בניית מקדש מחוץ לירושלים

האם ניתן לבנות את בית המקדש שלא בהר הבית כמו שנבנה המשכן בגלגל, שילה, נוב וגבעון?

הרב רא"ם הכהן , כ"ו באב תשע"א

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

יש לדון בשתי שאלות: א. האם קיים איסור במות אחרי חורבן בית מקדשנו? ב. גם אם כן, שמא אין איסור זה סותר את אפשרות בניין המקדש שלא בהר הבית, כפי שמצינו שבזמן המשכן בשילה היה איסור במות?

בספר דברים (יב,יג-יד) נאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם... כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'... שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ...". בספרי על אתר דרשו: "'כי אם אל המקום אשר יבחר ה'' - דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה', דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד שנאמר: 'עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב' (תהילים קלב,ה). מנין שלא עשה אלא על פי נביא? שנאמר: 'ויבוא גד אל דוד... ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי'...". במכילתא בפרשת בא (פ"א) שנינו: "עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל שנאמר: 'השמר לך פן תעלה עולותך... כי אם במקום אשר יבחר ה' אלהיך'. עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלם ראויה לשכינה משנבחר בית עולמים יצאת ירושלם שנאמר: 'כי בחר ה' בציון' וגו' ואומר: 'זאת מנוחתי עדי עד'". יוצא איפה בבירור שמשנבחר בית עולמים ישנו איסור הקרבה מלבד בבית עולמים שבירושלים.

במשניות רואים בצורה ברורה שמשנבחרה ירושלים איסור הבמות חל אף לאחר החורבן. כך שנינו במשנה בזבחים (יד,ד-ח): "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות... משהוקם המשכן נאסרו הבמות... באו לגלגל והותרו הבמות... באו לשילה נאסרו הבמות...  והיא היתה מנוחה... באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות... באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה נחלה...". וכן שנינו במשנה במגילה (א,יא): "...קדושת שילה יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה היתר". בברייתא בגמ' במסכת שבועות (טז,ב) ר' אלעזר מגדיר את המקדש: "קדושתו קדושת עולם". ומבאר רש"י על אתר: "שאין אחריה היתר במות". אולם תוס' מרחיב בדומה למכילתא הנ"ל ומבאר: "...לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי ליה קדושת עולם".

ראינו שאחר הבחירה בירושלים נאסר לבנות בית במקום אחר. כמו"כ מצינו שישנה הלכה שמקום המזבח החיצון בבית עולמים מדויק ואין להקימו שלא במקומו וכך פוסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ב,א) על פי המדרשים: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם... ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה...". ובתחילת הלכות בית הבחירה (א,ג) שילב הרמב"ם בין דין הבית למזבח ובעקבות הנ"ל מיקד את האיסור בבניית בית במקום אחר ולא באיסור הבמות: "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל, ואומר: זאת מנוחתי עדי עד".

מקום קודש הקודשים הוא באבן השתיה ממנו הושתת העולם (יומא נד,ב) ובו מונחים הלוחות שמהם הושתת העולם, ומקום המזבח הוא מקום ממנו נברא האדם ופשוט שאין לשנות ממקומות אלו שהרי המקום גורם.

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')