בראיון לארי שביט ("הארץ", 13.4.01) תקף שרון את ברק: "הדבר לא הובא לממשלה ולא לקבינט ולא לכנסת. אדם אחד –אחד! – החליט לבדו שהוא מוסר את ירושלים". היום ניתן לומר גם על שרון: אדם אחד – מחליט לבדו על מדינה פלסטינית, על עקירת היישובים היהודיים היושבים בשטחה המיועד וגם על בינאום הסכסוך. הבינאום יתבצע בשתי ועידות בינלאומיות ובפיקוח בינלאומי על הקפאת ההתישבות היהודית מחד, ועמידת הפלסטינים בהתחייבויותיהם, מאידך. לישראל תאבד הריבונות על הסכסוך ומעמדה יושווה לעיראק, תחת משטר מפקחי מועצת הבטחון.

המהפכה הענקית הזאת, שתקבע את חיינו לדורות, בלשונו של שרון – "לא תובא לממשלה ולא לקבינט ולא לכנסת". וגם לא אל מרכז הליכוד, שבפירוש החליט להתנגד למדינה פלסטינית מערבה לירדן.

ממשלה צרה לא קמה, מפני שלדרישתו הצנועה, האלמנטרית, של ליברמן, שהתשובה לארה'ב על "מפת הדרכים" תידון בממשלה, שרון השיב בלאו מוחץ. ועם מי תידון? כנראה, עם שני בניו. זו השחתה של הדמוקרטיה.

השיחה הטלפונית הראשונה שעשה שרון אחרי פרישת העבודה מן הממשלה היתה אל שגריר ארה"ב, להבטיח לו שההתחייבות שלקח על עצמו, על דעת עצמו, לתמוך במדינה פלסטינית – בעינה עומדת.

שרון הקפיא את הרפורמה בחקלאות עד אחרי הבחירות, אולם במתן תשובה על מפת הדרכים, כך הודיעה לשכתו, יעסוק עוד השבוע. זאת, למרות הנחיית היועץ המשפטי לברק, שהכרעות מסוג זה אינן יכולות ליפול בממשלה, שבמהותה היא ממשלת-מעבר.

אם מצפונו הקונסטיטוציוני של שרון אינו מייסרו על רמיסה כזאת של אושיות הדמוקרטיה הממלכתית והמפלגתית, היכן קהיליית המשפט בישראל, היועץ המשפטי, ראשי הפקולטות למשפטים, המומחים והפרשנים, האמונים אצלנו על שלטון החוק? והיכן התקשורת? מדוע נרדם "כלב השמירה" של הדמוקרטיה?

מי שחפץ לדעת את עוצמת התגובה הראוייה להפיכה אנטי-דמוקרטית שכזאת, ישער בנפשו ששרון היה מחליט לבדו לספח את יש"ע, וכיצד "כלבי השמירה" היו קורעים אותו לגזרים.

לצורך סיפוח ("החלת המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה") חוקקה הכנסת במיוחד את הסעיף 11ב' לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסמיך את הממשלה לעשות זאת בצו, לגבי "כל שטחי ארץ ישראל". הקמת מדינה זרה בארץ ישראל, השוללת מן המדינה שטחי מולדת מעתה ועד עולם, האם היא יכולה להיעשות מחוץ לממשלה ולכנסת? גם הסעיף בחוק השבות המעניק לכל יהודי את הזכות "לעלות ארצה" (לא למדינה, לארץ!) – מושם כאן לאל.

בימים הרחוקים, טרם היה שרון ליקיר השמאל, אהבו שם לצטט שר מן הליכוד, שניבא כי עתיד שרון להקיף את משרד רה"מ מבחוץ בטנקים. מתברר שלא היה צורך. הוא הגיע לשם כדת וכדין, אולם כעת הוא שועט משם ב"טנק" - מבפנים החוצה!

תשאלו: והיכן שרי הממשלה, שמעולם לא זכו להשתתף באף דיון מדיני עקרוני אחד? בלעדיהם קבל שרון את תכנית מיצ'ל ועיקרי טנט, המעמידים על רמה אחת את הטרור הערבי וההתנחלות היהודית, בלעדיהם הסכים להשתתף בוועידה בינלאומית, בלעדיהם הציע לשתף אנשי צבא מצרים וירדנים בצוותי פיקוח בינלאומיים, בלעדיהם החליט על גדר הפרדה בתוואי הקו הירוק, בלעדיהם הציג לבוש "מפה סודית" שלו (יולי 2002), אותה לא זכו לראות עד היום. שרים וח"כים הנוהגים כדחלילים, אף זה מסימני שקיעתה של דמוקרטיה. תחילה היא מתפוררת ברוחם של נושאיה, רק אח"כ נופלים מוסדותיה הפורמליים.

בישראל יש להתנהלותו של שרון השפעה הרסנית גם לממלכתיות גופה, דמוקרטית או לא דמוקרטית. האזרח לומד שהמוסדות הממלכתיים המגלמים את ריבונות המדינה להחליט החלטות קיומיות, אינם אלא תפאורות בתיאטרון , וכי ההכרעות האמיתיות נופלות בוושינגטון , שם מחליט ראש ממשלת ישראל על דעת עצמו - לקבל תכתיבים.

אולי כעת ניתן להבין את סיסמת הבחירות "העם עם שרון": מעל לראשי מרכז מפלגתו, מעל לראשי הכנסת והממשלה וגם מעל לראשי בוחריו, להם הבטיח "שלום ובטחון", לא מדינה פלסטינית ובינאום הסכסוך.



עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.