התארחות אצל אוכלי קטניות

האם אשכנזי יכול להתארח אצל ספרדי הנוהג לאכול קטניות בפסח? והאם יש מעלה בהנהגה שבפסח לא להתארח האחד אצל חברו?

הרב רא"ם הכהן , י"ג בניסן תשע"א

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

רש"י בגיטין (ב,ב) מנמק את הכלל שלפיו "עד אחד נאמן באיסורים" לדבריו: "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב". בסוגיה ביבמות (פח,א) מעלה הגמרא את הטענה כי כלל זה הוא "סברא" פשוטה ורש"י שם מבהיר את ההיגיון שמאחורי הדברים: "דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו".

בדרכו של רש"י הלכו גם הרשב"א ותלמידו הריטב"א וכן המאירי. הרמב"ן בחולין מביא ראיה לשיטת רש"י: "וכן שמעתי שיש בירושלמי במסכת כלאים שאם אי אתה אומר כן אין לך מתאכסן אצל חבירו". התוספות-ישנים (ביבמות) חולקים על רש"י ומקשים: "ותימה ומה לנו בזה הדבר, יזהר במה שיאכל?" ומציעים לימוד אחר. לענ"ד רש"י וסיעתו הבינו שהסברא הבסיסית היא שלא יכול להיות שהתורה תגרום לפירוד בין שומרי ההלכה, וממילא ברור שעל פי הלכה אדם יכול לאכול אצל חברו וחייבים לקבל את הנאמנות של כל שומר מצוות על כשרות מאכליו.

ישנן הרבה משניות שמבדילות בין עמי הארץ לחברים וחכמים גם גזרו טומאה על עמי הארצות. ואעפ"כ במשנה בחגיגה (ג,ו) הוזכרו הלכות ביחס לנאמנות ומסיימים: "ובשעת הרגל אף על התרומה". והכוונה שברגלים גם עמי הארץ נאמנים בעניינים אלו. בבבלי (כו,א) מסבירים את דין הנאמנות ברגלים: "אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" - הכתוב עשאן כולן חברים". ובירושלמי מוסבר בכיוון שונה מעט: "אמר ריב"ל: "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים...". המהר"ץ חיות (נדה לד,א) מבאר שימים טובים נועדו לקרב את לבבות ישראל אלו לאלו ולהרבות אחווה ורעות בקהל ישראל. אם אין כל ישראל נאמנים אלו לאלו בענייני טהרות ואינם יכולים לאכול ביחד, הדבר מביא לידי שנאה ופירוד הלבבות.

משום כך בטלו חכמים את טומאת עמי הארץ ברגלים, כדי שיוכלו כל ישראל (חברים ועמי הארץ) לאכול יחד ולשבת בסעודת מרעים ולקרב את הלבבות אלו לאלו. אומנם ההשוואה אינה מלאה והכלל המדובר מתייחס דווקא למציאות של עלייה לרגל. אבל מן העבר השני הרי שאין דומים עמי הארץ של תקופת הבית ובין שומרי מצוות בימינו, על חילוקי המנהגים וההקפדות. מכל מקום, העיקרון עודנו רלוונטי ויש לשאוף ליכולת אכילה משותפת, במיוחד ברגלים.

לאור כל הנ"ל ברור שצריכה להיות מגמה שאחד יוכל לאכול אצל השני בפסח ואין מעלה בהנהגה שהאחד אינו אוכל אצל חברו. אדרבה, יש מעלה להרבות אחווה ורעות כפי שראינו לעיל. יש להוסיף שהיום כמעט ואין אדם שאינו קונה מוצרי מזון מתועשים וממילא הוא 'אוכל אצל המפעלים', ואין הבדל בין אכילה מהכשר כזה  או אחר, לאכילה אצל חבר השומר הלכה.

לפני שבועיים פרסמתי שתערובת קטניות שאין רובה קטניות והקטניות אינן ניכרות בה מותרת על פי גדולי פוסקי אשכנז. ממילא, ההדרכה הראויה היא שהמקפיד על מנהג הקטניות יכול להתארח אצל מי שאינו נוהג כך ובלבד שלא יאכל תבשיל קטניות. ברם בוודאי שניתן לאכול תערובת שאינה ניכרת ואינה רוב קטניות, וכל שכן תבשילים שבושלו בכלים שבישלו בהם קטניות או שיש בהם שמן קטניות.

שמחתי שידידַי הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל שליט"א פסקו כך בספרם החשוב "ואכלת ושבעת".

נתפלל שמתוך תחילת קיבוץ הגלויות נזכה לבנין הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו וכל ישראל יהיו חברים לא רק ברגל אלא בכל ימות השנה.

(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')