כמו כל משפחה דתית טיפוסית, מפארת את קיר סלוני ספרייה גדולה, עשירה בספרי קודש.

אך לבד מספרי הקודש, שהם מבחינתי היסוד להבנת מהותי כיהודייה, שוכנים ספרי "חול" רבים. אותם ספרים, הינם ספרים על גיבורי עמנו לאורך הדורות, שבזכותם שרדנו ובזכותם יושבים אנו פה בארץ ישראל. לעמנו היסטוריה מפוארת של אנשים עיקשים ונחושים, שהניחו בצד את טובתם האישית ופעלו באומץ רב למען המשך קיומנו כעם בארצנו. אותן דמויות מופת, נלחמו בחירוף נפש בשלטונות עוינים ואכזריים, התמודדו עם עוני ורעב, מחלות ושכול. למרות כל אלו, לא נשברו והמשיכו במאבקן הצודק למעננו- הדורות הבאים.

יש מאיתנו שקוראים את אותם סיפורי מופת, נדהמים מעצמתם, נדים בראשם וממשיכים הלאה איש לעמל יומו. יש אחרים, לצערי מעטים, אשר בהשראת אותם סיפורי עוצמה ומופת עוצרים את שגרת יומם ועושים מעשה. איש איש כפי כוחו וכפי יכולתו. לא ניתן להתעלם מהעובדה שכיום האנשים ההולכים כחלוץ לפני המחנה, הם אותם אלה אשר משקיעים את כל הונם, כישרונם ויכולותיהם ויוצאים לכבוש את הגבעות השוממות שבמרחבי ארצנו הקדושה. הרי כל איש יודע, שגבעה שעומדת שוממת וריקה, במהרה תיכבש.

ואם לא על ידינו, בניה הנאמנים של ארצנו, על ידי אויבינו שכל מטרתם להרגנו ולגרש אותנו מנחלת אבותינו. באמתחתם של אותם צעירים נחושים, גברים נשים וטף, סיפורי התמודדות עוצמתיים למכביר. סיפור גבורתם ונחישותם אל מול איתני הטבע, נחת זרועו של האויב והתנכלויות הממסד מזכירים מאוד את סיפוריהם של בלקינד, חנקין, שפירא, שוחט וכל אותם אנשים מופלאים אשר עליהם נכתבה סדרת

חרוטה על ליבם מוסכמה מעוותת שאדמתנו מקודשת היא לאוייבינו הערבים ולהם בלבד הזכות הבלעדית להתהלך בה בחופשיות כרצונם, לטעת בה עצים ולבנות עליה בתים. ואילו ליהודים אסור. יהודי שמעיז לנהוג באדמה כאילו נחלת אבותיו המובטחת היא "זוכה" לנחת זרועם הכואבת.

הספרים "ראשונים בארץ" בהוצאת יד יצחק בן צבי ועם עובד. אולם דבר מהותי אחד מפריד ביניהם: מלחמתם של גיבורי הדורות הקודמים על זכות אחיזתנו בארץ ישראל הייתה מול שלטונות זרים. לא היו להם עצמאות מדינית, ראש ממשלה, שר ביטחון, צבא, משטרה ופרקליטות יהודיים. סיפורם של גיבורי דורנו מורכב ומסובך שבעתיים, משום שעדיין נלחמים הם אל מול שלטון עויין, אך הפעם לא זר. את משרות ראש הממשלה, שר הביטחון, בכירי המשטרה, הצבא והפרקליטות מאכלסים אנשים יהודים. אשר משום מה, במקום לסייע בידי אותם צעירם נטולי אנוכיות ואמיצים, הם נלחמים בהם. מלחמה כמו שנלחמים באוייב.

משום מה, חרוטה על ליבם מוסכמה מעוותת שאדמתנו מקודשת היא לאוייבינו הערבים ולהם בלבד הזכות הבלעדית להתהלך בה בחופשיות כרצונם, לטעת בה עצים ולבנות עליה בתים. ואילו ליהודים אסור. יהודי שמעיז לנהוג באדמה כאילו נחלת אבותיו המובטחת היא "זוכה" לנחת זרועם הכואבת. משסים בו את כל זרועות הממסד. אסור לו לטייל בארץ ישראל, אלא במקומות מוגבלים בלבד. אסור לו ח"ו לנטוע עצים, ולעבד את האדמה. אם בונה הוא בית, בעד שום הון שבעולם המדינה לא תתיר לו לפדות את הקרקע עליה עומד הבית ולקבל עליה קושאן- גם אם נרכש הוא בדמים. מעמידים אותו לדין על כל מילה או מחשבה שאינם מותרים על פי קובעי המדיניות ועוד ועוד.

אם אותם גיבורים בדורות הקודמים היו נאלצים להתמודד עם נחת זרועו האכזרית של שר הביטחון אהוד ברק, אשר משסה את חיילי צה"ל והמשטרה באזרחים, הורס את בתיהם משליך את ילדיהם לרחוב הקר והגשום, יורה בהם כדורי גומי, חובט בהם באלות עד זוב דם- לא סביר להניח שמדינת ישראל הייתה קמה. מעשיו של אהוד ברק, בגיבויו המלא של ראש הממשלה, ביבי נתניהו, לא רק שהיו מעכבים את הקמתה של מדינת ישראל כבית לאומי ליהודים, אלא בימינו אנו מאיימים להחריבה. אם נמשיך לשתוק ולהבליג נוכח מלחמת החורמה שנלחם הממסד השלטוני באוהבי ארץ ישראל, נאבדה לצמיתות.

הלוואי שבין קוראי שורות אלו נמצאים אנשים בעלי מעמד של כוח והשפעה, אשר חרדים לגורלה של מדינתנו וחרדים להמשך אחיזתו של העם היהודי בארצו. אם אנשים אלו יתעוררו מקיפאונם, ויעשו מעשה, אזי כי תהיה תקווה לאחריתנו. ומהו מעשה? אפשר בתמיכה כלכלית באותם צעירים אשר אינם נרתעים ובונים את בתיהם שוב ושוב תוך התעקשות על כל שעל מאדמתנו. אפשר בהשמעת דברים אמיצים בזירה הציבורית בגנות אותה התנהגות שלטונית נלוזה, תוך דברי שבח ועידוד לאותן משפחות אמיצות שנאבקות למען כולנו. אפשר בעשייה במישור הפוליטי, או המשפטי. איש איש כפי כוחו, השפעתו וכישרונו.