הגיע זמן עונש מוות

עונש מוות, הוא הדרך היחידה להביא את הרוצח על עונשו, ועימו הוודאות שהחלאה לא ישתחרר בעסקה קרובה וימשיך לרטש תינוקות.

ד"ר מיכאל בן-ארי , י"ז בניסן תשע"א

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

עבאס אל סייד נשפט לשלושים וחמשה מאסרי עולם. הוא שתכנן את הטבח הנורא במלון פארק בליל הסדר לפני תשע שנים, בו נרצחו שלושים מבאי המלון, בהם בני משפחה, זוגות, קשישים וצעירים.

אל סייד, כמו רוצחים אחרים מסוגו, מיהר להצהיר, שקרוב היום שחבריו יחטפו חייל יהודי, ובעסקת חילופי שבויים, הוא ישוחרר לביתו שבטול כרם. בינתיים, הכלא הישראלי מבטיח לו, תנאים חברתיים הולמים, השכלה אקדמית, מזון על פי טעמו, וטלפונים ניידים לשמור על קשר עם הג'אמעה בעזה ובטול כרם. ארבע שנים לאחר לכידתו של אל סייד, החלה מבחינתו ומבחינת חבריו המרצחים הספירה לאחור. חטיפתו המיוחלת של חייל ישראלי, התבצעה כפי שהבטיחו לו חבריו. עכשיו נשאר להתמקח על תנאי השחרור ומספר המרצחים שישובו לביתם. מבחינתו של אלסייד 'אין מצב', שהוא לא חוזר הביתה לטול כרם. הדרישה הישראלית להגלותו לעזה או למדינה אחרת, נתקלת בעמידה גאה ועיקשת, שהרי הם מכירים את הפרטנרים שעם הזמן נכנעים לכל השפלה אפשרית.

אל סייד ובני דמותו, הם המודל לצעירים רבים, הרואים ברצח יהודים ללא הבחנה משאת נפש, הם לא חוששים מהמחיר המגוחך שיגבה מהם. המורים שלהם, הם משוחררי עסקת ג'יבריל, שעם שחרורם לביתם, הפכו לגיבורים ובעלי משרות מכובדות (חלקם בכירים ברשות הפלשתינית).
הכל היה נראה אחרת, אם היינו קצת פחות אניני טעם עם אוייבנו, ואכזריים כלפי עצמנו. אם היינו שולחים את אל סייד, מיד עם לכידתו לגן עדן המוסלמי המובטח לכל שהיד. המוטיבציה לחטוף חיילים, או להיות שותף ברצח יהודים, היה יורד פלאים.

הכל היה נראה אחרת, אם היינו קצת פחות אניני טעם עם אוייבנו, ואכזריים כלפי עצמנו. אם היינו שולחים את אל סייד, מיד עם לכידתו לגן עדן המוסלמי המובטח לכל שהיד. המוטיבציה לחטוף חיילים, או להיות שותף ברצח יהודים, היה יורד פלאים.

רוצחי משפחת פוגל, שנלכדו בזיעת אפם של גורמי הביטחון, היו צריכים להיות מחוסלים, מיד כשזוהו. כך נהגה ישראל כלפי השיך יאסין, הד"ר ראנטיסי, המהנדס דף, ושאר בעלי המקצועות החופשיים. עונש מוות, הוא הדרך היחידה להביא את הרוצח על עונשו, ועימו הוודאות שהחלאה לא ישתחרר בעסקה קרובה וימשיך לרטש תינוקות. אניני הטעם המתנגדים לעונש מוות, מפלבלים עיניים בצדקנות, של 'איננו חיות כמותם' ועוד קלישאות נוראיות. בארה"ב ובמדינות מערביות לא מעטות, עונש המוות מרחף על ראשם של רוצחים ויש מקומות שאף על סוחרי סמים. כדי להוציא להורג את רוצחי משפחת פוגל, אין צורך בכל חקיקה חדשה. עתה משלא חוסלו, החקיקה הקיימת מאפשרת לבית דין צבאי בו הם ישפטו, לגזור עליהם את העונש הראוי הוא עונש המוות.

עונש שיחסל את המוטיבציה של חבריהם לחטוף חיילים או אזרחים, עונש שיהיה בו משהו מהגמול המגיע להם, עונש שיראה שנשאר משהו מהכבוד הלאומי שלנו. הימנעותם של בתי הדין הצבאיים לגזור עונש מוות, נבעה עד כה מתפישה מדינית קלוקלת שהביאה אותנו עד הלום. אנחנו רוצים כנראה להיות יפים יותר מארצות הברית שם דינם של רוצחים מהסוג שרצחו את משפחת פוגל הוא לשלוח אותם לעולם אחר.

אני מתפלל, שהפעם משהו ישתנה, והממשלה תיתן לבית הדין אור ירוק לגזור את הנדרש. אך במידה וממשלת ישראל שוב תרצה להראות, שאנו 'אנושיים' שהרי 'איננו כמותם', לא ירחק היום ושני המרצחים הנאלחים ישובו לביתם שבעוורתא כשבכיסם תואר דוקטור שהספיקו לרכוש בכלא, ואלפי תלמידים שישתו בצמא את מעלליהם באותו ליל שבת בבית משפחת פוגל. צריך לשים לזה סוף!