יום השואה שלי

זהו היום היחיד שבו אני מתיר לעצמי לשקוע בדמיונות ומסרב באופן בלתי נשלט לקטוע את זרימתם לטובת עיסוקים אחרים ולא חשובים.

איתמר ליברמן , כ"ז בניסן תשע"א

איתמר ליברמן
איתמר ליברמן
עצמי

ערב יום השואה תשע"א. בעוד שעות אחדות יחלו בכל רחבי הארץ טקסי זיכרון והתייחדות עם זכרם של ששת מיליוני היהודים. צלע נוספת מהעם שאבדה לנו ונותרה שם, הרוסה ומרוסקת, חבויה אי שם בעמקי האדמה המקוללת של פולין.

עוד יום שואה בפתח והלב שוב רוטט. עוד יום של סרטי אימה, סיפורי זוועות, ואינספור מחשבות. מחשבות אילו הייתי שם, בשעות הסערה והחורבן, באדמה הארורה והזרועה בדם אחינו הגיבורים. הרבה שאלות של "האם", "איך" ו"אילו" צפות ועולות בראשי אך ליבי מבקש שמוטב להותירן ללא מענה.

בכל יום שואה אני מקדיש זמן רב בהתבוננות בדמויות הקורבנות. דמויות של ילדים מחייכים חובשים לראשם המקומר קסקט, ולעומתם, נשים עם שער מתולתל ומסודר אסוף בסרטים, ובתמונות בצבעי שחור- לבן אחרות נראים גברים עם מעיל ארוך ומכופתר. אני מנסה להתאים בתהומי דמיוני שלל צבעים לאותן דמויות, ובאותו זמן בדיוק משקיע מאמץ בניסיון לחדור לתוך הדמויות שמולי וחושב עליהם - על מה הם חשבו באותו רגע, מה היו תחביביהם, באיזה סגנון
בשבילי יום השואה הוא זמן מיוחד למחשבות ודמיונות. לא קיים בלוח השנה שלי עוד יום כזה שבו אני מקדיש ככל הרבה מאמץ רגשי ופיזי בשביל מטרה זו.
דיבור שוחחו ביניהם, וקשה לי להפסיק מלחשוב ולדמיין.

בשבילי יום השואה הוא זמן מיוחד למחשבות ודמיונות. לא קיים בלוח השנה שלי עוד יום כזה שבו אני מקדיש ככל הרבה מאמץ רגשי ופיזי בשביל מטרה זו.  אכן זהו היום היחיד שבו אני מתיר לעצמי לשקוע בדמיונות ומסרב באופן בלתי נשלט לקטוע את זרימתם לטובת עיסוקים אחרים ולא חשובים.

צפייה ממושכת בדמויות מספקת לי חיבור שלם ומוחשי עם אלו שגורלם הסתיים באופן אכזרי, מתועב ולא אנושי בכל קנה מידה. כל קורבן, מתוך כל המספר העצום של הקורבנות, הוא עולם ומלואו, שהיו לו בחייו רגשות, מחשבות, סדר יום, תחביבים שאותם העדיף ועוד דברים משותפים שקיימים בכל בני אנוש.

הדמויות דוהרות במוחי במין סרט נע ונשמרות חזק ב"כרטיס הזיכרון" שלי.  עוד מעט יבקשו ממני להתלוות לאחד מהטקסים המתקיימים ביישוב, אך לצד החשיבות שיש בהשתתפות בטקסים, בהרצאות, בביקור ב"יד ושם" ובמחנות השמדה בפולין, אני מבטיח שלא לשכוח לפנות להם בלבי מקום לזיכרונם ולקיומם. כשגם ברגעים השמחים או ברגעי שגרה אפרוריים הם יהיו קרובים אליי, קרוב ללב.

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

הכותב הוא סטודנט לחינוך במכללת "ליפשיץ".