ויקי קנפו מספר שתיים

מתברר שריבוי האוהלים אינו נובע דווקא ממחאה אמיתית אלא מדחיפה כלכלית של הקרן לישראל חדשה.

פרופ' אלי פולק , י"ט בתמוז תשע"א

פרופ' אלי פולק
פרופ' אלי פולק
ערוץ 7

כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר (שנת 2003) התקיימה מחאה "ספונטנית" של אמהות חד-הוריות נגד "גזירותיו" הכלכליות. המחאה הונהגה על ידי הגברת ויקי קנפו. העיתונות פירסמה את מהלכיה בגדול, ובהם המסע הרגלי של הגברת קנפו ממצפה רמון לירושלים.

מסע זה היה מלווה בנס החסידי הידוע כקפיצת הדרך. הגברת קנפו וחברותיה לא ממש הלכו את כל הדרך ברגל. התקשורת דאז התעלמה מכך ונתנה רוח גבית חזקה למהלכיה של קנפו. עיתונאים מהסוג של אורלי וילנאי יצאו מגדרם כדי לעזור למאבק.

העובדה שכל המהלך אורגן בעזרת שתיל, שהוא הארגון המרכזי של הקרן לישראל חדשה בארץ, לא זכתה אף היא לכותרות. להיפך, דובר גם אז על מחאה עממית, והלחץ על שר האוצר היה כבד. בסוף "המחאה העממית" התקפלה ושר האוצר נתניהו המשיך במדיניותו הכלכלית, אשר לדעת רוב המומחים הוכיחה את עצמה.

כעת אנו נמצאים בעיצומה של "מחאה עממית" נוספת, אשר לפי כמה דוברים, "לא היתה כזו בהיסטוריה של המדינה". אכן, יש מצוקת דיור, מחירי הדירות גבוהים ושכר הדירה מרקיע שחקים. יש מקום למחאה, יש מקום לדרישה מהממשלה שתפעל בנמרצות לשנות את המצב. נכון עשתה התקשורת כאשר דיווחה על המחאה שקמה. אך דא עקא, ככל שעובר הזמן, כך
לראות שהדיווח נגוע במניעים זרים. במקום למלא את ייעודה החשוב במדינה דמוקרטית, חלקים נרחבים מדי מהתקשורת מנצלים את כוחם כדי לשחק במגרש הפוליטי במקום לדווח ולשאול את השאלות הקשות
מתברר שריבוי האוהלים אינו נובע דווקא ממחאה אמיתית אלא מדחיפה כלכלית של הקרן לישראל חדשה. במילים אחרות, ניסיון נוסף על ידי אותה קרן לפגוע בראש הממשלה מר נתניהו ואולי אף בשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ.

איך מגיבה על כך התקשורת הישראלית? גלי צה"ל, "ישראל היום" וערוץ 7 דיווחו בהרחבה על ההטיה הפוליטית של המאבק, אך רוב אמצעי התקשורת נהגו כבעבר. ב"יומן הבוקר" של קול ישראל היה דיווח רחב על המחאה המתפשטת, אבל לא העורכת מיקי שושן ולא המגיש אריה גולן טרחו להזכיר ולו ברמז שמדובר במחאה פוליטית מאורגנת היטב על יד הקרן לישראל חדשה. העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" לא טרחו אף הם לספר אתמול לקוראיהם את האמת. העיתון "דה מרקר" אמנם דיווח על השתתפות הקרן אך ללא השמעת דעה ביקורתית מטעם תנועת אם תרצו, אשר פרשה מה"מחאה" בגלל אופייה הפוליטי.

גם הדיון בנסיבות אשר הביאו למצב הדיור הקשה לוקה בחסר. כל מי שעיניו בראשו מבין שאילו התירו ממשלות ישראל לקיים תנופת בנייה ביהודה ושומרון, לא היתה מתקיימת מצוקה כה קשה. אילו האוניברסיטאות היו מחויבות להשכיר את מעונות הסטודנטים במחירים סבירים, היתה המצוקה יורדת. גם כאשר מספר המעונות של המוסדות להשכלה גבוהה קטן מהדרוש, יכולים הנ"ל לשכור במרוכז מבנים או דירות ולאכלס בהם סטודנטים במחיר נמוך מהנדרש מהאדם הפרטי. ומה באשר לשאלות הקשות אל הקרן לישראל חדשה? האם היא לא מבינה שהתערבותה הפוליטית במחאה גורמת לדעיכתה?

אכן יש מקום למחאה, וחשוב שהתקשורת תדווח על כך, אך עצוב לראות שהדיווח נגוע במניעים זרים. במקום למלא את ייעודה החשוב במדינה דמוקרטית, חלקים נרחבים מדי מהתקשורת מנצלים את כוחם כדי לשחק במגרש הפוליטי במקום לדווח ולשאול את השאלות הקשות. יש לקוות שראש הממשלה ושר האוצר יידעו גם הפעם להתעלם מהמחאה המזויפת ולפעול במדיניות ארוכת טווח שקולה אשר תקל את המצוקה בעתיד.