לבקש סליחה ממאיר וילנר

מה ההבדל בין הקומוניסטים של 1968 לבין בני הרוויזיוניסטים של 2011? מה המרחק האידיאולוגי מבחינה מדינית שבין רק"ח ההיסטורית לבין 'הליכוד' ו'קדימה' של היום?

חן בן-אליהו , י"א באייר תשע"א

לעלות לקברו של מאיר וילנר ז"ל ולבקש את סליחתו, זו היום חובתו של מנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו, רגע לפני שהוא כורע ברך מול חוסיין אובמה ומתייצב בפני שני בתי הקונגרס לשאת עוד נאום כניעה על 'שתי מדינות לשני עמים' ועם זאת לקשקש לדעת את עצמו בפרט ואת מדינת ישראל בכלל. לעלות לקברו של מאיר וילנר ולבקש סליחה זוהי גם חובתה של מנהיגת 'קדימה' ציפי ליבני כמו גם של יתר אנשי 'המשפחה הלוחמת' ושאר מיני 'נסיכים' מטעם התקשורת ומטעם עצמם.

כידוע, מאיר וילנר (1918 - 2003) היה ממנהיגי השמאל ההזוי והקיצוני בישראל לאורך עשרות בשנים. בדיוק היום לפני 63 שנה, זכה וילנר הצעיר לחתום על 'מגילת העצמאות' מטעם התנועה הקומוניסטית ולאחר מכן נבחר לכנסת הראשונה מטעם מק"י. לאחר הפילוג במק"י (1965) הקים את רק"ח וכיהן בכנסת עד 1990 (בסה"כ 41 שנה מטעם מק"י, רק"ח וחד"ש).

כקומוניסט אדוק ונאמן עד כלות ל'אמא רוסיה', שאף וילנר להגשמת המנטרה 'פועלי כל העולם התאחדו' והתנגד בתוקף לכל מה שעולה ממנו ריח של לאומיות שהתפרש אצלו באופן מיידי כלאומנות. כך היה זה מאיר וילנר שהעז לצאת מול אחדות הבית כולו ולהתנגד בנאום בכנסת (5.6.67) לפתיחת מלחמת ששת-הימים עוד ביומה הראשון, בטיעון שאין טעם במלחמה וממילא ישראל תיאלץ לסגת מכל השטחים שתכבוש, כפי שנסוגה לאחר מבצע-סיני (56)...

והנה, מיד לאחר המלחמה ההיא, כבר בסוף שנות השישים של המאה שעברה, בלא יועצי תקשורת נבובים ובלא לחצים מדיני
רגע לפני שהוא נוסע אל הפריץ האמריקאי בכדי לכרוע ברך ולאשרר בפניו את כניעתו העלובה, יעלה-נא נתניהו לקברו של וילנר, מוטב יקח את ליבני איתו, ישאו-נא השניים עיניהם לשמיים, ימלמלו תפילה חרישית, יגידו משניות ויבקשו את סליחתו של מאיר וילנר
ים כלשהם, המציאו ואימצו לעצמם וילנר ורק"ח מפלגתו את הסיסמה הריקה 'שתי מדינות לשני עמים', סיסמה שהיתה לדגלם ואשר עם כל היותה שקרית, נבובה וריקה, הרי היא החלה לחלחל למרחב הציבורי ולפוליטיקה בישראל, דרך השמאל הקומוניסטי ההזוי אל השמאל כולו, ובמהלך איטי של ארבעים שנה עד אל תוככי מה שהיה פעם 'ימין', דהיינו אל מוחותיהם הנבובים של יורשי הרוויזיוניסטים, בניהם הרפוסים של גיבורי האצ"ל ולח"י, הלא הם ראשי 'הליכוד' חסרי החוליות ומרבית חברי יציר-הכלאיים האופורטוניסטי 'קדימה'.

לאחר 'נאום בר-אילן' בו נכנע רוה"מ בנימין נתניהו לתכתיבי 'אמא אמריקה' וקיבל עליו כמי שכפאו שד את המנטרה השקרית הזו של 'שתי מדינות לשני עמים', מנטרה נבובה שבראש וראשונה כמו מתעלמת מן העובדה שמדינת ישראל כבר הוקמה לפני 63 שנה וכאילו צריכה לקום מחדש, מנטרה ריקה שכל תכליתה להוביל להקמת מדינת שטן פלשתינאצית בלב ארץ ישראל ועל חשבון עם ישראל, אך כדי לא לומר זאת בפירוש נוקטת לשון נקייה וכאילו ניטראלית של 'שתי מדינות', ובכן, לאחר נאום כניעה זה ורגע לפני שהוא נוסע אל הפריץ האמריקאי בכדי לכרוע ברך ולאשרר בפניו את כניעתו העלובה, יעלה-נא נתניהו לקברו של וילנר, מוטב יקח את ליבני איתו, ישאו-נא השניים עיניהם לשמיים, ימלמלו תפילה חרישית, יגידו משניות ויבקשו את סליחתו של מאיר וילנר.

וכי מה ההבדל בין הקומוניסטים של 1968 לבין בני הרוויזיוניסטים של 2011? מה המרחק האידיאולוגי מבחינה מדינית שבין רק"ח ההיסטורית לבין 'הליכוד' ו'קדימה' של היום הזה? על מה ולמה היה על וילנר לספוג את כל ההשמצות, הנאצות והגידופים מצד אבותיהם הרוחניים והפוליטיים של נתניהו וליבני? אין זאת אלא ש'הליכוד' ו'קדימה' צעדו את כל הדרך הארוכה אל חיק השמאל הקיצוני, החליפו את השעבוד הרוחני והסגידה ל'אמא רוסיה' בשעבוד וסגידה ל'אמא אמריקה' ולאליל הדולר ($) וקיבלו על עצמם לאחר ארבעים שנה את האידיאולוגיה המדינית של וילנר ורק"ח בשאיפתם להקמת מדינה ערבית פלשתינאצית בלב ארץ ישראל, שאיפה המכונה בלשון מכובסת 'שתי מדינות לשני עמים'.

בכן, וילנר ונתניהו, וילנר וליבני, רק"ח של 1968 ו'הליכוד' ו'קדימה' של 2011, חד המה. הכל היינו-הך, אידיאולוגיה אחת הזויה, עם אחד מסכן ומבולבל, שמאל אחד קיצוני וגדול. יעלו-נא כולם, כל השמאל החדש והגדול הזה של 'הליכוד' ו'קדימה' ובראשם נתניהו וליבני, יעלו-נא כולם לקברו של מאיר וילנר, יניחו זרי פרחים ויבקשו את סליחתו.