פעמי משיח ברשת

מנהיגי העולם לומדים להקדיש תשומת לב גדלה והולכת גם לשיחם של בני הנוער, המתבטאים בתחומי 'ממלכתם' הווירטואלית בחופשיות שאינה יודעת גבולות.

הרב יהושע שפירא , ח' באייר תשע"א

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מתוך הטלטלות העזות העוברות על אזורנו נחשפת בפנינו תגלית חדשה ומדהימה על אודות כוחם של נערים צעירים. הנערים הללו, רבבות בני בלי שם, שאינם בולטים בהישגיהם הלימודיים, אינם תופסים מעמד כלשהו בחיים הציבוריים וספק האם נשאו מימיהם באחריות משמעותית, הם גיבורי המהפכות המבעירות את הארצות השכנות לנו.

מסתבר שהרשתות החברתיות, אותו מקום רווי בטלה ולהג שנתפס בעיני מחנכים רבים כמרחב 'בלתי יצרני' וחסר משמעות מהותית, מתגלות כמנופים אדירי כוח הפורקים מעל מיליוני אנשים את עוּלם האכזרי של עריצים תאבי שלטון ואדירי עצמה.

התופעה הזו היא סנונית המבשרת את בואה של שפה חדשה לעולם, שפה שמתרקמת בתהליך איטי של עשרות שנים וכעת - לאור ההתרחשויות האחרונות בעולם הערבי - אנו עדים לגידול מאסיבי בעצמתה ובטווח השפעתה. הרשת מבטלת את ההיררכייה המוכרת לנו ומשנה לחלוטין את מוקדי הכוח והשליטה הציבוריים. ההשפעה אינה נקנית עוד בעמל, בכסף או בקשרים שנרקמו במשך שנים אלא זמינה לכל טוקבקיסט, מצייץ או בעל מכשיר סלולרי המצויד במצלמה. כל אחד מאלו מסוגל לשנות סדרי בראשית, ואף עושה זאת בפועל.

כתוצאה מזה, מנהיגי העולם לומדים להקדיש תשומת לב גדלה והולכת לא רק לשיחם של האזרחים הפשוטים אלא גם לשיחם של בני הנוער, המתבטאים בתחומי 'ממלכתם' הווירטואלית בחופשיות שאינה יודעת גבולות, אם בשמם ואם תחת שלל כינויים אנונימיים שונים ומשונים, ולא מעט מהחלטותיהם משדרות התחשבות מכוונת ברוח הנושבת בין דפי הפייסבוק.

השפה החדשה מייצרת צרות. היא מפרקת מוסדות קיימים וגורמת קשיים רבים למחנכים ושאר בעלי סמכות בעולם כולו. יחד עם זאת, תקווה גדולה טמונה באחריתה.

רבותינו מלמדים שתורתנו הבל לפני תורתו של משיח. ההבדל היסודי בין שתי התורות הוא שתורתנו נתונה לבני אדם החיים בעולם של טוב ורע, ומכוונת אותם כיצד לבחור בטוב ולסור מרע - "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע - ובחרת בחיים". תורתו של משיח, לעומת זאת, צומחת מתוך מציאות שכולה טוב. כל הצללים נסים מפניה וגם הרע עצמו מתהפך לטוב צרוף. ככזו, אין תורתו של משיח נוקטת בהכוונה ובוודאי לא בציווי; תורת חופש היא. תורה המעוררת את הכוחות האלוקיים של הנשמה לבוא לידי ביטוי מתוך חופש פנימי ומתוך נתינת מקום לכל רכיב באישיות הפרטית, הלאומית והעולמית.

מאליו יובן כי תקופת הדמדומים שבין תורתנו לתורתו של משיח מזמנת לנו טלטלות וקשיים מרובים. הדור החדש בועט בשפה ובמסגרות החשיבה של הדור הישן. "בן מנבל אב, בת קמה באמה" (מיכה ז,ו). כל הטוב שבעולם הישן נתון בסכנה, וכל פגיעה בו היא הפסד גדול. אבל ההפסד הוא זמני בלבד.

בתום עידן הדמדומים תסתיים גם ההתנגשות שבין הציוויים הבאים מבחוץ לבין החופש הבוקע מבפנים. אז יסורו האזיקים הכובלים את האדם אל השקר ואל החיסרון, שכבר חלף זמנם. אמיתת טהרתה של הנשמה הפנימית תתגלה, והחופש שיינתן לה הוא הכוח העצום מכל - זה שבכוחו להפוך את הרע כולו לטוב עליון. בעת ההיא, כך נאמר בדברי ירמיהו (לא,לג), "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמֹר דעו את ה'" - מבחוץ - "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".

אנחנו עוד רחוקים מהימים הללו, והיטב אנו חשים על בשרנו את קשיי המעבר. אולם גם אם רחוקים הם הימים, הסנוניות המבשרות אותם הולכות ומתרבות והאור שבקצה המנהרה הולך ומתנוצץ, הולך ומתעצם.

(המאמר פורסם בעלון 'שבת בשבתו')