הקיצוניות הפלשתינית נחשפה

יש שמאל קיצוני ששום מציאות לא תשנה את חלומו הגדול - להקים מדינת טרור של חמאס כמטחווי קסאם מנתב"ג.

אמונה אלון , כ"ז בניסן תשע"א

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90

גם אם יתאמתו דברי המומחים, הצופים כי האיחוד הפלשתיני יתנפץ במהרה, מבחינת ישראל כבר יצא ממנו משהו: לא עוד נטעה לחשוב שההנהגה הפלשתינית הנוכחית מתחלקת ל"קיצונים" מול "מתונים", לכאלה שאי אפשר לעשות איתם הסכמים ולכאלה שאפשר, כביכול, להפקיד בידיהם את ביטחוננו.

כל מי שעקב בשנים האחרונות לא רק אחרי משאלות ליבו, אלא גם אחרי המתרחש בפוליטיקה הפלשתינית, לא היה זקוק לברית בין עבאס להנייה כדי לדעת שחמאס שולט זה מכבר הן בעזה והן ביו"ש, וכי מה שמוגדר כעת כפיוס בין פת"ח לחמאס, אינו למעשה אלא הסכם כניעה של עבאס לחמאס.

אך הנה מתגלה האמת גם לאלה מבינינו שהתכחשו לה עד כה. ישראל אהבה לראות את אבו מאזן כקשיש חביב בחליפה ובעניבה, המסוגל לשכנע את בני עמו לוותר לעת עתה על שחרור פלשתין השלמה, ולהסתפק בפסאודו-מדינה זעירה ומפורזת מבית מדרשו
הנה מתברר שוב, וביתר תוקף, כי אזהרות הימין מאוסלו ועד היום לא היו נבואות זעם ריקות. הרשות לא היתה כל הזמן הזה אלא פיון של השחקן המשמעותי היחיד בזירה הזאת.
של השמאל הישראלי. והנה מתברר שוב, וביתר תוקף, כי אזהרות הימין מאוסלו ועד היום לא היו נבואות זעם ריקות. הרשות לא היתה כל הזמן הזה אלא פיון של השחקן המשמעותי היחיד בזירה הזאת.

במסגרת טיפוח הקונספציה של "פלשתינים קיצונים" מול "מתונים", שישראל כה השתוקקה להאמין בה, נעשו לאורך תקופה ארוכה כל השגיאות האפשריות. אחת מהן היא ההשקעה האדירה במשטרה הפלשתינית ביו"ש, שישראל רתמה לטובתה גם את ארה"ב כדי לסייע ל"טובים" להילחם ב"רעים". עכשיו קמים עלינו רשמית גם ה"טובים" ההם, עם כל יתר כוונותינו הכל כך טובות והכל כך מתאימות להיגיון המערבי שלנו. מה לעשות שהמזרח התיכון פועל, כנראה, לפי היגיון אחר? לא נותר אלא לשמוח על השגיאות הפטאליות שעוד לא הספקנו לעשות ולקוות שבעקבות העיתונאי הבכיר סבר פלוצקר, שהביע בשבוע שעבר חרטה על תמיכתו במסירת רמת הגולן לידי סוריה, יסיקו רבים מסקנות מעשיות גם לגבי עתיד שטחי יהודה ושומרון.

יש שמאל קיצוני ששום מציאות לא תשנה את חלומו הגדול - להקים מדינת טרור של חמאס כמטחווי קסאם מנתב"ג. מול הקולות השפויים, הקוראים כעת להכריז על החלת החוק הישראלי ביישובים הישראליים ביו"ש, עולה קולם של דוברי השמאל הקיצוני ודורש, כפי שניסח זאת מאמר מערכת בעיתון מסוים, כי ישראל תפגין "התייצבות ידידותית לצד עריסתה של המדינה הפלשתינית הנולדת". כאילו אינם רואים שבעריסה שוכב תינוקה של רוזמרי.

ובכל זאת: יש בצד הפלשתיני גורמים מתונים, חפצי שלום וחיים, וישראל חייבת לגייס את כל העזרה שבעולם כדי לכונן כאן, עבורם ועבור עצמה, שלום אמיתי וחיים אפשריים. לקראת ימי הזיכרון לשואה והגבורה ולחללי מערכות ישראל, ולקראת מלאות 63 שנים להישרדותה הניסית של מדינת היהודים, אומרים לנו עבאס וחמאס לחפש את החיים ואת השלום בכיוונים חדשים.

פורסם בעיתון "ישראל היום"