תן כבוד

כשמדובר בערך לאומי, הכבוד הופך לערך קיומי. כל מדינה שומרת בקפדנות על כבודה, לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ואינה מוחלת עליו.

הרב אברהם וסרמן , כ"ח באלול תשע"א

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

שלשה דברים גורמים לאדם לאבד את הצלם המוסרי שלו: הקנאה התאווה והכבוד, עליהם אמרו חכמים שהם מוציאים את האדם מן העולם. לכן מוזר לכאורה שבתפילות הימים הנוראים אנחנו מבקשים פעמים רבות כבוד. תן כבוד לעמך, הרם קרן ישראל עמך, ובקשות דומות לזה. יש באמת מי שמתנגדים לבקשת הכבוד הלאומי, ואף מתלוצצים על דורשיו.

לעומתם, לבאי בית-הכנסת המושגים כבוד לאומי וגאווה לאומית הינם חלק אינטגרלי מבקשותינו. אנו פונים לה' בתפילות שני וחמישי "הביטה, דל כבודנו בגויים, הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים, חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז"!

הכבוד הלאומי חשוב עד כדי כך, שבגינו פרצה מלחמה גדולה וארוכה בין מלך עמון לדוד. זאת לאחר שמלך עמון בייש את שליחי דוד וחתך להם את מחצית זקנם. דוד ראה בזה פגיעה חמורה בכבוד הלאומי, שמצדיקה בתנאי הימים ההם יציאה לקרב.

אלא שאם כן, מה גורם להבדל בין בקשה זו לבין הכבוד שבחיים הפרטיים, אותו אנו שוללים?

האמת היא שגם בחיים הפרטיים כבוד מהוה מרכיב חשוב. חכמים אמרו שתמר כלתו של יהודה לימדה אותנו שעדיף להישרף באש ולא לבייש אדם ברבים. כשהיא כבר מוצאת להורג בשריפה, שלחה ליהודה רמז שיכיר למי שיכים החותמת המטה והפתילים שבידה. היא נמנעה מלומר לו זאת במפורש, כיון שלא רצתה להלבין את פניו ברבים. יהודה באמת הודה מיד וכך היא ניצלה. עוד אמרו שהמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. כ
אי אפשר להתקיים כשכבודך מושפל. כך היה אז סגנון החים המדיני. לשמחתנו, כיום יש עוד כמה שלבים שיכולים למנוע מלחמה כמו התנצלות וחרטה במוסדות בינלאומיים, אבל אי אפשר לעבור לסדר היום כשאתה מושפל
בודו של אדם הוא ערך הקיום שלו. אדם שאין לו כבוד, אין לו ערך קיומי. רבים מעדיפים למחול על כספם ולא על כבודם. המבייש את חבירו – כאילו שומט את ערך חייו, ולכן דומה לרצח. אין כאן עניין של מותרות, מין 'הדר' חיצוני, שאפשר איתו או בלעדיו.

כמו הרבה דברים גם הכבוד מקבל שמעות הרבה יותר חזקה כשמדובר בחברה חפצת-חיים, שאם לא יכבדו אותה – הרי שאין לה מקום בציבוריות, וכאילו ביטלו את עצם קיומה.

כשמדובר בערך לאומי, הכבוד הופך לערך קיומי. כל מדינה שומרת בקפדנות על כבודה, לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ואינה מוחלת עליו. כבוד לאומי משמעותו ערך הקיום של העם. ועם שאין לו כבוד כאילו אמר שאין לו ערך קיומי ובעצם גם לא זכות קיום. זה כמובן מזמין מלחמה נגדו וניסיון לבטל באופן מעשי את קיומו. לכן דוד יצא לקרב ההוא נגד בני-עמון. אי אפשר להתקיים כשכבודך מושפל. כך היה אז סגנון החים המדיני. לשמחתנו, כיום יש עוד כמה שלבים שיכולים למנוע מלחמה כמו התנצלות וחרטה במוסדות בינלאומיים, אבל אי אפשר לעבור לסדר היום כשאתה מושפל.

גם זו סיבה לכך שמלך או ראש-ממשלה לא יכל למחול על כבודו, כיון שהכבוד שלו לא פרטי אלא כבוד העם. מנהיג של עם המוכן לוותר על כבודו – אינו ראוי להנהיג עוד. אצלנו, העם אשר בחר-ה', הכבוד מקבל משמעות נוספת כיון שאנו מייצגים את האידיאל הרוחני בעולם. השפלתנו היא פגיעה בכבוד שמים. וכמו שנאמר "על ישראל תפארתו".

על כבוד שמים איש לא יכל, ומן הסתם גם לא רוצה למחול. לא צריך איש בית"ר שגדל על ההדר הז'בוטינסקאי כדי להבין את זה. רק אנשים שאיבדו את ערך הקיום הלאומי שלנו, ואת הבנת התוכן והשליחות שלנו בעולם, לטובת חיי הפרט, ערכיו ותשוקותיו – מזלזלים בערכים האלה. אבל מדינת ישראל והעומדים בראשה לא יכולים, גם אם הם רוצים, למחול על הכבוד. זהו כבוד הכלל וכבוד שמים, וזה ערך הקיום שלנו.