פנייה לטוקבקיסט

אם פגעתי במישהו, הוא יוכל לפנות אלי ולדרוש את התנצלותי; אם עזרתי למשהו הוא יוכל לומר לי תודה. אבל אתה? אתה הטוקבקיסט יכול להרוס עולם שלם.

הרב עידו פכטר , י"ז בסיון תשע"א

הרב עידו פכטר
הרב עידו פכטר
ערוץ 7

אתה, כן אתה. אתה שיושב כעת מול המסך וקורא את הדברים הללו, חמוש במקלדת ובעכבר להגיב על הנאמר על ידי, לטוב או לשלילה. אתה לא כמוני.

אני ישבתי ועמלתי לחבר מאמר, קצר אך ממוקד ובהיר. השקעתי מחשבה כיצד להציג את הנושא, לבנות אותו מן המסד עד לטפחות, להבהיר נקודות עמומות, לא להשאיר סימני שאלה פתוחים, לנסות לשכנע. לקח לי זמן לעבוד על המאמר. חשבתי וכתבתי, עצרתי שוב לחשוב וחזרתי לכתוב. קראתי אותו שוב ושוב כדי לראות שהכל כדין, שלא הפרזתי, שלא הגזמתי, ח"ו שלא פגעתי במשהו. שהכל כשורה, שלא עברתי על איסורי לשון הרע והלבנת פנים.

אבל אתה, הרי התגובה שלך כאן למטה, בטוקבק, תיכתב בשניות ספורות. לא באמת תחשוב על מה וכיצד אתה כותב. אתה פשוט תתיר את הרסן ותיתן לתחושות הראשוניות והבוסריות שלך ביטוי. יכול להיות שתתלהב, יכול להיות שתתרגז. המקלדת תספוג הכל. לא תחשוב יותר מדי, לא תקרא את הדברים שוב ושוב כדי לבדוק שמה שאתה מפרסם לקהל גדול באמת ראוי לפרסום. אתה אפילו לא תקפיד להתנסח באופן המדויק ביותר, הרי בסופו של דבר זה רק טוקבק. מה שכן, אתה בודאי תקפיד למשוך תשומת לב. הרי יש עשרות ומאות כמוך שמטקבקים. כיצד ישימו לב אליך? אתה בודאי תיתן כותרת נועזת, תפציץ את המילים בסימני קריאה, אולי תעניק לעצמך שם המושך את העין. הכל, כדי שלא תיבלע.
לא אדע ממי לדרוש את עלבוני. ולהפך; אם תועיל במשהו, אם תעזור, לא אוכל, אף אחד לא יוכל לדרוש טובתך בחזרה, להודות לך

אני אשלח את המאמר לעורך האתר. ייקח אולי יום או יומיים עד שהוא יתפרסם, אם בכלל. העורך יקרא את מה שאני כותב, יגיה ויעיר. אולי אצטרך לתקן, אולי אצטרך להוסיף או להחסיר. אבל אתה? תוך שניות ואתה על המסך, נוסף לעשרות אם לא מאות כמוך. אני עמלתי כדי להשיג את מבוקשי, טרחתי כדי להביע דעתי בציבור. אתה, זכית בפרסום חינם.

שמי חתום כאן למטה. אני יוצא עם דעותיי, תחושותיי ומחשבותיי לכיכר העיר. לוקח אחריות על מה שאני אומר. זה אני – תקבל את זה או לא. מי שירצה, יוכל אפילו להשיג את האימייל שלי מהמערכת. אהיה חשוף לתגובות, לביקורת, מוכן להגן על דעותיי. אבל אתה? במקרה הטוב תכתוב רק את השם הפרטי שלך, ואולי גם את מקום מושבך; במקרה הרע, תיתן לעצמך כינוי, אחד שיודע. תמיד תוכל להסתתר ולומר זה לא אני. אך אחד לא יעביר עליך ביקורת, אף אחד לא יסתכל עליך אחרת בבית או ברחוב יום אחר פרסום הדברים. אתה תישאר טהור ונקי, הדברים שלך כבר יפעלו מעצמם.

אם פגעתי במשהו, הוא יוכל לפנות אלי ולדרוש את התנצלותי; אם עזרתי למשהו הוא יוכל לומר לי תודה. אבל אתה? אתה יכול להרוס עולם שלם, להשמיץ את כותב המאמר ככל העולה על דעתך ורוחך שהתפרצה באותו רגע, ולא יהיה לי למי לפנות. לא אדע ממי לדרוש את עלבוני. ולהפך; אם תועיל במשהו, אם תעזור, לא אוכל, אף אחד לא יוכל לדרוש טובתך בחזרה, להודות לך.

אז אנא טוקבקיסט יקר. כוחך גדול מכוחי, הזהר שלא תקלקל את עולמי.