מגרון - בדרך להרס ההתיישבות

האכזריות. להעיר ילדים באמצע הלילה משנתם אל הריסת בתיהם זו רשעות שאין כמותה. לעיתים זה קצת ואולי יותר מ"קצת" – להרוג משהו אצל הילד.

דן בזק , ו' באלול תשע"א

שלא תהיינה אי הבנות: לא מדובר ב"הרס מספר מועט של מבנים מסיבות משפטיות"..

לא רק בגלל העובדה שהעתירה כנגד הבתים הספציפיים האלה, נמשכה אפילו ע"י מגישיה; וגם לא בגלל העובדה שכלל לא התאפשר לאנשי המקום להגיע לבירור משפטי בדרג המתאים, לגבי מעמד הקרקעות המדוברות.

הנושא הוא הרבה מעבר לכך:
מדובר במקום שהוא הצורה הקלאסית של התישבות ביו"ש בקרקעות בלתי מוסדרות, בסיוע ממשלתי, על קרקעות שאינן ולא היו של אף גורם פרטי. הממשלה יכולה בנקל להסדיר את מעמדן. גם לפצות במקרה שצריך ויש את מי. ההחלטה אם לעשות זאת תלויה בממשלה ובמרכיביה.

מדובר בזמן של עוינות עולמית סוחפת. בעת שאויבינו מנסים להביא ל"הכרה" במדינת אוייב בשטחי יו"ש, בלי בצלם ובלי בג"ץ, ובלי דיון אם שני בתים אלו שייכים לישוב פלוני, או שלושה אחרים הם של אלמוני... ההחלטה אם לעורר יריבות ושנאה פנימית בדיוק לעת הזאת, תלויה בממשלה ובמרכיביה.

האכזריות. להעיר ילדים באמצע הלילה משנתם אל הריסת בתיהם זו רשעות שאין כמותה. ידמה כל אחד, בפשטות, את עצמו כילד. ויהי בבקר – אין בית. הבית שלי. הטראומה שעלולה להיות מדבר כזה, קשה להעריך את משך זמנה. לעיתים זה קצת ואולי יותר מ"קצת" – להרוג משהו אצל הילד.

ההחלטה אם יהיה דבר כזה, ואם יהפוך חלילה למשהו שהלב כבר גס בו, עד שאינו נתון שחושבים עליו ברצינות – תלויה בממשלה ובמרכיביה. תלויה, למשל, ביו"ר הועדה לזכויות הילד, עד כמה יזעק חמס על דבר כזה. על אפשרות שיהיה בכלל דבר כזה.

ההתרגלות לשסות את המשטרה, היס"מ, הצבא, במיטב אנשי הארץ הזאת. ההתרגלות הזו חמורה מאין כמותה. בעבר הלא רחוק, לא היה עולה על דעתו של מישהו להצטייד ברימוני גז, בכדורי גומי ופלסטיק, כנגד יהודים. להכות ולהתנפל גם ללא הכרח. האבחנה בין אח לאויב לאומי היתה ברורה. מאז ההתנתקות, בהסתה שלטונית ותקשורתית, מתפתחת לגיטימציה לפעול אחרת כנגד הנאבקים על אחיזתנו בארץ.

ההחלטה אם לטפח את ההרגל המבחיל הזה או להכחידו, תלויה בממשלה ובמרכיביה.

אנחנו מאסנו ב"תרבות" המרושעת, של אלות על ראש ילדינו, וזילות בנותינו ע"י כל מושחת שמסוה עצמו מאחרי מדים ותקנות, גם אם הוא מיעוט שם. כשלא מנקים אורווה – הצחנה פושטת בכולה.

וה"פיילוט". בלי אשליות: מי שמנסה היום כמה זמן לוקח לפנות שלשה בתים – עלול לנסות גם ל"השתעשע" בחשבונות אולי אפשר גם הרבה מעבר לכך. ההחלטה אם להציב קו אדום כבר עכשיו – תלויה במרכיבי הקואליציה.

וכמובן, איך אפשר בלי, היתה גם מחאה חברתית.. צריך ללמוד מזה משהו. אמנם, הפגנת ימין גדולה פי כמה מהמחאה הזו, לא תזכה לסיקור תקשורתי כזה ובוודאי לא לניפוח תקשורתי דומה, שהרי המרכיב המרכזי – להפיל את הממשלה שמאלה – "חסר" ממנה. אבל ביחס להשפעה על נבחרי ציבור – ראוי ללמוד משהו. אשר על כן, אחי ורעי, הצעתי: אל תחכו לפינויים וגירושים ורשעויות נוספות.

כמעט אין ספק שאם הלילה – "און ליין" - היו נציגי ש"ס ו"הבית היהודי" מרימים טלפון למר נתניהו ומודיעים על פרישה מיידית מהממשלה אם לא ייפסק ההרס – הוא היה נפסק.

עוד לא מאוחר מידי: חפשו בגוגל, מופיעים שם שמות חברי הבית היהודי והאפשרות לכתוב אליהם דרך האינטרנט. גם לאנשי ש"ס אפשר להגיע עם קצת יותר מאמץ.

ואפשר להודיעם – רבותי היקרים, לא עצרתם הלילה את ההרס, עוד לא מאוחר באופו מוחלט. חדש אלול – ניתן לתקן: הודיעו לראש הממשלה שאם תוך שבועיים לא יוסדרו קרקעות מיגרון, ובהמשך גם שאר תואמותיה, אתם לא איתו.

לא נוכל להצביע – בכל הרכב – לאנשים שתחת שותפותם בשילטון מתבצעים דברים כאלה. יש גבול.

אם יהיה לחץ ציבורי, נציגינו יושפעו ממנו. מלבד מה שבוודאי הדבר גם בליבם ובנפשם, והזירוז של הציבור ייטיב עם גילוי רצונם – הרי שההיסטוריה האחרונה מלמדת מה עושה מחאה על קוטג'. מסתבר שגם אם לא מדובר בקוטג', אלא בבית חד קומתי בארץ ישראל – המחאה תפעל את פעולתה, ובלבד שתהיה מפי רבים. דואר אלקטרוני, רבותי. פעולה פשוטה.