'על חטא' ציבורי

ברמת היחיד ראוי שכל אחד יכה על חזהו ויאמר בלחש "על חטא שחטאנו לפניך". אולם ברמת הכלל והציבור יש לומר זאת בגלוי ובקול רם.

זבולון אורלב , ה' בתשרי תשע"ב

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

"אמר רבי יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה - דכתיב: 'וצדקה תציל ממות'. צעקה - דכתיב: 'ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם'. שינוי השם - דכתיב: 'לא תקרא את שמה שרי כי אם שרה שמה', וכתיב: 'וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן'. שינוי מעשה - דכתיב: 'וירא האלוקים את מעשיהם', וכתיב: 'וינחם האלוקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה'" (ראש השנה טז,ב).

כפי שהתשובה וחשבון הנפש הם קריאה לכל אחד ואחד, כך הם קריאה גם לציבור ולכלל. ברמת היחיד ראוי שכל אחד יכה על חזהו ויאמר בלחש "על חטא שחטאנו לפניך". אולם ברמת הכלל והציבור יש לומר זאת בגלוי ובקול רם. חשבון נפש ציבורי יש לעשות בציבור, כדי להביא ל'שינוי מעשה'. חשיפת החטאים, העוונות והפשעים הכלליים והציבוריים והכרה בהם היא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, להביא לתיקון, לשיפור ולביטול עוולות אלה. אמנה כמה מהם:

• על חטא שחטאנו לפניך בריבוי מחלוקות חינם, פילוגים ופיצולים בתוך משפחת הציונות הדתית המונעים יכולת השפעה אמיתית על התנהלותה של מדינת ישראל בכל תחומי החיים.
• על חטא שחטאנו לפניך בהעדר רצון הבא לכדי מעשה בהתחברות שלנו לכלל העם וביכולתנו להנחיל לו את ערכי הציונות הדתית.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא השכלנו להיאבק ולהוביל את המאבק החברתי של יוקר המחיה, רכישת דירה, רווחה חברתית ושירותי בריאות ראויים.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא מצאנו פתרונות להפחתה משמעותית של תשלומי ההורים במערכת החינוך, ובכללה בישיבות התיכוניות ובאולפנות, בישיבות ההסדר, הגבוהות והמכינות, וכן במעונות, בגנים הפרטיים ובצהרונים.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא פעלנו די למיצוי הענקת שוויון לאנשים עם מוגבלויות ולהסדרת נגישות עבורם למבני ציבור.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא העמדנו את המלחמה בתאונות הדרכים בראש דאגתנו ולא הקצנו  לכך את המשאבים הדרושים.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא מחינו מספיק, ולא השמענו קול זעקה, כנגד האלימות הגואה עד כדי מעשה רצח במשפחה, התמכרויות ועבריינות קשה.
• על חטא שחטאנו לפניך  שלא מצאנו עדיין את הדרכים הנכונות לצמצום השסע בין דתיים לחילוניים, וטרם גיבשנו הבנות בסוגיות דת ומדינה בנושאי משפחה, גיור, נישואין וגירושין.
• על חטא שחטאנו לפניך בחוסר הצלחה למנוע את החוק המאפשר את הפרטת קרקעות המדינה, בניגוד מוחלט לצו "לא תחנם".
• על חטא שחטאנו לפניך שלא מיצינו את השפעתנו למנוע הרס בתים במיגרון, ולא מנענו פגיעה חמורה בנפשותיהם של ילדים רכים שהופתעו באישון לילה מחדירה אלימה לחייהם.
• על חטא שחטאנו לפניך שלא הצלחנו לעקור מקרבנו את בריוני 'תג מחיר' הפורעים, המהווים איום ממשי על ההתיישבות ביהודה ושומרון, מעבר להיותם עוברי עבירות חמורות.
על כל אלו ודומיהם נבקש סליחה ומחילה מאבינו מלכנו, תוך התחייבות לפעול מכאן ולהבא באופן ראוי ומתוקן.

אב ומלך
תפילת "אבינו מלכנו" שאנו נוהגים להרבות בה בימים הנוראים מקורה במסכת תענית (כה,ב): "מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו - וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן (=התפלאו איך יתכן שה' שומע לרבי עקיבא התלמיד ולא לרבי אליעזר רבו?). יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו (=ותרן, פשרן) וזה אינו מעביר על מידותיו".

מה פשר הכפילות "אבינו מלכנו", ומדוע לא הסתפקו רק ב"אבינו" או ב"מלכנו"? שמעתי מהרב אשר וייס מירושלים (ולאחרונה גם במאמרו של הרב אורי בצלאל פישר בספר 'מועדי ה' ' שיצא ע"י ישיבת ההסדר 'כרם ביבנה'): אב מסור מאד לילדיו ורוצה להשפיע עליהם שפע כל טוב, למלא את כל מחסורם ולהגשים את כל שאיפותיהם. אולם לא תמיד יש לו את כל האמצעים והתקציב הדרושים לכך. מאידך למלך יש אמצעים, תקציב ואפשרויות למלא רצון כל שיחפוץ בכך, אך אין לו מחויבות להיטיב אישית עם מישהו מנתיניו.

לכן אנו פונים לקב"ה בראש ובראשונה כבנים אל אביהם, ומבקשים את היחס הראוי של אב לבנו. ובמקביל אנו פונים אליו כמלך ואומרים לקב"ה: אין לך מיגבלות לסייע לנו; לך הארץ ומלואה ובך יתלכדו יחדיו היתרונות של אבא ומלך.

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')