קשקשן בבית הנשיא

יש להזכיר ולזכור כי פרס זה הוא ממייסדי ומראשי הכת המשיחית המופרעת וההזויה, כת שקר ה'שלום עכשיו ובכל מחיר'.

חן בן-אליהו , ט"ז באדר ב תשע"א

עוד לא יבש דמם של טבוחי איתמר, בני משפחת פוגל הי"ד, עוד לא תמו ימי השבעה, וכבר פתח הפטפטן ממשכן הנשיא את פיו הגדול והמהביל וכהרגלו הפליט את הגיגיו ושיחרר לאוויר דברי הבל: דווקא זה הזמן, אמר השבוע שמעון פרס, לחדש את 'תהליך השלום'. ובכן, זה הזמן לשים קץ להתערבותו הבוטה של הנשיא במחלוקת הפוליטית, זה הזמן לתת לו מטפחת אליה יוכל לדחוף את חוטמו הדולף, זה הזמן לסתום לפרס את הפה.

פרס זה, אינו אלא פוליטיקאי שחוק ומאוס שבערוב ימיו הצליח להגשים את משאלתו ולהתיישב על כס הנשיא, משמע על אותו כסא שעל-מנת להתיישב עליו לא היה צריך לעמוד לבחירת הציבור ולאחר שהתיישב עליו אינו צריך עוד לתת דין וחשבון לציבור, אלא מתאפשר לו לפתע לפטפט ולקשקש בזנב לשונו ככל אשר יחפוץ, מעמד רם ונישא שכמובן לא היה יכול לחלום עליו בעודו מכהן כפוליטרוק מהשורה.

יש להזכיר ולזכור כי פרס זה הוא ממייסדי ומראשי הכת המשיחית המופרעת וההזויה, כת שקר ה'שלום עכשיו ובכל מחיר', כת אשר המאפיין העיקרי שלה נעוץ בעיוורון חבריה-מאמיניה למתרחש במרחב, דהיינו להתכחשותם ולהתעלמותם מן המציאות. ולא, זה לא התחיל בימים אלה כאשר הוא מבקש לעבור לסדר היום ומייחל להשכיח במהרה את הטבח באיתמר, זה לא התחיל בימים אלה כאשר הוא ושאר חברי הכת עוצמים עיניהם, וכמו יושבים שלובי ידיים ורגליים על שטיח קטן, מתנתקים מקרקע המציאות ומעופפים לעולם ההזיות והחלומות ועם זאת אף מתעלמים מהזעזוע הפוקד בימים אלה ממש את המרחב הערבי, מתוניס ועד דמשק ומטריפולי וע
זה הזמן לשים קץ להתערבותו הבוטה של הנשיא במחלוקת הפוליטית, זה הזמן לתת לו מטפחת אליה יוכל לדחוף את חוטמו הדולף, זה הזמן לסתום לפרס את הפה.
ד עמאן, כאשר אין איש היודע מה ילד יום.

זה התחיל, כך נראה, אי-שם בשנת תשל"ד (סוף 73) לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר התכנסה ועידת מפלגת העבודה לקראת הבחירות שנדחו עקב המלחמה וכאשר ציריה, כמי שאחזם הלם-קרב, נסוגו לראשונה מן האקטיביזם הציוני עם שהלבישו על מפלגתם סחבה של תבוסתנות ו'שלום'. זה המשיך בעליית בגין לשלטון, בהידבקותו בוירוס ה'שלום' הממאיר ובכניעתו המוחלטת לקרטר וסאדאת בקמפ-דיוויד בעבור חופן-דולרים ופיסת-נייר, כניעה שכתוצאה ממנה נסוגה ישראל מסיני עד גרגר החול האחרון תוך קביעת התקדים של הריסת כל הישובים וגירוש כל היהודים, בהסכם או שלא בהסכם, מחבלי ארץ ששוחררו ב-67, וזה הגיע לשיאו בהסכם-אוסלו המטורף והידוע לשמצה, הסכם שנרקח במוחם הקודח מחולי-רע של פרס ונעריו המופרעים ולאחר מכן נכפה על רבין החלוש שקיבלו כמי שכפאו שד, הסכם שכולו ברית-מוות עם מחבלים ועם השטן הפלשתינאצי, הסכם שכתוצאה ממנו נרצחו ונפצעו אלפי יהודים ואשר את ריקבונו ובאושיו אנו אוכלים עד היום הזה. כאשר פרס אומר היום כי זה הזמן לחדש את 'תהליך השלום', הריהו מכוון לכך שיש להמשיך וללכת בנתיב אוסלו ועם זאת הוא מבקש להצדיק את עצמו ולגונן באובססיביות על דרכו הכושלת, דרך ה'שלום', הרצח והדמים.

אם כן, לנוכח המתרחש כיום במרחב הערבי ואל מול הרצחנות הפלשתינאצית הגואה וירי הרקטות הבלתי נגמר, זה הזמן דווקא לשיקול דעת, לחשיבה מחודשת, לעמידה איתנה במקום ולאתנחתא מדינית, זה הזמן לבצר את כוחנו ואת ארצנו, חברתית, כלכלית וצבאית, על-מנת שנדע להקביל את פני המזרח התיכון המתעצב מחדש בימים אלה לנגד עינינו ובכדי שניטיב להתמודד עם אתגרי העתיד המסתתרים מעבר למאורעות ולמערבולות ההווה.

ואולם מה לשמעון פרס ולשיקול דעת? מה לכת ה'שלום עכשיו ובכל מחיר' ולחשיבה מחודשת? הללו שבויים בקונספציות הרסניות שלהם עצמם, מקובעים בעמדותיהם המופרכות מכוח המציאות כחמורי-גרם ושואפים כתמיד לכיוון אחד בלבד: להרוס עשרות ישובים, לגרש מאות-אלפי יהודים מבתיהם, לברוח בבהלה לגבולות אושוויץ ולהכניס בכוח את עם ישראל ומדינתו לסכנה קיומית ממש ולסבב דמים נוסף שיתחדש על גבולות 67 מול ארצות-ערב ויתחולל אף בגליל, במשולש ובנגב מול ערביי ישראל הקטנה והמוחלשת שבחושיהם המחודדים יריחו דם כי הנה מטרתם הלאומית לחסל את מדינת ישראל תהיה לפתע ברת השגה. סכנה קיומית זו היא המכונה 'שלום' אצל כת הזויה ומטורפת זו אשר בראשה ניצב משיח השקר שמעון פרס, בעל הבשורה.

בכן, זה הזמן שעל הפוליטיקאים שלנו לחוקק חוק חדש שיגביל אחת ולתמיד את התערבותו הבוטה של הנשיא בפוליטיקה, זה הזמן לסתום לפרס את הפה הגדול שלו, למנוע ממנו לגונן באובססיביות על כישלונותיו המהדהדים ולגרור את ישראל בכוח לנתיב החביב עליו והמכונה אצלו 'שלום', הלא הוא נתיב ההרס והגירוש, נתיב הרצח, השכול והדמים המרובים.