חמש שנים להפקרת הריבונות

התשפוכת הרדיופונית לחגיגת חמש שנות השבי של גלעד שליט מתעלמת מהחגיגה החמורה יותר – של חמש השנים להפקרת ריבונות המדינה. מדינה שיודעת להגן על ריבונותה לא הייתה סובלת מצב כזה יותר מיומיים.

יוסף דוריאל , כ"ד בסיון תשע"א

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7

לא הייתי מעיז לכתוב על שערורייה זו בימים אלה, שבמרכזה הטרגדיה של משפחת שליט, אלמלא עברתי אני ומשפחתי גיהינום דומה במלחמת העצמאות. אחותי היחידה שולמית, ששמה מופיע כיום בספר הגבורה של משרד הביטחון, הופקרה אז כ"נעדרת" אחרי שיצאה, כחובשת קרבית, להציל פצועים תחת אש בקרב מול הצבא המצרי.

את החופשות הקצרות שקיבלתי אז מקו האש ניצלתי לביקורים במשרד הצלב האדום ברח' רוטשילד בת"א, שמא קיבלו איזושהי ידיעה
את הבעיה שלנו במלחמה הנוכחית הגדירה מלני פיליפס – העיתונאית הבריטית השנונה – במלים: "הם בכלל לא יודעים באיזו מלחמה הם נמצאים".
על גורלה. חוץ ממני אף אחד לא חיפש אותה. גם כשנערכו חילופי השבויים עם מצריים, למרות שצילום ברור שלה נתפס ע"י צה"ל מצוות הסרטה מצרי שהנציח את תמונות הניצחון שלהם. גופתה כרותת הראש נמצאה רק אחר סיום המלחמה, במג'דל/אשקלון, כשלוחמים שהשתתפו באותו קרב חזרו לזירה, ובעזרת לחץ פיזי לא מתון על מי שידע – מצאו את מקום קבורתה.

אם אפשר היה להבין הפקרה כזו של לוחמת (וגם לוחם נוסף באותו קרב) בימים הסוערים של תש"ח, אי אפשר להשלים עם הפקרות דומה 63 שנים אחר קימום מדינת ישראל הריבונית. בסיום מלחמת העצמאות, עם מדינה מדממת ומרוששת, השגנו בסופו של דבר את הדבר החשוב ביותר שעם ישראל הזדקק לו: ריבונות. ודווקא עם התעצמות המדינה הוחל בכרסום הריבונות, שהגיע לשפל הנוכחי, של אובדן כושר ההתמודדות עם כנופיות בזויות של טרור. כי מדינה נורמאלית, החרדה למעמדה הריבוני, לא הייתה מרשה לשלטון שמעבר לגבול להחזיק בחייל חטוף שלה יותר מיומיים. אולטימאטום לפגוע בצינורות הקיום של אותו שלטון (במקרה שלנו – מים, דלק, חשמל, כסף) היה מחזיר את החטוף, לכל היותר, תוך שבוע. ואז – גם לא היו נחטפים החיילים בגבול הצפון, ולא היו פורצות מלחמת לבנון השנייה ומלחמת "עופרת יצוקה", על כל התוצאות הממאירות שלהן.

ומה קורה במציאות? אחרי חמש שנים שנותנים לכנופיות הטרור להתעלל בנו ברקימת "עסקות" מבישות, והפיכת זכויות הריבונות הלאומית - לנושא של סחר-מכר פתוח למיקוח, מופיע ראש הממשלה בכנס יוקרתי ("ועידת הנשיא"!) ומודיע שיורה על שלילת זכויות-יתר שניתנו לטרוריסטים הכלואים כחוק בישראל ("לא יהיו יותר מסטרנטים לרצח ודוקטורנטים לטרור!"). וכדי להבהיר את רצינות האיום, מודיע הרדיו – מייד בהמשך לדברי ראש הממשלה – שכסילי הביטחון שלנו מסבירים ששלילת ההטבות תיעשה בהדרגה - מה שחושף את בורותם המוחלטת בכללים אלמנטאריים של ניהול ומדעי ההתנהגות. ליתר ביטחון - מוסיף הרדיו - שספק אם זה יעזור.

אינני יודע מה הרכב צוות היועצים המקצועיים העומדים כיום לרשות הממשלה. אבל, ברור לי, שאין ביניהם אחד שיודע
וחוק תנאי כליאה של אשמים בטרור – להשוואת תנאי כליאתם לאלה בהם כלואים החטופים על ידי ארגונם
מה זה חשיבה יוצרת, איך בונים פרדיגמה של תגובה צפויה ממערכת חיצונית למהלך יזום שלנו, ואיך מכינים מהלכי-מנע להתגברות על כל תגובה כזו. מצב זה שרר גם בממשלות הקודמות, עם התוצאות בהתאם. להתגברות עליו – לא נשאר אלא להפעיל את חברי הכנסת, שיעבירו שורת חוקים שיחייבו את הממשלה כדי לנצח במלחמה, כפי שהנשיא בוש העביר בארה"ב כשיצא למלחמה בציר הרשע. את הבעיה שלנו במלחמה הנוכחית הגדירה מלני פיליפס – העיתונאית הבריטית השנונה – במלים: "הם בכלל לא יודעים באיזו מלחמה הם נמצאים". ובמצב זה, כשהצענו ביוזמת פורום ותיקי מלחמת העצמאות, כבר לפני שנים, רשימת חוקים תחת הכותרת "חקיקת הגנה לישראל" למועמדים לכנסת, הם לא קלטו את רצינות העניין.

רק בכנסת הנוכחית נמצאו כמה חברים שלקחו את העניין ברצינות, ובקרוב יוגשו לאישור הבית שני החוקים הראשונים: חוק למניעת הסתה נגד העם היהודי – שבא לתקן עוול של אלפיים שנה, בהן חזר הרצף המסוכן של הסתה-התעללות-טבח, וחוק תנאי כליאה של אשמים בטרור – להשוואת תנאי כליאתם לאלה בהם כלואים החטופים על ידי ארגונם. טוב שכל העולם ידע על כך, וטוב שאנו נדע מיהם חברי הכנסת שיתנגדו לחקיקת ההגנה לישראל ויצרפו את עצמם בגלוי לגייס החמישי, החותר תחת קיום המדינה.

הכותב הוא מחברו של הספר החדש "ללמוד מהחיים", המנתח אירועים היסטוריים שעבר אישית, ומציע אסטרטגיה לאומית אלטרנטיבית לזו שכשלה עד היום.