טוב שיש בישראל סחיוויסחודר

קדושת אתר הנצחת רבין בת"א היא חדשות בשבילי ואני מניח שגם עבור הציבור בישראל.

מתי גולן , י"ט בתשרי תשע"ב

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, אמר כי "יש לגדוע את הידיים המרשות לעצמן לפגוע במקום קדוש וחשוב לעם ישראל". הידיים הראויות לגדיעה בעיני חולדאי שייכות ליששכר-שבואל סחיוויסחודר, שחמישה מבני משפחתו נרצחו בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים בשנת 2001. המקום הקדוש של חולדאי הוא אנדרטת רבין ברחבת העירייה.

האפיפיור חולדאי

קדושת אתר ההנצחה הזה היא חדשות בשבילי, ואני מניח שגם עבור כלל הציבור בישראל. אנחנו יודעים שהאנדרטה מכבדת את ראש הממשלה שנרצח, זהו אתר המזכיר לנו לאיזה תהומות של שנאה יכולים לרדת אנשים שהקנאות הלאומית והדתית מכוונת את מעשיהם.

אבל אתר קדוש? בוותיקן יושבים האפיפיור ואנשיו חודשים, לפעמים שנים, עד שהם מחליטים להעניק קדושה למקום או לאדם. ובכלל, אם יש משהו שאנחנו לא זקוקים לו באזור זה של העולם, אלה עוד מקומות קדושים. יש משהו במקומות המוכרזים ככאלה, שבמוקדם או במאוחר, גורמים לשנאה ולשפיכות דמים. אם בכלל, היה רצוי לצמצם למינימום את המקומות הקרויים קדושים, גם שלנו, גם של שכנינו.

אבל האפיפיור חולדאי הכריז על קדושת המקום, ובאותו הבל פה השמיע את דברי ההבל על גדיעת הידיים. אנחנו מדברים פה על אדם שאיבד בחייו הרבה יותר מידיים. אנחנו מדברים על אדם שרואה כיצד משחררים את רוצח חמישה מבני משפחתו. אני חושב שכולנו יכולים להסכים שזה בהחלט מצב שיכול לחרפן גם את השקט והנורמלי באנשים.

לא כולם מגיבים כמו סחיוויסחודר. אנחנו מוצפים בדיווחים ובראיונות ובמכתבים של שכולים - הורים, אחים, אחיות, נשים - המברכים על שחרורו של גלעד שליט ומצדיקים את המחיר. קולות נגדיים של שכולים אינם רבים - ואולי יש יותר, אולי הרבה יותר, מכפי שאמצעי התקשורת בוחרים לפרסם? מכל מקום, הרושם הוא שבדרך כלל שחרור האסירים המסיבי עובר בשקט בציבור בכלל, ואצל שכולי הטרור בפרט.

הלשון והשכל

לכן איני רואה רק באופן שלילי את מעשהו של סחיווסחורדר. לו חולדאי השתמש בשכלו, במקום בלשונו, היה מבין שחשוב מאוד שיש גם קולות כאלה. חשוב לנו ולעולם לדעת שנפגעי טרור, אנשים שיקיריהם נרצחו, אינם יכולים להתייחס בשלוות נפש לשחרור הרוצחים.

מעשהו של סחיווסחורדר מזכיר לנו בצורה דרמטית שלא רק שמחה יש בעסקת שליט, אלא גם הרבה דמעות ועצב. האקט של סחיווסחורדר מובן לא פחות, אולי יותר, מהתנהגותם של שכולים כמותו המברכים על העסקה. הוא בוודאי מעשה יותר אנושי.

היה עדיף בעיני אם אנשים שסבלו מהטרור יימנעו מלתת את ברכתם לעסקת שליט. בכל מקרה, בימים אלה של חגיגות גלעד, צריך לתת כבוד, בוודאי סימפטיה, גם לסחיווסחורדר ולשכמותו.

פורסם בעיתון גלובס.