רודן ידוע מראש

קדאפי הוא האמת בפרצוף של עולם צבוע – רודן ותיק שיודע את תפקידו האמיתי בעולם

אבי סגל , כ"ח באדר תשע"א

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

תאמינו או לא, אני עדיין מחבב את קדאפי. בעצם, אולי עד סוף השבוע זה יתחלף ל"חיבבתי", בהתאם לאירועים ולזרימת הדם בגופו של האיש. אני יודע שהוא רוצח המונים, אויב מטורף וכלב שוטה, אבל זה חזק ממני. קדאפי הוא האמת בפרצוף של עולם צבוע – רודן ותיק שיודע את תפקידו האמיתי בעולם: לדאוג לעורו ולרווחתו ולשים קצוץ על כל אחד אחר, כולל בני עמו. מזמן לא היה דיקטטור מזוקק כזה.

זאת לא חוכמה לאהוד את קדאפי, להיפגש אתו ולהחניף לו, ודקה לאחר מכן להתבייש בפומבי – כפי שעשתה ח"כ חנין זועבי. אם פוליטיקאי ערבי כינה אותו "מלך מלכי המלכים", או אם עיתונאי ישראלי רץ ללחוץ את ידו כדי להוציא כתבה עלובה לעיתון, הם לא יכולים להתנער ממעשיהם, לכנות את האיש בשמות או להתנהג כאילו לא קרה דבר.

ובתפקיד המלך: ליצן החצר. קדאפי | צילום פלאש90

מי מהם יכול לומר בכנות שהופתע? כולם ידעו וכולם יודעים מיהו השליט הרודן בעולם המוסלמי, כמה הוא דואג לעצמו וכמה לבני עמו. ידענו זאת על מובארק, ידענו על בן עלי התוניסאי, ואנו יודעים זאת גם על רבים ממנהיגי ערב האחרים. אנו יודעים שהם מושחתים ובריונים או רוצחים חסרי מצפון, אבל אין לנו מה לעשות נגד זה – אז אנו מדחיקים. וכך יכולים הרודנים ברחבי העולם להשתתף במשחק הדיפלומטי הצבוע, ליהנות ממעמדם המלכותי ולשלוט גם בסדר היום העולמי. די בהזזת אצבע של אחד מהם, כדי שהעולם המערבי יתמוגג מהמתינות ומנהיג העולם החופשי יכריז על תקווה חדשה.

אפילו קדאפי עצמו ידע להתקרב אל המערב כשהיה לו צורך בכך. בעבר אפילו הודלפו ידיעות על מפגשים בלתי רשמיים בין לוב לישראל, ואלו קיבלו כותרות ענק נלהבות בעיתונים הגדולים. מזל שלעתים עולה האמת על פני השטח, בזכות עריץ חסר גבולות שנמצא יותר מדי שנים בתפקידו ואינו מסוגל לראות ממטר את מי שאינו הוא.

משגיחי כשרות המינוי

לפני ימים אחדים בחר ראש הממשלה את האלוף (מיל') יעקב עמידרור כיועצו לביטחון לאומי, וכל הדוסופובים החלו לצאת מהחורים. לרגע נדמה היה כאילו נכנסנו למנהרת הזמן ויצאנו בעידן שבו הקריירה המפוארת של קצינים חובשי כיפה הסתיימה באגף הכשרות של הרבנות. מכולם, שווה להתעכב על טורו של נחום ברנע בידיעות-אחרונות כדי להבין את עוצמת הנבזות. לפני כן אודה לאתרי ביקורת התקשורת 'ולווט אנדרגראונד' ו'לאטמה', שבזכותם התוודעתי לטקסט המכונן של העיתונאי הוותיק.

מרגע ששמע על מינויו של היועץ החדש, אץ-רץ נחום-תקום לחפש ציטוטים קיצוניים ומרשיעים בטורי הפרשנות של עמידרור בישראל-היום. ברנע נכשל במשימה, כך הודה בעצמו, ולכן לא נותר לו אלא לספר על אירועי עבר שוליים ובלתי רלוונטיים להחריד, ולאחר מכן לצטט הטחות בוץ ממקורות אנונימיים כאחרון התרנגולות הרכלניות בלול. "בצה"ל לא תמיד מצדיק הראש את הדרגות שמקשטות את הכתפיים", סיכם ברנע בענייניות מוכחת.

