חברון, התחברתי

יהודי חברון ניחנו באמונה נקייה ללא סייגים. אמונה בעצמם אמונה בשליחות שהוטלה עליהם אמונתם איש בזולתו ומעל הכל אמונה בבורא עולם.

ח"כ יוליה שמאלוב , ט' בסיון תשע"א

ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ
מועצה אזורית שומרון
קשה לתאר במילים את התחושה שאותה חוויתי בביקור בחברון, דמעות הציפו אותי. יש משהו מאוד מיוחד באנשי חברון: יש שם טוהר וענווה, אין רדיפת בצע ולא רייטינג ¬ חזרתי מהמקום שבו האמונה היא הכי נקייה

לעיתים נדירות אני מוצאת את עצמי חסרת כל יכולת הבעה כתוצאה מפרץ רגשות כה חזק ובלתי נשלט כפי שקרה לי בעת ביקורי האחרון בחברון.

מאז עלייתי לארץ ישראל לפני יותר מ30- שנה ביקרתי בחברון פעמיים. בפעם האחרונה הגעתי אליה כחברה בכנסת ישראל כנציגת ציבור.

קשה לי לתאר במילים את התחושה שאותה חוויתי בעת ביקורי שם. לפתע השתלטה עלי תחושה שאני נמצאת בחלקת האל אשר לא כל אחד יכול לדרוך בה אלא אם נמצא ראוי לה.

הגעתי לחלק במערת המכפלה הפתוח לציבור כולו בכל ימות השנה. דמעות הציפו אותי. לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שהמקום שבו אני נמצאת - אולם יצחק שהוא האולם המקודש והמפואר ביותר - פתוח לציבור היהודי המעוניין להסתופף בין כתליו רק עשרה ימים בשנה.

איך קורה שהמקום שבו נקברו אבותינו ואמותינו הקדושים חסום בפנינו לביקורים במשך רוב ימות השנה?

הרי אלה הם שורשי העם היהודי?


איזה טוהר יש באנשים הללו. אני מתקרבת אליהם ומרגישה טהורה יותר רק מעצם ההימצאות בקירבתם. איזו ענווה. אין שם רדיפת בצע. אין בריכות שחייה אין טלוויזיות שמתחרות באינצ'ים עם אלה של השכנים. אין בתים ראוותניים. וגם אין מותגים אופנתיים לאיש אין מושג בהתפתחויות של "האח הגדול" או "כוכב נולד."
האין זה סימבולי? נראה לי שהמציאות הזו משקפת את התנהלותה של החברה הישראלית בת ימינו: יותר ויותר אנחנו מתרחקים מהשורשים שלנו; יותר ויותר אנחנו מאבדים את האמונה בעצמנו את האחיזה במי אנחנו ומאין באנו.

וכאשר כך קורה אל לנו להתפלא שאנו מאבדים את אחיזתנו במקומות הכל כך מקודשים לעמנו ולמורשתנו.

חלק גדול מהחברה הישראלית לא מכיר את חברון. רבים מאיתנו כלל לא היו שם ולא מעטים כלל אינם מודעים למשמעות ההיסטורית והערכית של מקום זה לעם היהודי. יש גם אחרים המודעים למשמעות של חברון בהוויה שלנו אולם לא ביקרו במקום והם אף מתכחשים לעובדה כי גם כיום יש יהודים המנהלים את חייהם כקהילה יהודית בלב ליבה של העיר חברון.

יש משהו מאוד מיוחד באנשים הללו שניחנו באומץ הלב הנדרש כדי לחיות ולגדל את ילדיהם בלב ליבה של סביבה שהחיים בה לא פשוטים.

כאן במקום הזה המגודר כולו בגדרות תיל וריח הטבח הנורא עוד עומד בו באוויר קיים מעין אי שבו הילדים מסתובבים בשלווה מעוררת השתאות. אין בהם מורא ולא פחד. כשאני מביטה בהם נדמה לי שהילת מלאכים מהדרת את פניהם ואור מלאכים בוהק מעיניהם.

