חוק החרם והדמוקרטיה

עד כה שלט השמאל ללא מצרים במילון המונחים הדמוקרטי. הפאניקה שאחזה בו וזעקות השבר שנשמעו מפיו מעל כל במה מסמנים את ראשיתו של עידן חדש.

ח"כ בצלאל סמוטריץ'' , ט"ז בתמוז תשע"א

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: יצחק קלמן

המתקפה המתוזמרת של השמאל על חוק החרם חושפת במלא ערוותה את הצביעות הרבה שבה עושים שם שימוש במונח דמוקרטיה.

נשמת אפה של הדמוקרטיה היא ההבנה כי כל עמדה היא לגיטימית. השיח הדמוקרטי מבוסס על ההנחה לפיה עמדות שני הצדדים הן לגיטימיות, גם אם כמובן לא מוסכמות. הצדדים הניצים במערכת דמוקרטית מתוקנת מתווכחים, מפגינים, מצביעים ולבסוף פונים אל מנגנוני הכרעה שהיא כוללת. אולם כל העת הם אמורים להמשיך ולכבד איש את רעהו ובוודאי שלא לשלול את הלגיטימציה של עמדותיו.

זהו בדיוק ההבדל בין וויכוח דמוקרטי לגיטימי לחרם. הטלת חרם משמעותה שלילת הלגיטימציה של הדעה שבה מחזיק מי שעליו הוטל הרחם ואין דבר יותר לא דמוקרטי מזה. חוק החרם שעבר בכנסת נועד לחזק את הדמוקרטיה ולהגן עליה מפני עריצות שח
נשמת אפה של הדמוקרטיה היא ההבנה כי כל עמדה היא לגיטימית. השיח הדמוקרטי מבוסס על ההנחה לפיה עמדות שני הצדדים הן לגיטימיות, גם אם כמובן לא מוסכמות
צנית של מי שסבורים כי עמדתם שלהם היא האחת והיחידה הלגיטימית במרחב הציבורי, מפני אלו הסבורים כי מי שחושבים אחרת מהם מסכנים את החברה ויש להחרים אותם. אין שום דבר לגיטימי במסגרת השיח הדמוקרטי בהטלת חרם על עמדה או על ציבור המחזיק בה.

אלא שאצל 'אבירי הדמוקרטיה כשהיא נוחה לנו' בשמאל הדמוקרטיה כבר מזמן אינה ערך ואפילו לא שיטת משטר. הדמוקרטיה אצל האליטה השלטת היא כלי לשמירה על השלטון ועל השליטה מוקדי הכוח. כשזה נוח לחברי המועדון של אליטה אז דמוקרטיה היא הכרעת הרוב. כשהרוב מפסיק לחשוב 'נכון' אז הדמוקרטיה הופכת לזכויות המיעוט. כשכלל הדעות המושמעות בוויכוח עריבות לאוזניה של האליטה אזי "בדמוקרטיה כל דעה היא לגיטימית" וכשפתאום נשמעת בחלל עמדה שקצת צורמת להם אז "הדמוקרטיה חייבת להתגונן" ו"חייב להיות גבול גם לחופש הביטוי".

עד כה שלט השמאל ללא מצרים במילון המונחים הדמוקרטי. הפאניקה שאחזה בו וזעקות השבר שנשמעו מפיו מעל כל במה מסמנים את ראשיתו של עידן חדש. עידן שבו העם מפסיק לפחד מהעריצות השלטונית וממשטרת הלגיטימציה של הדעות והמחשבות שהנהיג כאן השמאל במשך שישה עשורים. נבחרי הציבור החלו סוף סוף להשמיע את קולו השפוי של הרוב הדומם ולחזור להגדרות הדמוקרטיות המקוריות כפי שלמדנו אותם כולנו בשיעורי האזרחות - שלטון העם והכרעות הרוב. חוק החרם הוא כיכר התחריר שלנו, פשוטי העם ומי שנשארו נאמנים לערכים היהודיים והציוניים של מדינת היהודים.