כיפת הבושה

מעם לוחמני, עקשן, עז נפש וגיבור הפכנו לעם פחדן ומוג לב, עם שאינו מסוגל להלחם למען בטחונו. רק שלא יצוץ עוד איזה גולדסטון שיטען שאנחנו רעים.

עו"ד יהודה אריה שמעון , ו' בניסן תשע"א

יהודה אריה שמעון
יהודה אריה שמעון
ערוץ 7

הגעתי למשרד, רציתי להתעדכן, פתחתי nrg והצטערתי על הרגע. שפשפתי את עיני בתמהון, האם זו מציאות או דמיון? למול עיני צצה לה כותרת – "סיבה לגאוה: אין בעולם מערכת כמו כיפת ברזל". הכותב הינו עיתונאי ותיק - בן כספית, חשבתי שאולי רק במעריב זה המצב, אז הדרמתי ל-ynet, המצב שם לא היה שונה, שם כבר החליטו על השם – "כיפת הזהב". לא סתם סיבה לגאווה....

רציתי מיד לעדכן את מר כספית וד"ר רויטר שיש לנו במדינה הרבה סיבות לגאווה, מהסוג הזה של כיפת הברזל, אנו המדינה עם הכמות הגדולה ביותר של ג'יפ סופה ממוגן ירי, כך גם את ג'יפ הדויד ממוגן הירי וה"זאב" השומרוני, יש לנו את הכמות הגדולה ביותר של שכפ"צים קרמים, יש גם מערכות הגנה אקטיביות מסוגים שונים כגון –"Flight Guard", שנועדה להגן על מטוסי נוסעים מירי טילים, טיל הברק שפיתחנו להגנה על ספינות, על מערכת "מעיל רוח" לטנקים בוודאי שמעתם ויש גם עוד אחת – "Iron Fist", גם היא לצורך הגנה על טנקים, ישנן מערכות הגנה נוספות, לחילות שונים ושימושים שונים, אך המשותף לכולן הינו שמדובר במערכות הגנה !!!

אחחח, חככתי את ידי בהנאה, כמה מוצלחים אנחנו, כמה טכנולוגיה, אין, אין על הראש היהודי המוכשר, אלוף המיגונים.....

אם זה לא היה עצוב, הייתי מרים כוסית לחיי המהנדסים המוכשרים של מדינת ישראל ולחיי כל שרי הבטחון אותם מנה מר כספית במאמרו, לחיי פרץ, ברק, בוכריס ועוד. גם לחיי הכותבים.

אבל זה עצוב, עצוב מאוד אפילו, עצוב שבא לבכות. מעם לוחמני, עקשן, עז נפש וגיבור הפכנו לעם פחדן ומוג לב, עם שאינו מסוגל להלחם למען בטחונו, עם שמעדיף להקריב בנים, אמהות, אבות, ילדים ותינוקות על מזבח הכלום, רק שלא יצוץ עוד איזה גולדסטון שיטען שאנחנו רעים. עם ששכח איך זה לעלות לאוטובוס בלי להשאיר צוואה, למקרה ש.... , ציבור שלם שהולך ברחוב עם הראש באדמה, שחייב להרים את המורל עם בידור מהסוג הנחות ביותר, כדוגמת האח הגדול, הישרדות ועוד תוכניות שמתחרות על התחתית, פשוט צריך לנצל את הזמן לצחוק, כי מי יודע מה יקרה מחר?!

והכי עצבן אותי שהכתבה במעריב, מגיעה מעיתונאי, אותו אחד אשר מכנה עצמו- "כלב השמירה של הדמוקרטיה" והוא אפילו לא מתבייש לספר לנו איך הוא מקבל s.m.s מבוכריס שמתחנן לפניו לעודד את המערכת הביזיונית "כיפת הברזל" והוא ישר רץ לעודד. רץ מבלי לחשוב בכלל על התוצאות של העידוד, זה קצת מזכיר לי קבוצת כדורסל בפיגור 50 נק', דקה לסיום שמבקשת מהקהל (מי שנשאר) לעודד, אם לא יועיל, לא יזיק. אז זהו, שזה מזיק!
כל העיתונים חוגגים עם כיפת הברזל, איזה מזל שיש אותה, מה היינו עושים בלעדיה? כמה נזק היה נגרם אם לא היינו ממציאים אותה... רק חסר שנתחיל לעבוד את כיפת הברזל

כל העיתונים חוגגים עם כיפת הברזל, איזה מזל שיש אותה, מה היינו עושים בלעדיה? כמה נזק היה נגרם אם לא היינו ממציאים אותה... רק חסר שנתחיל לעבוד את כיפת הברזל.

