מהי אהבת חינם

למעשה, רוב ימיהם של ישראל על במת ההיסטוריה עברו עליהם בגלות, והכול מפני אותה שנאת חינם.

הרב יהושע שפירא , ח' באב תשע"א

יהדות הרב יהושע שפירא
הרב יהושע שפירא
צילום: יוני קמפינסקי

רבותינו לימדונו בשל מה חרבו שני בתי מקדשינו: בית ראשון חרב מפני שלושת העוונות החמורים - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ועונשו היה קצוב (70 שנה). בית שני חרב בעוון שנאת חינם, ולא הייתה קיצבה לגלות שנגזרה עלינו בחורבנו - "ועדיין לא נושענו". למעשה, רוב ימיהם של ישראל על במת ההיסטוריה עברו עליהם בגלות, והכול מפני אותה שנאת חינם.

ממדי האסון דורשים עיון פנימי בעומק עניינה של שנאת חינם. שנאה הייתה גם בבית ראשון, שהרי אי אפשר להעלות על הדעת שפיכות דמים בלא שנאה, ואם כן לא חידש הבית השני דבר זולת ה'חינם'. מהו ה'חינם'? ההסבר הפשוט הוא שאינני שונא את חברי מפני שפגע בי או עשה לי רעה; בכלל אין שנאתי באה כתגובה למשהו, אלא נובעת ממידה מגונה המפעפעת בנפשי. ובכן, אין ספק ששנאה שאין לה עילה היא גנות גדולה; אולם אם הדברים מסתכמים בשאלת 'מי התחיל', נדמה שאין בכך גנות גדולה יותר ממצב של שפיכות דמים, וודאי שלא מפני סיבה כזו יורחקו בנים מעל שולחן אביהם למשך אלפיים שנה.

מרן הרב קוק זצ"ל הראה עומק אחר בביאור העניין, ולטעמו שנאת ה'חינם' היא עובדת יסוד העומדת בתשתית המציאות הנאבקת למצוא את פשר קיומה. שנאת חינם היא יסוד השנאה המפעפעת במציאות של עולם הריבוי, שיצא - יש מאין - מתוך האחדות האלוקית. שורש הריבוי הוא הכפילות, במקום אחד יש לי שניים, וכאן מתחילה הבעיה: שניים מתנגדים זה לזה, בהכרח. כל אחד מהם נאבק על האותנטיות, על הבכורה, על המלוכה. המציאות כולה מורכבת מביליוני חלקיקים, והם כולם מתנגדים זה לזה. זו הסיבה הפנימית לסערות המרובות המתגעשות חדשים לבקרים על פני קליפת המציאות החיצונית; מלחמות, שנאות, משטמות אינן אלא לבוש חיצוני המגייס להצדקתו טעמים זמניים ומתחלפים, בעוד השורש הוא עצם השוני שבין דמויות שונות, עמים שונים ופרטים שונים במציאות. השוני הזה מוביל למלחמת הכול בכול, כל חלקיק מבקש להיות לבדו, ואם לא יותן לו חפצו זה - כי אז הוא מבקש לפחות להנהיג לבדו.

לנוכח ממדי הבעיה, לא ייפלא שהרפואה מעסיקה אותנו במשך חלק הארי של שנות ההיסטוריה. לא זו בלבד, אלא כדרך הרפואה אנו הולכים מבחוץ פנימה, מן הקל אל הכבד - מטיפול בסימפטומים השונים אנו חותרים ומגיעים אל לב הבעיה, אל השורש הפנימי, וכאשר ארסו מתגלה לעיני כל קרובה ישועתו לבוא.

לאן מוביל אותנו כל הבירור הזה? לאהבת חינם, שה'חינם' שבה עמוק אף יותר מן ה'חינם' של השנאה. אהבת חינם מלמדת שהיחיד לעולם אינו אלא צד אחד, ודווקא הריבוי, שבו כל רכיב נושא צביון ייחודי ושונה, הוא הביטוי האמיתי והעליון ביותר לאחדות האלוקית שמתוכה נולד. אהבת חינם היא היכולת של דמויות שונות לראות את השוני כשער יציאה מן השעבוד לגבוליות החלקית אל החירות שבאחדות האלוקית העליונה, שלמעלה מכל גדר.

עבודת הנפש של ימי בין המֵצרים היא זיכוך האישיות והכשרתה לראות בשונה ואף במנגד אוצר ומתנה שמרחיבים את עולמנו, מעשירים אותנו בנופים מרתקים ומפתיעים ופותחים לנו שער של הקשבה לקול הדממה הדקה של האחדות שמעבר לכל אוצרות הריבוי. זה הפתח לגאולה השלמה, לעתיד שבו לא יהיו לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות, לימים שבהם ישרור שלום בארץ והיא תימלא דעה את ה' כמים לים מכסים.