כפרות בכסף ולא בתרנגולים
כפרות בכסף ולא בתרנגולים

זעקת התביעה לצדק חברתי, מביעה חסר גדול בחברה הישראלית. לא בכדי, מאז חרבן בית המקדש לפני כאלפיים שנים, פשט המנהג בערב יום הכיפורים, לקחת כסף בידו הימנית וליעד אותו לצרכי צדקה. הכל חייבים במצוות צדקה ובמעשה חסד, עשיר ועני איש איש כפי יכלתו כברכת ה' עליו כי טוב.

השל"ה הקדוש מספר שהעניים היו מתביישים לקבל תרנגולים ולכן עדיף לפדותם ולחלק את התמורה המתקבלת בכסף מתן בסתר

אומר את הפסוקים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו. ויחוננו. ויאמר: פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר" ללמד כוחם הרב של מספר שקלים המוקדשים כעזרה לזולת, חסרון לא משמעותי מכיסך, ומאידך מסוגלים להושיעך מרדת שחת.

ואחרי כן מסבבו סביב לראשו ואומר "זה חליפתי, זה תמורתי, זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".

מלפנים היו נוהגים לקיים סדר כפרות בתרנגולים. כיום פוסקים כדעת הגאונים שאין חובה לקיים סדר כפרות בתרנגולים, שאז היו מצויים בכל חצר, ויכלו להקדישם לעניים לסעודת החג. את בני המעיים היו זורקים על הגג מאכל לעוף השמים.

כיום מעדיפים לקיים המצווה בכסף לצדקה. השל"ה הקדוש מספר שהעניים היו מתביישים לקבל תרנגולים ולכן עדיף לפדותם ולחלק את התמורה המתקבלת בכסף מתן בסתר.

היום שהמטבע הוא עובר לסוחר, אין כל צורך, דוקא בערב היום הקדוש, יום הכיפורים, להתאכזר לבעלי החי, בשעה שניתן להשתמש ככפרה אמיתית, ולקיים מצוות החסד והצדקה, באופן היותר טוב והיותר מכובד על ידי העברה כספית לנצרך.