בין תל חי לאיתמר

90 שנה מאז המאורעות בגליל, הים אותו הים והערבים אותם ערבים, שום דבר לא השתנה. שני ערבים מפלצות אדם חודרים לאיתמר ורוצחים בשנתה משפחה שלמה.

יוסי צור , ט' באדר ב תשע"א

יוסי צור
יוסי צור
צילום: פלאש 90

ב-1920, לפני 90 שנה, ממש החודש באדר, ישבו מספר לא גדול של מתיישבים יהודים בהתנחלות קטנה על קרקע שנקנתה כחוק ויושבה על ידם, חלוצים של ממש. להתנחלות קראו תל חי. הימים ימי פרעות, בדואים וערבים מתנפלים ושודדים את השיירות העוברות באיזור, תושבי ההתנחלויות מטולה וכפר גלעדי מסתגרים ומתגוננים.

בליל הי"א באדר מתדפקים מאות ערבים על שערי תל חי, בתירוץ קלוש שהם מחפשים חיילים צרפתים. היהודים הצהירו כי הם ניטראלים ואינם מתערבים בסכסוך האנגלי צרפתי באיזור, אך לערבים זה לא הספיק הם חיפשו תירוץ לתקוף. צרפתים לא היו בתל חי וכולם ידעו זאת.

בתל חי הסתגרו מעט המתיישבים מאחורי קירות הבזלת ולא פתחו את השער, הערבים הציעו שרק משלחת קטנה תכנס לסרוק את החצר. חלק מהתיישבים היהודים דרשו לא לפתוח את השער, חלק אחר אומר, נוותר, הם הרי מבטיחים, רק יכנסו יראו ויצאו חזרה. ויכוח של ימין ושמאל, האם יש שותף שאפשר להסכים איתו ולבטוח בדבריו או שאין עם מי לדבר ואין עם מי להסכים.

בסופו של הויכוח המתישבים טועים טעות קריטית ופותחים את השער, הערבים זורמים לחצר, עולים לקומה שנייה ופותחים באש. בקרב נהרגים חמישה, יוסף טרומפלדור נפצע אנושות ואחרים נפצעים. המתיישבים היהודים מחליטים לנטוש את הנק
מדינת ישראל חזקה מספיק כדי שכוחות יגיעו מייד כדי שלא נצטרך לנסיגה מנקודות מותקפות, אבל לצערנו מדינת ישראל אינה חזקה מספיק להפסיק את רצח ילדיה ואזרחיה
ודה ולסגת לאיילת השחר עד יעבור זעם. גם מטולה וכפר גלעדי ננטשות והמתיישבים נסוגים לראש פינה וליישובים הבטוחים יותר בעמק.

לאחר זמן ובכוחות מחודשים חוזרים המתיישבים לישוביהם, מטולה, כפר גלעדי ולתל חי.

באותה העת ובאותם האירועים נפלו שמונה מתיישבים, עם הקמת המדינה ב-1949 הוחלט על הקמת קרית שמונה לזכרם, היום קרית שמונה הינה עיר ואם בישראל.

אנחנו בחודש אדר 2011, 90 שנה מאז המאורעות בגליל, הים אותו הים והערבים אותם ערבים, שום דבר לא השתנה. שני ערבים מפלצות אדם חודרים לאיתמר ורוצחים בשנתה משפחה שלמה. היום איננו נוטשים נקודות התיישבות ואיננו נסוגים. מדינת ישראל חזקה מספיק כדי שכוחות יגיעו מייד כדי שלא נצטרך לנסיגה מנקודות מותקפות, אבל לצערנו מדינת ישראל אינה חזקה מספיק להפסיק את רצח ילדיה ואזרחיה. רצח שמתבצע באיתמר, בירושלים, תל אביב חיפה ובכל עיר וישוב.

מדינת ישראל נטשה את הדרך של מייסדיה, אלו שהקימו את קריית שמונה לא היו משערים בנפשם כי היום לא יעיז אף מנהיג לאומי לקרוא להקמת ישוב חדש לזכרם של בני משפחת פוגל.

מרבים במילים, סופרים יחידות דיור, מזיזים מפות אך שום דבר לא נעשה כדי למנוע את הרצח הבא שבוא יבוא.

וכך מ-1920 ועד 2011 אצל הערבים לא השתנה הרבה, תאוות הרצח והרצון של הערבים להילחם בישוב היהודי חזקים מאי פעם. אך אנו היהודים לעומת זאת השתנינו עד מאד.

היום תל חי וקרית שמונה עובדה קיימת ואין איש שמערער על קיומן. האם בעוד 90 שנה איתמר תהיה כזו?