באתי לשם בניסיון לחזק להעביר להם את התחושה שהימצאותם שם במקום המקודש הזה חשובה לרבים. אבל במהלך הניסיון להעביר להם את התחושות הללו אני מוצאת את עצמי באורח פלא מחוזקת על ידם כשהם מעניקים לי ללא מילים את התחושה שהגעתי למקום הנכון ובזמן הנכון.

יהודי חברון ניחנו באמונה נקייה ללא סייגים. אמונה בעצמם אמונה בשליחות שהוטלה עליהם   אמונתם איש בזולתו ומעל הכל אמונה בבורא עולם.

והאמונה שלהם מידבקת. היא מעבירה את התחושה שאנחנו לא לבד שיש מי שעומד בשער למעננו. זו תחושה שעוברת אל האחרים ומבהירה לכל מי שחי כאן לכל יהודי בעולם בלחישה פעם אחר פעם את המילים: "מי שמאמין לא מפחד מי שמאמין לא מפחד."

איזה טוהר יש באנשים הללו. אני מתקרבת אליהם ומרגישה טהורה יותר רק מעצם ההימצאות בקירבתם. איזו ענווה. אין שם רדיפת בצע. אין בריכות שחייה אין טלוויזיות שמתחרות באינצ'ים עם אלה של השכנים. אין בתים ראוותניים. וגם אין מותגים אופנתיים לאיש אין מושג בהתפתחויות של "האח הגדול" או "כוכב נולד."

כי בחברון פוגשים אנשים אחרים רוחניים. לצידם אתה מרגיש עד כמה הם רחוקים מהחומריות ומחוברים למהות שלנו.  אפילו לאוכל שאכלתי בחברון היה טעם אחר. טעם של פשטות טעם של גן עדן.

ניסיתי לחשוב מה מייחד את אנשי חברון והגעתי למסקנה שזאת האמת שהם נאמנים לה והאמת שחיה בהם. שהם לא חיים בשקר לא מתוך אינטרסים לא חיים בתוך אגו.

הם השתחררו ממלכודת השטחיות לא חיים בנדמה לי. הם לוקחים אחריות על חייהם ועל חיי ילדיהם. לא שומעים שם משפטים מוכרים כמו "שירתתי את המדינה הזאת ונתתי לה מזמני וכעת מה המדינה נותנת לי"?

הם לא הכינו לעצמם דרכון זר כאופציית הימלטות. הם כאן כדי להישאר לנצח נצחים. הם גאים להיות יהודים. גאווה טבעית. הם מודעים לכך שעל ארץ ישראל צריך לשמור כדי שארץ ישראל תשמור עליך.

אני כאן כי מדי פעם צריך לומר את האמת שאותה יודע כל מי שנפגש עם אנשי חברון: הם חלק מאיתנו החלק המשובח. בדיוק כמו ששאר המתנחלים הם חלק מאיתנו. בדיוק כפי שכל מי שגר במרכז הוא חלק מאיתנו וכפי שכל מי שגר בפריפריה חלק מאיתנו. לכל אחד תפקיד משלו בפסיפס המדהים הזה שנקרא עם ישראל. עם אחד גורל אחד.

יצאתי מחברון בתחושה שמילאתי את המצברים לתקופת מה. רציתי להעביר את התחושה הזאת לכמה שיותר אנשים ולקרוא לכל הציבור היהודי   - בואו לחברון. צאו לרגע מהבועה התחברו לשורשים שלנו. זה מחזק זה נותן תחושה שאנחנו לא אבודים. הביקור יחבר אתכם אל האמת. יש בו גם סכנה: הוא עשוי לפקוח את עיניכם ולהפסיק את הבריחה מהעצמי מהמהות מהיותנו יהודים בארצנו. כאשר יוצאים מחברון אחת התחושות החזקות שתופסות אותך היא שאם אנחנו מאוחדים - אין מי שיוכל לנו. אל תרשו לעצמכם לפספס את חברון. 
 
דבריה פורסמו בעיתון "ישראל היום"