"ונהפוך הוא" בעקבות הטבח

משפחת פוגל הי"ד היקרה והצנועה, בנתה בית בארץ ישראל, בית של זוגיות ואהבה, לידת ילדים וחינוכם לטהרה, בית שכולו בית גידול לאמונה, תורה ויראת שמיים.

הרב יעקב דביר , י' באדר ב תשע"א

הרב יעקב דביר
הרב יעקב דביר
צילום: ערוץ היוטיוב

הצער והכאב מבצבצים מעיני כולם על נשמות טהורות של משפחה, שעלו בסערה השמיימה, בליל שבת קודש, ו' לאדר ב' התשע"א. משפחה שכל כולה המשך לתורתו של משה רבנו, שנולד ונפטר ב ז' באדר. אבל כבד ירד על העם כולו היושב בציון, ועל היהודים הנפוצים בעולם כולו. הצער אינו רק על נשמותיהן הטהורות, שודאי וודאי יעלו וישבו בעדן העליון, במקום שאין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתן , אך הצער הוא גם על עלבונה של האומה ואלוקיה, כדברי קדשו של דוד המלך: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר: 'מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל, כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים'" (שמואל א' י"ז, כ"ו).

לא זכינו שמשפחת פוגל הנפלאה תמשיך עמנו בקידוש ה' הגדול, בגאולת ישראל של היום, אך דרך ההופעה האלוקית הנוראה, יכולים ומצווים אנו ללמוד שנִסתרו עצותיו העמוקות של הקב"ה מאיתנו ואין אנו יכולים לשאול "למה". אך, "תדאג כל החבורה כולה" ותשאל את עצמה: "מה": מה יכולה היא ללמוד כדי לחזור בתשובה, שכלית ומעשית, אל ה' יתברך.

כך לימדנו מרדכי, שהוא המשכו של משה רבנו: "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (אסתר ב', י"א). על פסוק זה מפרש רש"י בשם חז"ל: "זה [מרדכי] אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה: דוד ומרדכי. דוד, שנאמר: 'גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ [וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים]' (שמואל א' י"ז, ל"ו). אמר [דוד]: 'לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו [להראות שצריך]
חזרנו בדורותינו הבייתה, כדברי רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק. אנו ממשיכים את מעשה אבותינו, ומקימים מחדש את האומה בארצה. תקומת חול, ומתוכה צומחת ועולה תחיית קודש של הכרה בקידוש ה', שעתיד לצאת ולהשפיע על העולם על-ידי האומה הישראלית
להלחם עם זה [הפלשתי]'. וכן מרדכי אמר: 'לא אירע לצדקת זו שתִּלקח למשכב ערל, אלא שעתידה לקום להושיע לישראל'. לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה". אם כן, מרדכי מביט באסתר, האישה הפרטית, ומבין שהנהגת ה' המפליאה בלקיחת אסתר לערל, ודאי עתידה להביא לתשועת ישראל.

משפחת פוגל הי"ד היקרה והצנועה, בנתה בית בארץ ישראל, בית של זוגיות ואהבה, לידת ילדים וחינוכם לטהרה, בית שכולו בית גידול לאמונה, תורה ויראת שמיים. בית הניטע באדמת ארץ-ישראל ומפריח שממותיה. בית המחזק את מצוות כיבוש הארץ שעם ישראל זוכה לקיים בדורותינו, כדברי קדשו של הרמב"ן: "...נצטווינו לרשת את הארץ שנתן לנו ה' יתברך, ושלא נעזוב אותה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה מבלי יושב, שנאמר בפרשת מסעי: 'וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ' (במדבר ל"ג, נ"ג) ופרט אותה להם בכל גבוליה ומצריה... שלא יניחו ממנה כלום" (השלמות למצוות 'עשה' שמנה הרמב"ם, מצווה ד'). בית שכולו הופעת חיים אדירה, של קידוש ה' בתחתיות ארץ. אור חיים אלוקי זה, המתנוצץ במשפחה אחת ובאומה כולה, הוא לצנינים בעיני אויבינו. הם רוצים להפוך את האור לחושך ח"ו.

בהסברו של מרן הרב קוק על ההתמודדויות עם אויבינו בגאולה האחרונה: "[ה]מידה השלישית, היא המידה האומרת לפזר את ישראל. זהו חזון פנימי, טמון ברגשות כללות הגויים העומדים כצר לאחדות האומה וחטיביותה. יש בנטייה זו הכרה בערך הנחיצות של המציאות הישראלית, אבל יש בה ניגוד עצום לריכוזה ואחדותה. אצל בעלי מידה זו, האידיאל המנגד לישראל הוא, לבוא לארץ יהודה לזרותה, וזהו התוכן המוטבע בההתנגדות הצפונה בערכי הגל[ו]יות היותר אחרונות... הוכרחו אבות העולם להיות נוטים במערכי נפשם ושאיפתם להקים בעולם אותה האומה המרכזית, הנושאת את דגל קודש ה' בכל מלא העולם" (הרב קוק, עין אי"ה, שבת ב', עמ' 223-4). בדורנו חברו יחד מגמות אלו יחד עם מגמות עמלקיות של מחיית שם ישראל וקדושתם המיוצגות באידיאולוגיה הנוצרית והאנטישמית.

חזרנו בדורותינו הבייתה, כדברי רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק. אנו ממשיכים את מעשה אבותינו, ומקימים מחדש את האומה בארצה. תקומת חול, ומתוכה צומחת ועולה תחיית קודש של הכרה בקידוש ה', שעתיד לצאת ולהשפיע על העולם על-ידי האומה הישראלית. כבימים ההם בזמן הזה, עלינו לעשות "נַהֲפוֹךְ הוּא" - להפוך את החושך לאור, ואת הקללה לברכה, כמו שנאמר במגילה: "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא - אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט', א').

ודאי צה"ל יילחם, ילכוד, יפגע וינקום את נקמת משפחת פוגל, אך הנקמה הגדולה ממנה חוששים אויבנו היא נקמת חיים, "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" , נקמה של הקמת בתים שמחים וילדים משחקים ברחובותיה, נקמה של הקמת יישובים והרחבת יישובים וערים בכל חלקי הארץ; נקמה של בתי אמונה, קדוֹּשה וטהרה, כביתם של משפחת פוגל הי"ד; נקמה של התעצמות בניין האומה בדורנו, בחומר וברוח; נקמה של תחייה ותחיית הקודש.

כך ענה דוד המלך לגוליית הפלשתי הערל: (שמואל א', י"ז, מ"ה) "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי: 'אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָקוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ... וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה', כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ'" (שמואל א' י"ז, מ"ה-מ"ז). גם אנו נאחז בשיפולי שיפולי גלימתו של דוד המלך "ואח אל אח יתוודע, ויד ליד תִּנתן, וקול גדול יישמע: 'קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹקֵינוּ' (ירמיהו ל"א, ה')" וכבימי מור והדס [מרדכי ואסתר], ייאמר גם היום: ישנו עם אחד מאוחד וגבוש [מגובש] ועומד בחוסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי, הסמוי מן העין, אשר בו גנוזה היא הברכה של 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים' (אסתר ד', ט"ז)" (מתוך מאמרי הראי"ה לרב קוק, עמ' 157).

נתכנס כולנו, היושבים בציון ואחֵינו בחו"ל, שעוד יצטרפו אלינו במהרה; נתאחד במשימה המשותפת של בניין בתים. בתים של חיים ואמונה, בניין בית ישראל ובית המקדש, ומשפחת פוגל הקדושה הי"ד תעמוד מול עינינו, ותצעיד אותנו לייעודנו. אמן. במהרה בימינו.