משאזלו פרטי הרכילות העסיסיים פנה ברנע לעניין החשוב באמת: כישוריו של יעקב עמידרור כפובליציסט. "כתיבתו פשטנית, עצית, דלת בשר", כתב ברנע בעל יכולת הכתיבה המורכבת, המגוונת והרעננה, "הוא לא ניחן בחריפות של אורי אליצור או באירוניה של אורי אורבך". במשפט האחרון חשף ברנע את כל הסיפור: עמידרור אינו אלוף, איש מודיעין בכיר לשעבר ובעל שני תארים אקדמיים – האיש הוא דוס. ולכן, אין להשוות אותו לפרשן יום-טוב סמיה, לדוגמה, אלא לכותבים הדוסים הייצוגיים. אם עמידרור היה חילוני, אפשר להיות בטוחים שברנע לא היה משווה אותו למאיר שלו או לירון לונדון.

ישנם עיתונאים, כמו אטילה שומפלבי ויוסי ורטר, המסוגלים לתבל את טענותיהם נגד עמידרור בטיעונים ענייניים – אמנם משונים ומיושנים, אבל כאלה שאפשר להתווכח עליהם. מי שקורא אותם, עלול להגיע למסקנה השגויה כי הם מסוגלים לראות אדם דתי בעמדה בכירה מבלי להחמיץ את פניהם כלימון. את האשליה הזו מנפץ נחום ברנע. מזל שלעתים עולה האמת על פני השטח, בזכות עריץ חסר גבולות שנמצא יותר מדי שנים בתפקידו ואינו מסוגל לראות ממטר את מי שאינו הוא.

בעשרה מאמרות

השחקנית נטלי פורטמן זכתה השבוע בפרס האוסקר, ואחדים מכלי התקשורת בישראל לא שכחו להזכיר לנו בפעם המיליון כי היא בעצם משלנו: יהודייה, ישראלית לשעבר, דוברת עברית שוטפת ואפילו סטודנטית לשעבר באוניברסיטה העברית. מצחיק. אחר כך עוד לועגים לנו, הדתיים, שאנו מגזריים. אז לרגל אימוצה הרשמי של זוכת האוסקר החדשה למדינתנו המתפתחת, הנה גילויים נוספים של גאווה פרובינציאלית מגוחכת, ציטוטים שהיו עשויים להיות אמיתיים ואולי עוד ייכתבו בעתיד:

1. "סופר דתי זכה בפרס ראש הממשלה שאינו דתי אך שומר כשרות וילדיו לומדים תנ"ך, כך מסר כתבנו חובש הכיפה" (אתרי הציונות הדתית ברשת).

2. "אנו מרשים לטפוח לעצמנו על השכם: קדאפי הופיע אצלנו בתמונת השער הרבה לפני כל העיתונים האחרים" (מגזין האופנה 'ווג').

3. "בטח שהיא משלנו: גם יהודייה, גם למדה באוניברסיטה העברית - התפללנו שהיא תזכה באוסקר" (פיטר וג'ולי כהן, הוריו המאוכזבים של הרווק המושבע אוסקר כהן, ניו יורק).

4. "עוד גאווה לאומית: כריסטיאן בייל, ששמו קשור לדת שהתחילה במישהו שנולד כיהודי, זכה בפרס שחקן המשנה" (כותרת בעיתון ישראלי).

5. "לכדורסלן מכבי ת"א דורון פרקינס – אנו גאים במשחק ההגנה שלך ושמחים בהצלחתך. מכל המשפחה" (משפחת הטורפים).

6. "השבוע בטלוויזיה: הסרט הגנוז על נפילתו הקשה של מלך הבידור הכריזמטי והחתיך דודו טופז" (האתר הרשמי של ברק אובמה).

7. "לכדורגלן טוטו תמוז – כל הכבוד על השער מול חיפה, אבל למה לא צמד? מאוהדיך המסורים" (קוקו שאנל, ז'וז'ו חלסטרה, טוב-טוב הגמד ומומו הפרה).

8. "עיתון הארץ הוא היחיד שמייצג אותנו. זהו העיתון המאוזן והשפוי ביותר שנוסע נגד התנועה של מדינת ישראל המטורפת" (עצומה על לוח המודעות באברבנאל).

9. "כשאני רואה את דגל ישראל מונף אל על, עם המגן-דוד וצבעי הכחול-לבן, לבי גואה בהתרגשות ובשמחה על קיומה וצמיחתה של מדינת היהודים" (יצרן הדגלים הסיני).

10. "מקורות במערב: יש סיכוי טוב שהמהומות בעולם הערבי יגררו שימוש של הצבא בחרדל!" (עיתון בשבע).