"קרבן התמיד"

זהו סודו של קרבן התמיד, קביעות ותמידיות יחד עם התחדשות קבועה, ועולת התמיד מסמלת דוגמא ולימוד לנהוג כך בכל עבודת ה'.

הרב שמואל רבינוביץ' , ט' בתמוז תשע"א

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
 

פרשת פנחס נקראת על פי רוב בתוך ימי בין המצרים או בסמוך להן. במסכת תענית נאמר: "חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב, בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, הובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל". ומבואר בגמרא שקבלה היתה בידם שבי"ז בתמוז – בעת המצור על ירושלים, בוטל קרבן התמיד שלא היו להם יותר כבשים.

חז"ל מספרים כי בכל יום היו מעלים שני כבשים תמורת תיבת מטבעות, עד שפעם העלו דבר אחר (חזיר) וכשנעץ ציפורניו בחומה, נזדעזעה ארץ ישראל ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. ויש להבין מהו האבל הגדול שיש דווקא בביטול קרבן התמיד יותר מאשר קרבנות יחיד וציבור אחרים? הרי ברגע שבוטל קרבן התמיד מהעדר כבשים בטלו עימו הקרבנות בכלל, וא"כ היינו צריכים לציין בשבעה עשר בתמוז את ביטול הקרבנות כולם, דבר המעצים את החורבן?

על חשיבותם של הקרבנות מוצאים ביטוי בדבריו של שמעון הצדיק בפתיחת מסכת אבות: "הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים", על התורה כבר אמר הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג'), גמילות חסדים נמי, כדברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אולם "העבודה" –קרבנות, מה המיוחד במצוות הקרבנות שנחשבת עמוד העולם יותר מכל מצוות התורה שאינן נחשבים עמודי העולם? מדוע שבת קודש או ברית מילה וכדו' אינם נחשבים כאחד מעמודי העולם כמו הקרבנות?

תשובה לכך ניתן אולי למצוא בפרשתינו , בה נאמר: "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" (במדבר כח'). מידי יום ביומו לאורך כל השנה, גם בימי חג ומועד "על עולת התמיד יעשה". משום כך קראה התורה לקרבן זה "קרבן התמיד", ע"ש הקביעות והתמידיות שבו. אבל אליה וקוץ בה, הרי מה שנעשה כל יום הופך להיות דבר שבשגרה, ההתלהבות פוחתת, התמידיות והקביעות גורמת לפעולה ללא כוונה וללא מחשבה. מה עושים כנגד זה?

אנו מוצאים תשובה לכך בפסוק נוסף בפרשת התמיד , וכך נאמר: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' " (במדבר כח') דבר האומר דרשני! מדוע הדגישה התורה כי עולת תמיד זו עשויה היתה בהר סיני ? בין אם מעשיה של עולת התמיד נאמרו בהר סיני והיא עצמה לא קרבה, ובין אם קרבה ושוב לא פסקה כדברי הגמ' במס' חגיגה (ו'), מדוע הוזכר כאן שהיתה עשויה בהר סיני? בספרי וברש"י מבואר שזהו לימוד לנסכים ולכלי, שהוקש עולת הר סיני לעולת התמיד. אך ודאי זה שהתורה לימדה אותנו חובת נסכים וכלי מעולת התמיד באמצעות ההיקש לעולת הר סיני מרמזת על לימוד נוסף.

יתכן שהתורה רמזה בזה כי למרות וקרבן התמיד מסמל קביעות ותמידיות 365 יום בשנה, בימי חול, מועד ושבת, וטבע הדברים שההרגל מחליש את רושם ההתחדשות וההרגש, דוקא משום כך אומרת התורה שיש לעשות בכל פעם שמקריבים את קרבן התמיד כמו אותה כוונה מרוממת שהיתה בעת שהקריבו את העולה בהר סיני. כשם ששעה ההיא היתה עילאית שאז נכנסו בברית לקבל את התורה מפי הקב"ה, וללא ספק לוותה בהתרגשות וכוונה מיוחדת, כך מידי יום ביומו בקרבן התמיד, אל לתת חלילה להרגל להחליש את ההתרגשות והכוונה. לכך הדגישה התורה שלמרות שקרבן זה הוא "עולת תמיד" – תדיר, יש לעשותו כמו העולה העשויה בהר סיני ואז יהיה "לריח ניחוח לה' ".

אין לתאר ואין לשער באיזו אוירה הועלו העולות והזבחים הר סיני, עד שבעת ההקרבה "ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר " (שמות כ"ד, י') כשמצווה התורה אותנו על ההתמדה בהקרבת קרבן זה, חשה היא להזכירנו את אותה התלהבות ראשונית של: "עולת תמיד העשויה בהר סיני".

זהו סודו של קרבן התמיד, קביעות ותמידיות יחד עם התחדשות קבועה, ועולת התמיד מסמלת דוגמא ולימוד לנהוג כך בכל עבודת ה'. לפיכך קבעו חכמים צום ואבל דווקא משום שבוטל קרבן התמיד יותר מאשר כל הקרבנות כי אז בוטל הרעיון העמוק בעבודת ה' של תמידיות עם התחדשות. זאת אולי גם הסיבה ששמעון הצדיק החשיב את העבודה לאחד משלושת העמודים שהעולם עומד על גביהן, דכוונתו היתה על קרבן התמיד, המסמל את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר צריך לעשות בכל עבודת ה'.

"ונשלמה פרים שפתינו", בעוונותנו הרבים חרב בית מקדשנו ואין לנו לא אישים ולא אשם, לא זבח ולא מזבח, לא תודה ולא תמידים, וחכמינו תיקנו לנו תפילות במקום קרבנות. "תפילות כנגד תמידים תקנום" (ברכות כ"ו). התפילות מסמלות את התמידיות יחד עם ההתחדשות, מחד גיסא עלינו להתפלל שלוש תפילות ביום, שחרית מנחה וערבית – ערב בוקר וצהריים, ומאידך גיסא אמרו לנו חכמים במסכת אבות (פ"ב) "אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום". במיוחד בימים אלו של לקראת "בין המצרים" עלינו להתחזק בתפילה ולבקש מאת ה' "רחם בחסדך על עמך צורינו על ציון משכן כבודך, זבול בית תפארתנו, בן דוד עבדך יבוא ויגאלנו רוח אפינו משיח ה'" ונזכה להקריב "קרבן התמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה'".