יכול להיות שהכיפה של "כיפת הברזל", נועדה להחליף כיפה אחרת, את הכיפה על הראש וזה ממש לא משנה אם יש לך כיפה על הראש או לא, כדי להאמין בנצחיות של עם ישראל, ביכולת שלו להלחם, לעמוד מול האויב ולנצח בראש מורם ולא להצטער על ניצחונות.

כל הנושא מזכיר לי בחור אחר, שדווקא לא חבש כיפה, הזמן – לפני 102 שנים, המצב היה גרוע בהרבה מהמצב היום, אבל הוא האמין, לבחור קראו אבשלום פיינברג, מבין הוא אבשלום, כי שמחתם המוקדמת של היהודים בארץ, שנולדה מכל מיני תקוות שווא, היא שמחה מיותרת, מוקדמת, אווילית, ללא ראיית עתיד נכונה וכך הוא כותב –

"אנו היהודים איננו יכולים עוד אלא לעבוד נגד תורכיה ויהיו האמצעים אשר יהיו....קנאי אנוכי ואינני בוש על כך. אני מכריז על זאת בקול רם. כדי להשיג את מטרתנו, מוכן הייתי אילו ניתן בידי, לשלח בהם, בתורכים, מלחמות שתיים או שלוש וכל מגפה ופגע רע ולהעלות אותם באש כמי שמדליק נר.... או שאנו עומדים בפני קיצנו, או בפני תחייתנו. אם בפני קצנו, יהי לפחות המוות יפה וטהור ואם בפני תחייתנו, הן תהיה זו תחיה של עם יפה וגדול. חושב אני על בר כוכבא, על אנשי שם מימי קדם, על גיבורים אשר מתו מזמן. אם אכן בניהם אנו, בניהם האמיתיים ולא יצורים גלותיים, חייבים אנו לנקוט אמצעים אדירים...ואני מצידי מוכן ומזומן אפילו מחר למות, או לחיות מאה שנה ולסבול ובלבד להגיע לתחייה יהודית. לא זה עם אשר מסוגל לנשום במחנק, מתחת לערמות הזבל הנשפכות עליו בגטאות אלפי שנים ואשר נותן עצמו לטבח ולפרעות. כי זה הוא עם אשר יודע ללחום, לכבוש ובעת הצורך לתקוף ולהנחית מכות. ואני רוצה כי נהיה לעם! ". (הספר - "אות-מאבשלום" עמ' 158, נאוה מקמל-עתיר. מומלץ!)

כאמור, אבשלום לא חבש כיפה, אבל אמונה היתה לו יותר מרוב חובשי הכיפה היום, אם לא מכולם.

גם אנחנו, האזרחים, "בשר התותחים" (או הגראדים, קסאמים ושמות שנגמרים ב – "ים" אחרים), חייבים להחליט לאן אנחנו הולכים, האם אנחנו פוסעים בעקבות הגיבורים אנשי השם שסללו לנו את הדרך בדמם עד כה? או שאנחנו מעדיפים לחזור לגטאות, להתכנס בחומות בצורות, ולהשליך יהבנו על כיפת ברזל, שתתקדם לכיפת הכסף נגד טילים משוכללים יותר ואח"כ כיפת הזהב והפלטינום ואין לדבר סוף.

אנחנו עוד עלולים למצוא את עצמנו גאים במנהרות עמידות לשעת חירום, המשוכללות בעולם, בעצם, אנחנו נהיה המדינה היחידה שיש לה מערכת מנהרות מגורים כל כך משוכללת.

אז בואו כולנו, כמו אבשלום, עם או בל כיפה, נחליט שאנחנו רוצים להיות לעם! עם גאה ומנצח!