברה מהאופי המוסרי האלוקי הנטוע בנו, כאשר איננו נוהגים עם השכבה החלשה בצורה אנושית ואכפתית, אזי גם הארץ והשמים נוטים מטבעם. לא בכדי הוא שאלוקי ישראל עצר את השמים בימינו, לא בכדי תפילותינו אינן נענות. ישנן מאות אלפי זעקות נשים המעכבות את תפילותינו מלהגיע לפני כסא הכבוד. כמות הדם הנשי הטהור שנשפך ברחובותינו הוא כתם אדום וגדול בעמדנו בפני אלוקי ישראל.

אנו חוטאים בחטא האדישות, איננו זועקים דיו את זעקת המתות, זעקת הנאנסות, זעקת המוכות. אינני יודע אם רק בשל כך באה הבצורת, אך ודאי שדם הנרצחות אשר אין להן מושיע מפעפע בהיכלות של מעלה בפני הקב"ה, 'כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ'.

בכל המגזרים, בכל חלקי החברה, פוסע המוות. כשהבעל צועק ומכה, אין חשיבות לדת או לעוני, ללאום או לעושר. הפרופסור והמתדלק, האברך והבנקאי, מוכר הירקות והסוחר בבורסה, הדרוזי והמתיישב. בכל חלקי החברה ישנם רשעים המכים את נשותיהם, על רובם איננו שומעים, ועל חלקם אנו שומעים מאוחר, כשהאישה עטופה בתכריכים.

עלינו לזעוק בקול גדול את זעקת הנשים. זהו אינו עניין רגשי או התנדבותי, זהו יסוד היותנו יהודים ובני אדם ישרים. יסוד היותנו בעלי צלם אלוקים. זוהי חובה ערכית, יהודית, והלכתית –'לא תעמוד על דם רעך'.

אמנם, בזעקה לא די.

עלינו לשאול כיצד נוכל אנו, לחזק את הנשים המוכות. עלינו לברר במה נוכל אנו לסייע ברמה האופרטיבית בצד המחאה הציבורית.

כמו בכל דבר, על מנת להתקדם יש לבאר את הסיבה לבעיה. חיזוק הנשים המוכות ומניעת האלימות יתכנו רק אם נבין מדוע אדם מכה את אשתו.

אם נסכם את המחקרים על עדותם של גברים מכים, נבחין כי הכאת נשים באה בעיקר מתוך כעס על הצד השני, מתוך אי השלמה עמוקה עם הלגיטימיות של האשה לחשוב אחרת. היא בוחרת אחרת, היא חולקת עלי. כיצד היא מעזה? אני המלך, אני הקובע, אני הגבר. יסוד הבעיה היא בחוסר היכולת של הבעל לקבל את העומדת לצידו כשונה, אשר לעיתים היא מוציאה אותו מדעתו.

הבעיות בזוגיות, הבזבוז הכספי וכדומה כל אלה הם תירוצים עבור הסיבה השורשית- הבעל המכה אינו יכול לקבל את מי שחיה עימו וחולקת עליו, בלי להכות אותה, לעיתים למוות. הבעל המכה אינו מסוגל לחלוק בחריפות על אשתו בכבוד. הוא אינו מכיר באשתו כאדם בעל חירות וצלם אלוקים אחר משלו, כבעלת זכות להכריע אחרת ממנו.

על כן, השינוי בוא יבוא דווקא על ידי חינוך מחדש של עצמינו וילדינו, חינוך לכבוד הדדי בין האדם לזולתו. לא חינוך לסובלנות רגילה לחברים, או סובלנות כלפי השונה הרחוק מהאדם ולא מאיים עליו, אלא חינוך להכרה בעמדה השונה מאד ממני, החולקת על עמדתי ואף מכעיסה אותי. עמדה שונה היכולה להכריע בניגוד לעמדתי, הרלוונטית לחיי ועימה עלי להתמודד בכלים של שיחה ולא בכוח. החינוך לשליטה בכעסים ובהכרה בעמדות שונות, הוא יסוד התיקון.
השינוי בוא יבוא דווקא על ידי חינוך מחדש של עצמינו וילדינו, חינוך לכבוד הדדי בין האדם לזולתו. לא חינוך לסובלנות רגילה לחברים, או סובלנות כלפי השונה הרחוק מהאדם ולא מאיים עליו, אלא חינוך להכרה בעמדה השונה מאד ממני

האחראים לרציחות אשר יהיו בעוד עשר שנים הם אנחנו, ההורים, הרבנים, אנשי החינוך, אנשי הרוח. לא המשטרה ולא העובדות הסוציאליות. אנו אחראים על החינוך ועל העתיד, ועל כן עלינו להיערך מראש ביסודיות.

אם אנו נפעל בכל הכוח ובכל הכלים לחיזוק ההכרה של ילדינו ותלמידינו בלגיטימיות הבעל או האישה לחלוק עליהם, ובבניית כלים להתמודדות עם האחר המאיים על עמדתי ללא אלימות והרס, אזי נמעיט את מימדי התופעה.

זו אינה ערכיות אוניברסאלית כי אם יסוד התורה, 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו', 'ואהבת לרעך כמוך'. לא רק צלם האדם הכללי צריך להוביל את המאבק בתופעה כי אם דוקא שורש יראת השמים שבנו, המחויבות לחינוך גוי קדוש ללא אלימות.

דור ילדים ותלמידים שיש לו עמוד שדרה ערכי עצמאי וברור מחד, אך הכרה בעובדה שלא כל האמת אצלו ויש מקום לעמדה החולקת עליו ומערערת את יציבותו, בכללי משחק של הכרה הדדית וניהול מחלוקת ללא אלימות. זוהי התרופה ארוכת הטווח.

אמנם, טעות תהיה לחשוב שבחינוך פוסט מודרני לטשטוש ההבדלים בין בני הזוג, טשטוש המחלוקות, תבוא הישועה.

יש להישמר מחינוך המערער את הזהות האישית, הבא לפגוע בביטחון בצדק שבדעה האישית, הבא לטשטש את הצורך בעמדה בהירה ובעלת בטחון. אדרבה, עלינו לחנך לכך שיחסי אי הסכמה מובילים לחידוד העמדה האישית, להפריה העמדה האישית באמת החלקית המצויה בדברי החולק על האדם.

על החינוך להביא לידי זהות בנויה לתלפיות, בעלת עמדה ברורה, אך בעלת כבוד לעמדה ההפוכה, על אף היותה טועה לדעת האדם.

או אז, ביום בו אישה מוכה תרגיש שאומה שלימה עומדת מאחוריה ותומכת בה, ביום בו נפחית את מימדי התופעה ונחדל מלהתעלם מבשרנו, ארוכתנו מהרה תצמח.

דם הנשים יחדל מלהיות כתם בהיכלות אלוקים, ועלינו ירד הגשם.