קנוניית השמאל והטרור הבינלאומי

עיתוי הפגנות מחאה בישראל וברחבי העולם הדמוקרטי המערבי המאורגנות על ידי פעילי שמאל סוציאליסטי אינו מקרי.

זאב בן יוסף , ג' בחשון תשע"ב

זאב בן יוסף
זאב בן יוסף
ערוץ 7

בישראל מסתמן עתה שילוב של הפגנות מחאה בסיסמאות פופוליסטיות, דווקא ערב מהפיכה חברתית אפשרית, בעקבות תהליך יישום ההמלצות של ועדת טרכטנברג על ידי הממשלה, יחד עם חידוש הטירור בדרום ועל רקע "אביב עמים" ערבי המוליך כנראה לחורף איסלאמי-פונדמנטיסטי ולהתעוררות מחודשת של הטירור הבינלאומי נוסח אל-קאעידה.

מי שחושב שזה מקרי, כנראה שהוא משלה את עצמו. ההתעוררות של הפגנות מחאה בסגנון ה"אוהלים" הישראלי בארה"ב ואירופה משתלבת היטב במגמה הנוראה שתשורטט להלן.

יש הטוענים שסין ועימה כנראה גם רוסיה, אינן מאיימות על העולם הצפון-מערבי, וכי מדובר במדינות "מתקדמות". סניגורים אלה של סין ורוסיה מציגים דוגמאות של צעדים פייסניים שנקטו מעצמות אלה כביכול וטוענים למגמה גוברת של דמוקרטיזציה בתוכן. טענתי היא שכל אלה אינם אלא העמדת פנים כלפי חוץ, בעוד שכלפי פנים לא השתנה המשטר הטוטאליטארי-דיקטטורי מימי המשטרים של הצארים והקומוניסטים. עדות מובהקת לכך היא תמיכתם של סין ורוסיה במשטרים תומכי טרור בינלאומי כגון צפון-קוריאה, איראן וסוריה.

עד לאסון התאומים הביט העולם בשִוויון נפש על פעולות טֶרור כלפי ישראל וארצות אחרות, גם אם נרצחו בפעולות אל
מי שחושב שזה מקרי, כנראה שהוא משלה את עצמו. ההתעוררות של הפגנות מחאה בסגנון ה"אוהלים" הישראלי בארה"ב ואירופה משתלבת היטב במגמה הנוראה
ה אזרחים תמימים, נשים, ילדים וזקנים. זה היה שם, רחוק רחוק. פעולת הטֶרור האדירה ב-11 בספטמבר 2001, ערערה את ביטחונם של רבים בעולם הגדול. הרצח של שלושת אלפים נפש והרס מגדלי הענק בדרום מנהטן, יחד עם פיגועי חבלה רצחניים באירופה, הביא למִפנה בדעת הקהל, כמו גם לשאלה הגדולה שכל העולם הדמוקרטי החופשי שואל את עצמו: למה? למה זה קרה? מהי התכלית? האם אפשר למנוע זאת בעתיד? ומה יהיה מעתה והלאה?

הבנה של המניע ושל המטרה הסופית הזו היא קריטית לעולם החופשי והדמוקרטי כולו. ניתוח גיאו-פוליטי של המתרחש היום, במשולב עם ניתוח היסטורי, יוכל אולי להעניק תשובה לשאלות אלו.

אין מנוס מההכרה שהניאו-קומוניזם (במסווה "סוציאל-דמוקרטי" המזכיר את המסווה הנאציונאל-סוציאליסטי של היטלר) מנסה לקום מחדש לאחר שהתברר שהקומוניזם והסוציאליזם פשטו את הרגל כליל, לפחות בדמוקרטיות המערביות, ובייאושו הוא איננו בוחל באמצעים עד כדי שיתוף פעולה סמוי עם הטירור הקומוניסטי-איסלאמי.

מלחמת העולם השלישית עלולה לפרוץ בין שני חלקים גיאוגרפיים של כדור הארץ, לאו דווקא שווים בשטחם ובאוכלוסייתם: החלק הדרום מזרחי של העולם (שלעיתים נהוג לכנותו "העולם השלישי"), אשר פתח במלחמת חורמה נגד החלק הצפון מערבי.

האזור הדרום מזרחי (להלן: "דרומזרח") כולל בגדול בעיקר 300 מיליון נפש בעשרים וארבע מדינות ערביות, יחד עם רבבות מיליונים של מדינות המזרח הרחוק שבראשם סין ורוסיה, וכן גם את רוב המדינות בדרום אמריקה. מדובר בארצות בעלות תרבות שמרנית, טוטאליטרית וסגורה, המעניקה קדימוּת לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית, שומרת בקפידה על איסורים חברתיים נוקשים. מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים). חלק ניכר מאוכלוסיית "דרומזרח" סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל על אלה של האזור הצפון מערבי.

האזור הצפון מערבי (להלן: "צפומערב") כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקראטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהם החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי.

התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב"צפומערב" נחשבים לעדיפים ועליונים על פני אלה שב"דרומזרח" ובעטיים נהנים רו
אין מנוס מההכרה שהניאו-קומוניזם (במסווה "סוציאל-דמוקרטי" המזכיר את המסווה הנאציונאל-סוציאליסטי של היטלר) מנסה לקום מחדש לאחר שהתברר שהקומוניזם והסוציאליזם פשטו את הרגל כליל, לפחות בדמוקרטיות המערביות, ובייאושו הוא איננו בוחל באמצעים עד כדי שיתוף פעולה סמוי עם הטירור הקומוניסטי-איסלאמי
ב תושבי "צפומערב" מרמת חיים וחינוך גבוהה.

