סוכות וירושת הארץ - אז והיום

ירושת הארץ ויישומה בימינו הינה הפקעת הקרקע ע"י מדינת ישראל מיד נכרים משיקולים לאומיים של התיישבות יהודית.

הרב יאיר פרנק , י"א בתשרי תשע"ב

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

חג הסוכות הוא חגה של ארץ ישראל. שמחת החג מתקשרת עם השמחה וההודיה לה' על גמר איסוף  התבואה מהשדות,  ועימה התפילה והכיסופים לגשם, שייתן ברכה באדמת א"י לקראת החורף והאביב בשנה הקרובה. נטילת ארבעת המינים מבטאת הן את השמחה והן את התפילה לעתיד. אף היציאה מהבית והישיבה בחוץ בסוכה מקשרת אותנו אל אדמתה של א"י, ולהודיה לה' שהוציאנו ממצרים והביאנו אל הארץ הזאת.

פירוש מפתיע מצאנו על הפסוק - "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בפשטות הפסוק עוסק בסוכות בהם היו בני ישראל במדבר, או סוכות ממש או רמז לענני הכבוד (סוכה יא:). אולם, מצאנו בספר הרוקח (הלכות סוכה ריט) פירוש מפתיע – מדובר בסוכות בהם ישבו ישראל בזמן ירושת הארץ. וז"ל – "ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות ... וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות, שלא יחשבו מאבותינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל".

כידוע, בימים אלו עומדים מספר מקומות ישוב בבנימין בסכנה של פינוי והריסה, בטענה כי הם יושבים על אדמות הרשומות על שמם של נכרים. תקצר היריעה להרחיב בכל היבטי שאלה הלכתית - מוסרית זו על כל מרכיביה. אך ברצוני להדגיש במסגרת זו נקודה אחת, והיא - מצוות ירושת הארץ. כאמור, לפני שלושת אלפי שנים קיים יהושע בן נון צו ה' וירש
על הציבור כולו לדרוש בימים אלו משרי ממשלת ישראל לחדול מהתנהלות זו הפוסחת על שני הסעיפים, ונותנת את האפשרות ליד המשחית לפעול. לחזור באומץ לרוח ההתיישבות הנושנה
את הארץ משבעת העממים שישבו בה, וכדברי הרמב"ן – "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב" (השגה לסהמ"צ ד). כן עשה גם שמעון המכבי שנים רבות מאוחר יותר, ובתשובה לתמיהת היוונים על מעשיו, אמר – "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש זרים מָשָׁלְנוּ, כי אם נחלת אבותינו אשר נכבשה בעת מן העתים בלא משפט, וכאשר היה לאל ידינו השיבונו אותה לנו" (מכבים א,טו,כט).

ירושת הארץ ויישומה בימינו הינה הפקעת הקרקע ע"י מדינת ישראל מיד נכרים משיקולים לאומיים של התיישבות יהודית (יש הפקעה מסוג אחר, לצורך צרכי הכלל כמו סלילת כבישים, והיא מטעם של אחר של 'הפקר בי"ד הפקר'). כך עשתה אכן מדינת ישראל, בעיקר בשלושת העשורים הראשונים לקיומה בשטחים נרחבים מאוד בכל רחבי ארץ ישראל – בנגב, בגליל, ואף במקומות רבים בערי המרכז. בשנים אלו הופקעו מאות אלפי דונמים לצרכי התיישבות. ולדוגמא - העיר כרמיאל כולה הוקמה על אדמות שהפקיעה המדינה לצורך הקמתה, לצורך ייהוד הגליל.

דווקא רוב ככל הישובים ביהודה ושומרון הוקמו ללא צורך בהפקעה, שכן הם נבנו על קרקעות שהיו מלכתחילה אדמות מדינה. אמנם, יש ישובים מעטים שנבנו על אדמות שאינם כאלה, אך המדינה עצמה ראתה בהקמתם במקומם צורך בטחוני והתיישבותי ממדריגה ראשונה, ועל כן תמכה ועודדה את התפתחותם.

בכך עשתה מה שכאמור עשתה במקומות רבים במרחבי ארץ ישראל – ירשה את הארץ. דא עקא – ירושה מעשית זאת חסרה הייתה לעיתים את הצד הפורמלי המודרני – הפקעה ורישום הקרקע כאדמות מדינה. זאת הסיבה שעתה  סובלים מקומות אלו, שכאמור הוקמו בעידוד משרדי הממשלה, מתביעות משפטיות קנטרניות מצד ארגון שמאל קיצוני. הגיע הזמן לעשות צדק הסטורי עם המתיישבים, ולהשלים את תהליך הירושה - שנעשה כבר למעשה - בהפקעת הקרקעות ורישומם בטאבו כאדמות מדינה. [זאת ועוד, יש לדעת שבכל המקומות הנ"ל לא היה מדובר בנכרים שישבו בקרקע למעשה, אלא ברישום פיקטיבי בספרי המקרקעין של אדמה צחיחה לא מיושבת ולא מעובדת, ופעמים רבות הרשומים אף לא ידעו כלל שהקרקע רשומה על שמם]. מדובר בישובים היושבים על אדמתם כבר שנים רבות, ובכל אחד מהם עשרות משפחות, כן ירבו.

על הציבור כולו לדרוש בימים אלו משרי ממשלת ישראל לחדול מהתנהלות זו הפוסחת על שני הסעיפים, ונותנת את האפשרות ליד המשחית לפעול. לחזור באומץ לרוח ההתיישבות הנושנה, לחזור לקיים את ברית ה' עם אברהם אבינו – "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם".