קברניטי היום ביחס ל-1973

אסון יום הכיפורים של 1973 נגרם על ידי קברניטים שטעו קשות אך בתום לב. האסון המתגלגל לפתחנו כיום נובע מתרבות ניהולית הבנויה על אבדן ערכים, אטימות מחשבתית, צביעות ובוּרוּת שחצנית.

יוסף דוריאל , י"ז באדר ב תשע"א

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7

זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה להזהיר ממהלכים נושאי-אסון של קברניטי ישראל. עשר שנים לפני שהדברים תוארו בספרי האחרון – "ללמוד מהחיים" – פורסמה ברבים תכנית להדברת הטרור מעזה, שהצגתי לביקורת טובי המוחות של תורת הביטחון הלאומי. הם הבינו והביעו תמיכה. קברניטי המדינה נשארו אטומים. וכך, במקום מהלך סטרילי אך פוגע קשות באויב, שיחקנו לידיו באספקת מחזות של דם ואש ותמרות עשן – לליבוי ההסתה נגד ישראל על "תגובה לא-מידתית" לתוקפנות שלו.

נכון להיום, כבר הרגלנו את העולם לראות כמצב נורמטיבי את חמש שנות השבי של גלעד שליט ואת ההפגזות הבאות מרצועת עזה. אם לביצוע מעשה הנבלה של גירוש יהודים מגוש קטיף גויסה ארמיה של פסיכולוגים-יועצים, אף פסיכולוג הראוי לשמו לא הוצב למשימת ניתוח צורת החשיבה של האויב מול פעולה ישראלית כזו או אחרת. לא מול החמס בדרום ולא מול החיזבאללה בצפון.
בימים אלה הומחש שוב המחדל הפסיכולוגי, כששידורי ישראל חזרו כמו תוכים על "חפים מפשע" שנפגעו מפגז של צה"ל שנורה על טרוריסטים, והתנצלויות מנהיגי ישראל על "פגיעה בילדים".

בימים אלה הומחש שוב המחדל הפסיכולוגי, כששידורי ישראל חזרו כמו תוכים על "חפים מפשע" שנפגעו מפגז של צה"ל שנורה על טרוריסטים, והתנצלויות מנהיגי ישראל על "פגיעה בילדים". היה חסר רק שיבקשו גם לשגר לנו את העונש המתאים. וזאת, במקום לפרסם אזהרה תקיפה - שכול מי שנמצא בקרבת אנשי הטרור – דמו בראשו, והטרוריסטים המשתמשים במגנים אנושיים חיים יובאו על עונשם כפושעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי. ובמקום לאיים ב"עופרת יצוקה 2", לשמחת הגולדסטונים שבדרך – להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם - שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ הגובלים בישראל, מהם אי-אפשר למנוע ירי, שיוכרז כאזור אסור לשהייה, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה ספוראדית שלו במרגמות 120 מ"מ. זו תהייה גם תשובה קונסטרוקטיבית למזכ"ל האו"ם שגינה את "הרג הילדים" בידי צה"ל, ובתנאי שתפורסם כראוי בעולם.

ובהקשר זה, אי-אפשר שלא להזכיר את "תג המחיר" המקומם שפרסמה ישראל לרצח משפחת פוגל באיתמר: "הם רוצחים ואנחנו בונים". וכמה בונים? – 300 יחידות. וזה במקום אלפי היחידות שהקפאתן (המיותרת) פגה ממילא. לשם מה לקשור שוב את הטרור עם הבנייה היהודית ביו"ש? וזאת, כשבאותם ימים ממש נשלחו פקידי השלטון הישראלי לסייר עם נציגי הרש"פ בקרקעות שבשליטת ישראל בבקעת הירדן, כדי להעבירן להתיישבות ערבית. היכן ההצהרה החגיגית על הירדן כגבול הביטחון של ישראל? או שמא הכוונה הייתה ל"ציר פילדלפי" חדש לגבולנו המזרחי? האם כל הדברים האלה הם מעבר לכושר ההבנה של קברניטינו או שהם מתנפצים אל חומה של חוסר אחריות, המסתתרת מאחורי איום ב"צונאמי פוליטי"?