מזה שנים רבות שרוי "דרומזרח" בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה"צפומערבית" הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות "דרומזרח", כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה. ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב"דרומזרח".

כל המלחמות לאורך כל ההיסטוריה פרצו בדיוק מסיבה זו: אימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו:

כך גם אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פאשיסטיות טוטאליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, וגם רוסיה שכרתה ברית עם הנאצים בתחילת המלחמה עד שהותקפה על ידם בשנת 1941 ונאלצה לפיכך לקיים שיתוף פעולה זמני עם הדמוקרטיות המערביות). קואליציה טוטאליטארית זו פתחה במלחמה טוטאלית בתרבויות הדמוקראטיות הפתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).

בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם היום לא מדובר היום רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה"ב. האיסלאם מהווה רק אלמנט אחד, אם כי משמעותי ביותר באיכותו וכמותו, בצד דתות ותרבויות נוספות ב"דרומזרח". כאמור – עכשיו הצטרף אליו גם השמאל הבינלאומי.

ישראל נתפסת (בצדק) בעיני "דרומזרח" בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות "צפומערב" המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות "דרומזרח".

רוב מדינות "צפומערב" מבקרות את המדיניות התקיפה של ארה"ב ובריטניה מול ציר הרשע ה"דרומזרחי" והן מתנגדות למִתקפת מנע צבאית כוללת מולו, מה שעלול לגרום בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית שתפיל לא רק מיליוני קורבנות, כפי שקרה לפני ובזמן מלחמות העולם השנייה, אלא אולי אף מיליארדים. הימנעות "צפומערב" ממלחמת מנע מול מתקפת דרומזרח, תתפרש בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפאשיסטי-טוטאליטרי ערב המלחמה הכוללת הקודמת ותעודד את דרומזרח לפתוח במלחמת עולם שלישית.

האפשרות ששוב אנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שתפיל מיליארדי קורבנות נראית כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי. אבל חייבים לזכור ואסור לשכוח שגם באותה תקופה, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות, כולל המנהיגות הציונית, שתסריט כזה, אותו ניבא רק מנהיג ציוני אחד - זאב ז'בוטינסקי - הינו בלתי אפשרי. שהוא נורא מידי.

זו הייתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם במינכן עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: "הבאתי שלום לדור שלם". כידוע, "הסכם השלום" ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן, ולשואה איומה בה הושמד שליש מהעם היהודי.
אינני יודע עד כמה אנו נינוחים, אבל נראה לי שלא מעטים בישראל מבקשים רק להרוויח יותר, לחיות טוב, לאכול טוב, לשתות טוב, ולעזאזל עם כל הייתר ועם מה שיהיה מחר ומחרתיים

האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא? האם כתוצאה מהניסיון ההוא יש סיכוי שיובטח קיומם של ששת מיליוני היהודים במדינת ישראל? האם מנהיגי ישראל הטמיעו את הלקח הזה?

דרישות ה"מחאה" הפופוליסטיות של השמאל הבינלאומי התובעות להכניס אלמנטים סוציאליסטים שנס ליחן, עלולות גם הן לערער את הכלכלה במדינות המנהלות שוק חופשי תחרותי, והדבר משתלב יפה באינטרסים של סין וגרורותיה. חלק מהמעמד הבינוני במדינות אלה מתפתה לאפשרות שיוכל לנסוע לחו"ל יותר מפעם בשנה ונגרר להפגנות, ואחר כך לך ותסביר שרק מדיניות מאוזנת של שוק חופשי עם מינימום מעורבות ממשלתית (ורק כשהפער החברתי מתרחב מידי) – היא הדרך החברתית-כלכלית שתבטיח יציבות יחסית בג'ונגל העולמי הרותח.

אינני יודע עד כמה אנו נינוחים, אבל נראה לי שלא מעטים בישראל מבקשים רק להרוויח יותר, לחיות טוב, לאכול טוב, לשתות טוב, ולעזאזל עם כל הייתר ועם מה שיהיה מחר ומחרתיים.

אבל אם אכן יחזור על עצמו התסריט הכללי ששרר ערב מלחמות העולם – התעלמות מתוקפנות העריצים, רצון עז לוותר להם ולהשביע רצונם בכל מחיר כדי להשיג שלום - לא מן הנמנע שתחזור גם שואה שהפעם עלולה להתבטא בניסיון להשמיד כליל את ששת מיליוני היהודים היושבים במדינת ישראל וניסיון לכבוש או לפחות לערער את צפומערב, דבר שיפתח מלחמת עולם שלישית. יש כאלה כמו המנהיגים האיראניים, החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האיסלאמי האומרים זאת בגלוי, כמו היטלר בשעתו, ויש השותקים אך חושבים על כך בסתר ליבם.

לא נותר אלא לקוות שהמנהיגים בישראל ובעולם הצפון מערבי הדמוקרטי החופשי הנאור למדו לקח ממה שקרה אז וממה שקורה עתה, יבינו שהפעם מדובר באיום על העולם הדמוקרטי החופשי הצפון-מערבי כולו וינחיתו מכת מנע שתמנע את האיום אחת ולתמיד במקום להשתעשע ב"מהלכים דיפלומטיים" ובוועידות "שלום" חסרות טעם וערך נוסח הסכם מינכן הזכור לדיראון, שרק מעודדות את הטרור והתוקפנות.