אין לך כפרשיית פרה אדומה לביטוי מימד ה"חוק" שבתורה, מימד הגורס "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי", מצוה שהיא נעלה מכל השגה אנושית. יחיד הוא משה רבנו שהגיע לסודה: "אמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמי פרה אבל לאחר חוקה" (במדבר רבה). אפילו משלמה המלך, החכם מכל אדם, נבצרה הבנתה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". הוא שכתב לגביה רש"י בפרשתנו: "שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה". כך גם לשון ר"א הקליר, אשר הובא בתוספות (עבודה זרה לה ע"א ד"ה מאי): "אין להרהר על מה נחקקה, לפי שכולם נתנו בנשיקה". נכון הוא שבגמרא (יומא סז) צויינו מצוות נוספות: "את חוקותי תשמרו – אלו דברים שהשטן ואומות העולם משיבין עליהם ואלו הן, אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח", ברם הן כנראה פחות "קיצוניות" בקושי הבנתם, ולכך לא נקטה בהם תורה, במקומן, לשון "חוק".

פלא הוא אפוא מה ראו כמה וכמה הוגים, קדומים ומאוחרים, לשבר קולמוסיהם לנסות ולבאר ולנמק ולהסביר מצוה זו, בעוד שגלוי וידוע להם היטב שהדבר חסר סיכוי! הנה למשל, כנגד טענת בעל ספר החינוך, אשר סבר כי עיקר הקושי בהבנת המצוה נובע מפרדוקס היותה "מטמאה טהורים ומטהרת טמאים", הרי כבר במדרש תנחומא הובאו דוגמאות ריאליות ל"פרדוקסים" מעין אלה (תשועה על ידי עקרב, צרעה, יתוש ועוד). כך גם ציין חזקוני  על אתר (פסוק יב): "מצינו ענין א' עושה ב' ענינים... וגם סמני הרפואה מרפאין את החולה ומכאיבין את הבריא... ואחר שכן הוא יש להתבונן מכח סברת הדעת כי אפשר שציוה הקב"ה לטהר אלו ולטמא אלו. גם נמצא בספר, אם יותן מים בכלי זכוכית לבנה בחום השמש תצא אש מהם" - דבר והיפוכו (וראו זאת ברש"י ביצה לג ע"א ד"ה מן המים, בשם "אחד מגאוני לומברדיאה"); ועוד האריך בכך ר' חיים פלטיאל אשר מציין כמה וכמה דוגמאות להיתכנותם של "פרדוקסים" כאלה; וכמותם עוד רבים וטובים.

אין זה אלא שבכל הכבוד למחסום, על האדם לעשות מאמץ להבין ולהשכיל. נכון הוא שלקצה ההבנה של עומק הטעם לא יגיע, ואולם דבר זה הרי נכון גם ביחס לכל המצוות כולן. סוף סוף, הטעמים וההנמקות, הביאורים וההסברים, מוגבלים ביותר ולא באו אלא לסבר את האוזן את שיכולה היא לשמוע ולקבל. לא בכדי מוצא אתה בתקופות שונות טעמים שונים, וכל ההוגים, אם רק היית שואל אותם, היו אומרים לך שהטעמים שנתנו אינם אלא בע"מ.

אמור מעתה: הידיעה שמחד גיסא את "הקצה" לא נדע ושמאידך גיסא ישנה מחוייבות לנסות וכן לידע, בהחלט כן דרות בכפיפה אחת.

ככלל, חלילה לנו שלא לנסות ולתת דעתנו לתופעות, ובעיקר למשונות שבהן. הנה למשל אחת הנוגעת לתפילת מוסף דהיום – שבת ראש חודש: "אתה יצרת". תפילה זו מגבשת למיקשה אחת את עיקר מוסף שבת עם עיקר מוסף ראש חודש, ובהתאם לכך כלולים בה רכיבים אלה לצד אלה. פלא עצום הוא שבלא-מעט מסידורי נוסח אשכנז נשמטו כ"ה תיבות שלקראת החיתום: "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו  בתורתך... וינוחו בו ישראל מקדשי שמך", תיבות שהיו צריכות לבוא לפני "כי בעמך ישראל בחרת...", תיבות שמופיעות במוסף של יום טוב החל בשבת, תיבות שמופיעות בנוסח ספרד. הרי"מ עפשטיין, בעל ערוך השולחן (אורח חיים תכה, ב) כתב ברורות: "ודע שמעולם תמהתי... למה אין אומרים קדשנו במצוותיך... שזהו תורף קדושת שבת... ולענ"ד בנוסח אשכנז חסר זה מהדפוס ואני נוהג לאומרה, ואין שום טעם שלא לומר זה...". מאחר ובנדון זה אין מדובר בשום "חוק" ובשום סוד אלא פשוט בטעות, שכן אין כל טעם בהשמטה, לכן ראוי לכל לזכור להוסיף זאת בתפילה.

(המאמר פורסם בעלון 'שבתון')