יתכן מאד כי בתוך ימים ספורים, עוד לפני פגרת הקיץ של הכנסת, תגל סוף סוף הארץ ויעלזו הורים רבים; לאחר המתנה בת שנים, יכנס לתוקפו החוק החדש להסדרת הפיקוח על מעונות-יום וגנים פרטיים. עם זאת, בעיני רוחי אני כבר רואה את מאהל המחאה הראשון שיוקם ברחבת הבימה בתל-אביב, בכיכר ספרא בירושלים או בצומת הכניסה לעיר יקנעם. חוששתני שהוא לא יהיה יחיד. נוסח הכרזות שיינשאו מעל יהיה, פחות או יותר: האמנם כל מעון – מטמון?! המחירים יאמירו, הורים לא יוכלו לעמוד בדרישות התשלום, ויבקשו להחזיר את הקוטג' – סליחה, את מחירי המעונות – למסגרת הפיקוח הממשלתי.

ככל שזה נשמע אבסורד, זה גם נכון; חוק הפיקוח על מעונות פשוט מתעלם מהמסגרת המוקפדת היום של פיקוח על מחירים. החוק עצמו חשוב, נדרש וחיוני. יש אף שיאמרו: מהפכני.

אם לא תופענה מגבלות מחיר בהצעת החוק החדשה, או אז תהיה צהלת השמחה קצרה ורפה מדי, משום שמהר מאד יקלטו ויבינו הורי הפעוטות ששוב יצא שכרם – בהפסדם

מטרתו להבטיח תנאים נאותים וראויים ולהגן על שלומם, בטיחותם וזכויותיהם של הפעוטות, חניכי המעונות והגנים. הוא קובע סטנדרטים אחידים ומשתדל להתמודד עם סוגיות, שהיו כל השנים פרוצות ובלתי מוסדרות. יש לא מעט סיבות לברך עליו ולהתברך בו, גם אם אינו מושלם, והוא רחוק מלהיות כזה. אחרי כל כך הרבה תלאות, דיונים, השגות ושינויים נוצר כעת חלון הזדמנויות להעביר את החוק. אלא מאי? הסוגיות התקציביות הכבדות טרם הוסדרו וסעיף הפיקוח על המחירים משום-מה נשמט...

היום שום גן או מעון פרטי איננו זול מן המעונות שבפיקוח התמ"ת. להיפך. הביקוש גדול מן ההיצע, ובגנים פרטיים – התשלומים בהתאם. כעת רוצה המדינה להכניס את כולם תחת כנפיה, וכל מי שיעמוד בתנאים הבסיסיים יקבל סמל מעון והכרה. על פניו, זה נשמע מצוין, ואולם המציאות הישראלית מלמדת שיישור קו המחירים יהיה כלפי מעלה.

לענ"ד, לא ייקח הרבה זמן עד שירד האסימון, אבל אז זה עלול להיות מאוחר מדי: אם ברגע האחרון לא ייעשה בחוק השינוי החיוני של קביעת מסגרות התשלום, נמצא עצמנו בתוך זמן קצר, אולי כבר בשנת הלימודים הבאה, בוכים גם על כד החלב שנשמט מבין הידיים וגם על תוכנו שנשפך.

בהצעת החוק החשובה אין מילה אחת על המחירים – עדיין לא על התחייבות המדינה לעלויות ביצוע החוק, וגם לא על התשלומים שיושתו על ההורים. כשלא מציינים מסגרת מחיר – יימצא תמיד מי שישמח "לחגוג" על גב ההורים ולהכניס יד ארוכה לעומק כיסיהם. זה לא כל-כך נעים לראות גן יקר.

אחריותו של המחוקק היא למצוא את האיזון המתבקש והראוי בין כלכלה חופשית, הפרטה ותחרות, לבין מיסוי יעיל ופיקוח על מחירים. אם לא תופענה מגבלות מחיר בהצעת החוק החדשה, או אז תהיה צהלת השמחה קצרה ורפה מדי, משום שמהר מאד יקלטו ויבינו הורי הפעוטות ששוב יצא שכרם – בהפסדם.