עונש מוות לרוצחי משפחת פוגל?

אף גרדום לא ישיב את יואב ואלעד לחיים, ושום חבל תליה, ארוך ככל שיהיה, לא יחיה את הדס, אודי ורות. הניסיון מלמד שעונש מוות אינו מרתיע מחבל פוטנציאלי, המבקש למות מות קדושים. להפך: הוצאתו להורג עלולה להגביר אצלו את המוטיבציה, מתוך מחשבה שיהפוך ל"שאהיד" גדול.

פרופ'' אביעד הכהן , י"ד בניסן תשע"א

פרופ' אביעד הכהן
פרופ' אביעד הכהן
צילום: ערוץ 7
כמו אדם, גם מדינה ניכרת בכיסה ובכעסה. רגשות הכאב הנורא, התיעוב והסלידה, לנוכח גופותיהם של בני משפחת פוגל, מציפים כל בן אנוש. קשה למחות מהזיכרון את חיוכה של הדס הקטנה, שעם שאר בני משפחתה השלווים נרצחו באישון לילה, בליל שבת מנוחה, בעודם ישנים שנת ישרים.

אכן, לצד הזעם ורגשות נקם אנושיים, הקריאות להשתת עונש מוות על הרוצחים הנתעבים אינן במקומן. אף גרדום לא ישיב את יואב ואלעד לחיים, ושום חבל תליה, ארוך ככל שיהיה, לא יחיה את הדס, אודי ורות.

הניסיון מלמד שעונש מוות אינו מרתיע מחבל פוטנציאלי, המבקש למות מות קדושים. להפך: הוצאתו להורג עלולה להגביר אצלו את המוטיבציה, מתוך מחשבה שיהפוך ל"שאהיד" גדול עוד יותר ולגיבור לאומי. במסגרת האמצעים הראויים במדינה מתוקנת, מאסר עולם בכלא, עד אחרון ימיו ממש, הוא העונש המקסימאלי שניתן לגזור עליו. 

לא לחינם ביטלה מדינת ישראל, עוד בראשית שנות קיומה, את עונש המוות שנהג בתקופת המנדט הבריטי. תמורה זו שיקפה לא רק ערכים דמוקרטיים, אלא גם ערכים יהודיים עתיקי יומין.
לא לחינם ביטלה מדינת ישראל, עוד בראשית שנות קיומה, את עונש המוות שנהג בתקופת המנדט הבריטי. תמורה זו שיקפה לא רק ערכים דמוקרטיים, אלא גם ערכים יהודיים עתיקי יומין.


בעוד שבתנ"ך עונש המוות הוא מן העונשים הנפוצים ביותר, המירו אותו חכמים, כבר בתקופות קדומות, בעונשים אחרים, והעדיפו על פניו מתן עונשי גוף ומאסר. כך עברו ובטלו למעשה "דיני הנפשות" מן העולם.

אחד הנימוקים לכך, אך לא היחיד, הוא החשש מפני טעות אפשרית בדין, שבמקרה של עונש מוות תוצאתה בלתי הדירה. נתונים שונים מארצות הברית, שבה עדיין נוהג עונש המוות, מלמדים שבמקרים לא מעטים אכן נולד, לאחר מעשה, ספק בצדקת האשמה, כשאת הנעשה כבר אין להשיב.

לצד זאת, מועלים טיעונים תועלתניים המטילים ספק בדבר יעילותה של דרך ענישה זו להרתעת עבריינים פוטנציאליים וטיעונים ערכיים בדבר קדושת החיים, הנתמכים בהשקפת עולם ערכית שלפיה "ה' נתן וה' לקח", ורק יוצר האדם, הוא הרשאי ליטול את נשמתו.

עד ראשית המאה העשרים, היה עונש המוות אחת מדרכי הענישה הנפוצות ביותר. באנגליה למשל נקבע עונש מוות למי שעבר על אחת מיותר ממאה עברות. לימים, עלתה הדרישה לביטולה המוחלט של דרך ענישה זו, או למצער לצמצומה עד למינימום. אחת הטענות שהושמעו בעניין זה היא השרירותיות והאפליה שיש בעונש זה. מחקרים הוכיחו כי גם כשעבריינים ממעמדות שונים מבצעים עברה מסוימת דוגמת רצח, רוב הנידונים למוות הם עבריינים בני מעמד סוציו-אקונומי נמוך. זאת ועוד. מחקרים שנערכו לאחר ביטול עונש המוות העלו שלא ניתן להוכיח קיומה של זיקה בין עונש המוות לבין ירידת מפלס הפשיעה בעברות חמורות.

המגמה לבטל את עונש המוות בישראל החלה מיד לאחר קום המדינה והגיעה לשיאה בחקיקת החוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954. כיום עונש המוות מצומצם לעברות אחדות הקבועות בחוק: פשע השמדת עם, עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בגידה במולדת ועברות אחדות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי ובתקנות לשעת חירום. בפועל, מיום קום המדינה, בוצע עונש זה רק פעם אחת, בהוצאתו להורג של הצורר אדולף אייכמן.