להפסיק להתייפייף
להפסיק להתייפייף

עמדתי ברורה – אני מעדיף קודם מדינה חזקה ורק אחר כך מדינה דמוקרטית, ולא ההפך. כל ילד יודע שקודם כול באנו לבנות מדינה ולא דמוקרטיה.

ההרגשה שלי היא שבמדינה הזו עוסקים רק בדמוקרטיה וכבר אין גבולות לציניות שבניצול הדמוקרטיה הישראלית. והאבסורד הוא לאפשר יום נכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל. הרי משמעות הנכבה  אינה 'שתי מדינות לשני עמים', אלא חיסול מדינת ישראל.

אל לנו לשכוח כי בגלל הקמת ישראל יש באזור שלנו מדינה דמוקרטית, וכי ישראל היא המדינה היחידה שמאפשרת בתוכה לקרוא על עצמה תיגר. זוהי מזוכיסטיות. אי אפשר לקרוא תיגר על הדבר הבסיסי שגללו אנו כאן.

אם בארה"ב, אֵם הדמוקרטיה, היו מאפשרים יום אבל ביום העצמאות שלה – היו יורים למוות באותם גורמים שקוראים תיגר על עצמאותה. גם בארה"ב יש ילידים אינדיאנים, והם מתנהגים כמו כל הציבור והם אינם טוענים שהם בעלי הבית, אפילו שהם כן היו. האינדיאנים אינם מפגינים בקנדה ובארה"ב, כי הם יודעים היכן הגבול בין המדינה לדמוקרטיה והם מבינים שאצל כולם המדינה קודמת לדמוקרטיה.

על כן, על קברניטי המדינה, פרנסיה ואוהדיה לחשוב מהם הגבולות שהמדינה מוכנה ללכת כדי להצטייר דמוקרטית. לצערי, מרוב שלמדינה שלנו חשוב להתייפייף בעיני העולם היא מהססת ללחוץ על ההדק כאשר אויביה קמים לכלותה. וזה פרדוקס. עלינו לתת לצה"ל ולכוחות הביטחון את כל הלגיטימציה למנוע ממי שפוגע בגבולות האנושיים והאידיאולוגיים של המדינה ובגבולות הביטחוניים – למנוע ממנו שיחשוב שהוא יכול לחזור הביתה בשלום. כמו כן, יש לחוקק חוק שאוסר אירועי אבל ותהלוכות מחאה וכדומה ביום העצמאות – ביום שבזכותו אנחנו כאן.