גל"צ: מגוון הדעות של השמאל

הפוליטיזציה השלטת בתוכניתו של רזי ברקאי בתחנה הצבאית כה עזה, שנותר רק לגחך למשמע ההכחשות.

ד"ר דרור אידר , י"א בניסן תשע"א

דרור אידר
דרור אידר
קול ישראל

זה שנות דור שהתודעה הישראלית נמצאת במצור בידי "התקשורת הישראלית", שאינה אלא אוסף רב מדי של עיתונאים המחזיקים בקונספציה פוליטית חד-צדדית. אחד ממוקדי הכוח של השמאל נמצא בגל"צ, שאחד מכוכביה הוא רזי ברקאי. הפוליטיזציה השלטת בתוכניתו כה עזה, שנותר רק לגחך למשמע ההכחשות.

הנה שאלה אופיינית לברקאי - במקרה זה לשר יעלון ביחס להסלמה בדרום: "(האם) אנחנו לא נכנסים למלחמת התשה, שבה אנחנו אף פעם לא מנצחים?"

אם החצי הראשון עוד לגיטימי ותוהה מה סוג ההסלמה, מגיע החצי השני, האינדוקטרינרי, שקובע קטגורית שאנחנו לא מנצחים אף פעם במלחמת התשה. זאת הנחת יסוד ידועה של השמאל שאין פתרון לטרור או לאיומים האסטרטגיים אלא רק במו"מ. אבל מה עושים אם הצד השני לא מעוניין במו"מ?

שימו לב לתשובת יעלון המעידה על הנחת יסוד הפוכה (ובריאה): "אני מקווה שמי שיוזם את ההסלמה למד וילמד את הלקח, שלא כדאי להיכנס איתנו למלחמת התשה".
לא תמיד ברקאי מכוון את הדברים; הוא וצוותו תמימים, זוכרים? אבל הנחות היסוד שלו תואמות ע"פ רוב את הקונצנזוס השלום-עכשוויניקי השולט בתחנה הצבאית.

מעניין. לא תמיד ברקאי מכוון את הדברים; הוא וצוותו תמימים, זוכרים? אבל הנחות היסוד שלו תואמות ע"פ רוב את הקונצנזוס השלום-עכשוויניקי השולט בתחנה הצבאית.

ימים אחדים קודם הקדיש ברקאי תוכנית שלמה לאינדוקטרינציה שמאלית. הוא פימפם את המנטרה בדבר "הצונאמי המדיני" ב-6 בספטמבר המחייב "יוזמה מדינית".

בראשית השידור עלה משה ארנס ואמר שצריך להיות מציאותיים: מולנו קיימת ישות פלשתינית שאינה מתפקדת ולא ממש שולטת, ולמנהיגיה אין עניין או יכולת לנהל מו"מ. או אז חזר ברקאי על הצורך לצאת ביוזמה מדינית, דבר שהצחיק את ארנס שאמר שזה לא רציני - גם בעסקים, צריך שהצד השני יוכל להגיב, להחליט ולקבל התחייבות. את זה גם החלטות או"ם לא יוכלו להשיג. ככלל, אמר ארנס, אסור להכניס את ראשנו מתחת לגיליוטינה, לא מרצוננו ולא בשל מסע הפחדה של צונאמי מדומיין.

נו, אחרי דברים כאלה יש "לסדר" את הראש למאזינים: יוסי ביילין עולה לשידור ו"מאזן" משמאל, ואז מובאים שני כתבים מדיניים "משני קצות הקשת הפוליטית" שדווקא מחרים מחזיקים אחרי ביילין ותזת הצונאמי. אנחנו חכמים גדולים בניהול מו"מ בינינו לבין עצמנו.

בהמשך הביא ברקאי שניים ורבע תלמידים תל-אביבים שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל הקולנוע באפרת. התלמיד המרואיין כלל לא שלח סרט, רק אינו מסכים ללכת ל"שטחים הכבושים". בגל"צ זה אייטם חשוב, משום שצריך לשמר את אי הנורמליות של ההתנחלויות האיומות.

אם תהינו איזו יוזמה מדינית צריך ראש הממשלה לאמץ כדי להינצל מהצונאמי, סיפק ברקאי ראיון תעמולה עם יעקב פרי ("מעמדה של ישראל הולך ומידרדר") על יוזמת השמאל החדשה שאין בה חדש ("הזדמנות חד-פעמית"). שום ביקורת, שום עמדה אלטרנטיבית. לא ייאמן, אבל שמעתי את פרי אומר שיש לאמץ את יוזמת הליגה הערבית מ-2002.

אלו רק טעימות. אחר כך יעל דן, ובבוקר מיכה פרידמן ובכל מקום טלי ליפקין-שחק ועוד אינדוקטרינרים לרוב. כולם משמאל. זה הצונאמי האמיתי שהתודעה הלאומית נאלצת להיאבק בו מדי יום והמפרק אותנו לדעת. אתם מבינים מדוע צריך מהפכה תקשורתית?

מתוך העיתון "ישראל היום".