אשרי המחכה ויגיע
אשרי המחכה ויגיע

אשרי המחכה ויגיע בין שלשה עשר עיקרי האמונה, נמנית האמונה בביאת המשיח, אשר בימים אלו מקבלת משנה תוקף. אולם לא די להאמין בגאולה, צריך גם לצפות לה. הציפייה מעידה על רמת האמונה.

אך טבעי הוא, שהמאמין בגאולה הצפויה והיודע את הטוב המופלא המזומן לנו, ישתוקק לרגע המיוחל שבו תפציע, ואם אינו מייחל, אות הוא כי אינו באמת מאמין. הצפייה לגאולה כה חשובה, עד שחז"ל אומרים, שאחת השאלות הראשונות ששואלים כל אדם בבואו לעולם העליון היא - "ציפית לישועה?" (שבת ל"א ע"א). חשיבותה של הציפייה אינה רק בהיותה קנה מדה לעוצמת האמונה, אלא יש לה חשיבות עצמית רבה ביותר.

מלבד מעלתה הנשגבה ושכרה הרב, היא עצמה מזרזת ומקרבת את הגאולה. כאשר אנו מצפים לגאולה ומבקשים אותה - בכך בעצם אנו מזרזים את בואה. לעומת זאת, כאשר עם ישראל אינו מצפה לגאולה, הגאולה מתרחקת. רבנו החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (ערך קיווי) מסביר שכאשר אנו מבקשים על הגאולה, עלולה לצוץ כנגדנו הטענה כי אין זכויותינו מספיקות כדי להיגאל, אולם כאשר אנו מצפים ומחכים לביאת המשיח, אנו זכאים לגאולה בזכות הציפייה עצמה.

תדיר היה החפץ חיים מעורר על החובה ללמוד סדר קדשים, שהרי במהרה יבנה המקדש, ועלינו להכין עצמנו לדעת סדר העבודה והיאך להקריב קרבנות

בדבריו הוא מסתמך על המדרש: "אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווּי (=התקווה) - כדאי הם לגאולה בשכר הקיווּי" (ילקוט שמעוני תהילים רמז תשל"ו). ועל פי זה מבאר מרן החיד"א, את שאנו מבקשים מאת הבורא בתפלת העמידה: "את צמח דוד עבדך...", ואם תאמר שאין לנו זכות להיגאל, מכל מקום – "תצמיח", מדוע? "כי לישועתך קוינו וציפינו כל היום", יש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו. (וכן הוא בספר הכוזרי (מאמר ה' פכ"ז): "...אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה - כשיכספו לה ישראל בתכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".

אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים, אשר צפייתו המופלאה לגאולה היתה באופן מוחשי, הוא הכהן הגדול בעל החפץ חיים זצ"ל. אצלו פעמו בכל דקה ודקה פעמי המשיח, ותמיד ציפה לגאולה באמונה אמיתית ושלמה. הרב ישר בספרו "החפץ חיים" (ח"ב עמוד תפ"ו) כתב: "באמונתו וצפיתו למשיח, דומה ולא היה שני לחפץ חיים בין צדיקי דורות רבים, דמעות רבות היה מזיל בתפלותיו על דבר המשיח". הח"ח אף חיבר ספר שלם בנושא בשם "צפית לישועה".

תדיר היה החפץ חיים מעורר על החובה ללמוד סדר קדשים, שהרי במהרה יבנה המקדש, ועלינו להכין עצמנו לדעת סדר העבודה והיאך להקריב קרבנות. הוא אף הכין חליפת שבת מיוחדת לקבל בה את פני המשיח, ומזמן לזמן היה מתעטף בה ויושב לחכות לו. אף מזוודה היתה לו, שבה היה שם את חפציו הנחוצים ביותר, כדי שכשיבוא המשיח, מיד יהיה מוכן לנסוע לארץ ישראל.  כאשר היה שומע קול המולה מכיוון הרחוב, היה מברר מיד: שמא משיח בא". זה הדבר הראשון שהיה עולה במחשבתו, שהרי על מה יכולה להיות המולה אם לא על המשיח.

פעם, בערב שבת בין השמשות, נכנס אליו תלמיד חכם אחד, נתן לו שלום ותיכף שאל: "מה מדברים בחוץ אודות המשיח?". ולא היה בפיו מענה, והמשיך לומר: "הן זוהי הצרה שאין מדברים אודות המשיח, הלא כתוב 'אחכה לו'"...