זמן שמחתנו בירושלים

רואים אנו היום את השמחה בירושלים כשהיא עולה על גדותיה אבל בוודאי עוד תרבה כשתתקיים בנו בעז"ה התפילה "והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו והשב כוהנים לעבודתם לשירם ולזמרם".

הרב אריה שטרן , י"ח בתשרי תשע"ב

יהדות הכותל המערבי
הכותל המערבי
צילום: ערוץ 7

בכל שלשת הרגלים יש מצווה של שמחה ואולם מיוחד הוא חג הסוכות הנקרא גם בשם "זמן שמחתנו", וכשישאל השואל : לשמחה מה זו עושה, יש להשיב לו שלאחר הימים הנוראים מתחזקת מאד האמונה בה' וזו באה לידי ביטוי ביציאה מן הבית הבטוח אל הסוכה אשר תחת כיפת השמים.

התחזקות זו מלווה בתחושה של שמחה גדולה שהרי באמת אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים,והשאיפה היא, שגם לאחר החג כשחוזרים אל המסלול של ימי שיגרה, נישאר מצוידים במטען אשר רכשנו בזמן המועד ונזכור שאף כל מה שנעשה על ידינו בחכמה ובכשרון נמצא תחת חסותו של בורא עולם.

השמחה הזו משותפת לכל אדם מישראל בכל מקום שיהא בו ואולם מקבלת היא תנופה מיוחדת בשמחת בית השואבה במקדש בירושלים, עליה נאמר שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה בימיו, וצריך להסביר שבתחילת השנה כל מה שנעשה נחשב כהתחלה מבראשית. ממילא מובן שראוי לה להתחלה שתהא במקום הקודש. לשם כך נקבעה המצווה של ניסוך המים במקדש בחג הסוכות להראות שאף המים שבלעדיהם אין חיים, מתקבלים מאת האלוקים וההודאה על כך מתקיימת בשמחת בית השואבה.

זוהי גם הסיבה מדוע העלייה לרגל לירושלים מודגשת במיוחד בחג הסוכות , יותר מאשר בשאר החגים והשמחה מסביבה מגיעה לשיאה אחת לשבע שנים במעמד של "הקהל", שמקביל בחשיבותו, כמעט, למעמד הר סיני, ובא ללמד שזרימת החיים אצל עם ישראל תלויה באמונה המובילה לשמירת התורה ומצוותיה

על כל אלה צריך להוסיף שחג הסוכות שאפשר לקרותו בשם" חג האמונה" שייך גם לכל אומות העולם, שלכבודם מקריבים את שבעים פרי החג, ובדברי הנביא [זכריה יד] אנו קוראים שלעתיד לבוא ייבחנו על אמונתם אם ישתתפו בעלייה לרגל בחג הסוכות ,אז תתקיים התפילה אותה התפללנו בימים הנוראים:" ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם "

אמנם עדיין לא זכינו לקיומן של כל הנבואות ובית המקדש עדיין לא קם על תילו, אולם עם ישראל השכיל גם במשך שנות גלות לשלב בשמחת החג את הזכרונות מאותם מעמדות.

מכאן התקבל המנהג של קריאת ספר דברים הנקרא "משנה תורה" בליל הושענא רבה זכר למעמד "הקהל" בו אנו מקבלים את התורה ומכינים את עצמנו לשמחת תורה.

אבל הזכרון החשוב ביותר מתקיים בירושלים באירועים של שמחה המונית, זכר לשמחת בית השואבה בלילות החג ובנהירה העצומה של העולים לרגל ההולכים לכותל המערבי שם החגיגה מגיעה לשיאה בברכת הכוהנים שכבר נתפרסמה כאירוע מרכזי של החג.

אכן על כך תהיתי מנין צמח המנהג הזה של ברכת הכוהנים שבוודאי הוא חיובי כשלעצמו אבל בדרך כלל לא מצינו מנהגים חדשים שמצליחים לקנות להם שביתה, ובחיפוש אחר המקור נראה שנמצא במנהג קדום עוד מתקופת הגאונים, לפני למעלה מאלף שנים, שהיו נוהגים לעלות מבבל לירושלים בחג הסוכות .

על המנהג הזה יש עדויות בשם רב סעדיה גאון ורב האי גאון לפיהן היתה התכנסות גדולה בהר הזיתים מול מקום המקדש. שם היו עושים את ההקפות בהושענא רבה, כשבראש הולכים הגאונים ולפניהם הכוהנים שהיו מלובשים במלבושי כבוד.

במסורת [המובאת בספר חסידים] מסופר שהיה לו לרב האי גילוי אליהו שאמר לו שככל שירבו הכוהנים המשתתפים , כך יגדל כוחם לקרב את הגאולה.

זה היה אם כן המנהג בזמנם כשהתכנסו בהר הזיתים בעת אשר הגישה אל מקום המקדש היתה חסומה, ולכן עכשיו כשזכינו בחסדי ה' להתקרב אל הר הבית יש לנו לקיים מעמד נפלא של ברכת כוהנים המונית ליד הכותל המערבי ממנו לא זזה שכינה מעולם.

אכן רואים אנו היום את השמחה בירושלים כשהיא עולה על גדותיה אבל בודאי עוד תרבה כשתתקיים בנו בעז"ה התפילה "והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו והשב כוהנים לעבודתם לשירם ולזמרם"..

עם זאת כדאי לציין שגם מקום הר הזיתים לא יפקד לעתיד לבוא ובהיותו משקיף אל עבר מקום המקדש נוטל הוא חלק בכל המערכת של מקום המקדש, וכך גם בשעת הגאולה תבוא על כך הקריאה מהר הזיתים ככתוב בהפטורה הנקראת בחג הסוכות [זכריה שם]: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וגו'.