מהו טוהר הנשק האמיתי?

האם מותר לפגוע בתשתיות ובנפש?

הרב יעקב אריאל , י"א באדר ב תשע"א

הרב יעקב אריאל
הרב יעקב אריאל
יוני קמפינסקי

בנושא זה יש בלבול מושגים גדול, גם בקרב חלק מהמשפטנים והוגי הדעות. צריך לעשות הבחנה בסיסית בין מערכת המשפט האזרחית למערכת הצבאית. במשפט האזרחי ההתייחסות היא לפרט. אם אנו רוצים להעניש פושע חייבים קודם לשפוט אותו. אין להענישו ללא משפט הוגן. גם הענישה צריכה להיות מידתית, בהתאם לעבירה הנקודתית, וחייבת להיות רק כלפי הפושע ולא כלפי סביבתו, שלא נגיע למצב שבו "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", אלא "איש בחטאו יומת".

במערכת הצבאית, במלחמה בין עמים, ההגדרות שונות. אם העם נמצא בסיכון על-ידי עם אחר שמנסה לפגוע בו, אי-אפשר להשתמש בכללים הנהוגים במערכת האזרחית. אי-אפשר לבודד נקודתית את היורה ולשלוח לביתו שוטר עם צו מעצר. אם נתמודד עם האויב בדרך הזו, לא נישאר בחיים. במלחמה מי שיורה ראשון הוא זה ששורד, הוא זה שינצח. חיילים  אינם שוטרים אזרחיים. אמנם למערכת צבאית יש בדרך-כלל גם הוראות פתיחה באש אך לא תמיד ניתן ליישמן.

במלחמה, לצערנו אין מנוס מפגיעה לא מכוונת באזרחים, גם אם מכוונים לפגוע בלוחמים בלבד. אמנם אם אפשר להימנע מפגיעה באזרחים ודאי שיש לעשות הכול על-מנת להימנע מלפגוע בהם. אבל במקרים רבים אי-אפשר לבודד בין יורים לאזרחים, במיוחד במקרים שבהם האויב מנצל אוכלוסייה אזרחית כדי לפגוע באזרחים אחרים. לא יתכן שהאוכלוסייה בשדרות תהיה חשופה לירי בלי הבחנה אך ידינו יהיו כבולות בגלל האוכלוסייה האזרחית בעזה. דמם לא אדום מדמנו. אומנם אין לפגוע לכתחילה בילדים ובזקנים הנמצאים בעבר השני. אולם  כדי למנוע פגיעה בילדים וזקנים אצלנו צריך לפגוע בחיילי האויב.  ואם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביורים. חיינו קודמים לחיי האויב. הם פושעי המלחמה ולא אנחנו. הם שוחטים תינוקות בשנתם. הם מתפוצצים במקום הומה נשים וילדים. נשקם טמא, נשקנו טהור!

במצב מלחמה גם פגיעה בתשתיות היא אפשרית, אפילו אם כתוצאה מכך עלול להיגרם סבל לאוכלוסייה האזרחית. אני אישית בוגר המצור שהטיל הלגיון הערבי בפיקוד בריטי "נאור" על ירושלים. לא הייתה אז אפשרות להכניס לירושלים לחם, מים ותרופות. אין יוצא ואין בא! רבבות  פגזים נורו על כל בתי העיר ללא הבחנה. אומנם אני מתנגד למצור מסוג זה כמו שהטילו עלינו, אך כשאין ברירה, אפשר להטיל מצור חלקי, גם במחיר פגיעה באזרחים. מקור לכך אנו מוצאים בדברי חז"ל המפרשים לנו כי הסוסים שלקח פרעה כדי לרדוף אחר בני-ישראל עד ים-סוף היו מאותם מצרים יראי ה' ששמעו בקול משה וסוסיהם לא נפגעו במכת הברד. אם אנו היינו במצרים, מבלי לדעת את מה שיארע אחר-כך בקריעת ים-סוף, היינו צריכים לפגוע באותם סוסים שמהווים "תשתיות אזרחיות" שלא ישמשו אחר-כך כדי לרדוף אחרינו ולפגוע בנו, למרות שמדובר באזרחים שלווים ויראי ה'.

השבת בהפטרת פרשת "זכור", נקרא על שאול שאומר לקיני לצאת מתוך עמלקי, כי בשעת מלחמה הוא לא יוכל להבחין בינם לבין העמלקי. משמע שאם לא יישמעו לאזהרתו הם עלולים להיספות עם עמלק. מכאן יש להסיק שלכתחילה ראוי להזהיר בשעת מלחמה את האזרחים להסתלק מאזור הלחימה, אך אם האזרחים לא עשו כן דמם בראשם. אם אין אפשרות להזהיר, כגון שגורם ההפתעה עלול להיפגע, אין בררה אלא לתקוף את חיילי האויב, גם אם בטעות עלולה להיפגע אוכלוסייה אזרחית. כי בכך אנו מצילים את חיינו. אך יש להפעיל שיקול דעת זהיר בכל מקרה ומקרה.

הצילני מדמים...א-להי תשועתי תרנן לשוני צדקתך (תהלים נ"א, ט"ז)

(המאמר פורסם בעלון 'קוממיות')