חורים בכיפה

האם הפתרון המתבקש מול הקטיושות והקאסמים הוא נשק יירוט יקר שאינו יכול להפיל את כל הכלים התוקפים?

ד"ר גבי אביטל , ד' בחשון תשע"ב

ד"ר גבי  אביטל
ד"ר גבי אביטל
צילום: ערוץ 7

'מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה' אומר דבר השיר. ואנחנו נסב זאת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אל מחבלי ערב: מה עוד תבקשו שלא קיבלתם, מה עוד תדרשו שלא סחטתם, בכלל, יש לזה סוף? כנראה שאנחנו מספקים לאויב את כל הסיבות בעולם על מנת להחזיק בבני ערובה מליון איש ויש אומרים מיליון וחצי.

ואז נזכרתי בדברים שכתבתי ואשר פורסמו באתר האינטרנט של מעריב, לפני למעלה מארבע וחצי שנים:
האזרח מושלה על ידי ממשלתו שיש תשובה הגנתית לכל רקטה, ואז הוא ידרוש, בהיגיון רב שיפתחו מהר נשק מיירט של קליעי רובים. הדמיון לגמרי לא פרוע.

השנה שנת 2012, עשרות סוללות טילי יירוט נגד קטיושות וקסאמים פזורות בקו הגבול עם לבנון. כביש הצפון סגור לתנועת אזרחים. מנהריה במערב ועד לקריית-שמונה במזרח וגם ברמת הגולן פרוסים מכ"מים של הסוללות הללו. צה"ל נסוג מיהודה ושומרון, וקטיושות קצרות טווח מוצבות בין עצי זית, בכפרים ובתוך מחנות הפליטים.

הקבינט מתכנס לטכס עצה כיצד לעצור את גלי השיגור הצפויים בכל רגע. זה עתה מודיעים כי מאות אזרחים מפגינים ליד הקריה בדרישה לפתח נשק מיירט נגד כדורי רובה, אר.פי.ג'י. ונגד רימונים. שר הביטחון שוקל להקצות 5 מיליארד שקל לפיתוח הנשק. הדעה הרווחת בין המומחים היא שגם הפעם רפא"ל יזכו במכרז.

חזרה ל-2007. ביום חמישי האחרון נקבע כי צה"ל ירכוש מערכת יירוט נגד קטיושות וקסאמים מתוצרת רפא"ל. אם לא יהיה שינוי יסודי בדרך החשיבה, זה יהיה פיל לבן עטור כסף וזהב, ולא משנה כלל וכלל מי ייצר את המערכת. השאלה היא מדוע יש לייצר מערכת כזאת.

כל מהנדס אווירונאוטי חולם להיות שותף בפרויקט שעקרונותיו פשוטים אך יישומיו גובלים בתחום המדע הבדיוני. למען הגילוי הנאות, כותב שורות אלה היה שותף בעבר בפיתוחים מעין אלה, ואולי דווקא בשל כך, הולכת השולל חמורה בעיניי עוד יותר. נכון, הפרויקט יזרים כסף רב לרפא"ל ולקבלני משנה, אלא שאת הכסף יש להשקיע באמצעי לחימה התקפיים ולא בעוד "כיפת ברזל" או "מטרית נחושת".

מאז מלחמת המפרץ הראשונה ב-91' נשק אויב התקפי ברמה נמוכה עולה מדרגות רבות, כלומר הופך לנשק אסטרטגי, במידה רבה עקב התנהלותה של ישראל. טילי הסקאד שנחתו על ישראל, 40 במספר, לא זכו לשום מענה התקפי של ישראל.

הנזק הפיזי היה מועט ביותר, אולם האויב הבין שעכשיו יש בידו כלי אימתני ששולח את אזרחי ישראל למקלטים, למסכות, לחו"ל ולאילת.

ישראל נאלצה להציג במהירות מערכת יקרה כנגד נשק זול במיוחד. רבע מיליון דולר עלותו של טיל סקאד אחד, בעוד עלותו של טיל החץ לפחות פי שמונה. לכולם ברור שאין כיסוי מלא נגד טילי הסקאד, בין אם הם מעיראק, סוריה או מצרים.

בינתיים, נשק אחר נכנס לזירה, רקטה פשוטה וזולה – הקאסם. בתחילת 2002 כתבתי את הדברים הבאים: "ברגע שלא מימשנו את ההבטחה לכבוש חזרה את כל שטחי יש"ע אם ישתמשו בנשק חם כנגדנו, הוכשרה הקרקע לפיתוח קסאם 1, 2, ואלה שבדרך". ההתניה בכיבוש מחדש נאמרה גם על ידי מי שתמך בכל מאודו בהסכם אוסלו, למשל ד"ר מאיר פעיל. והשאר היסטוריה.
ממשלת ישראל סבורה שאם יימצא הפירון לטילי הקטיושה יבוא המזור לכל פצעינו. ברור לפרשנים שאילו הנשק הזה היה לפני המלחמה היא לא היתה פורצת, ועוד כהנה וכהנה כמויות חול לזרייה על עיניי האזרח התמים. עד מתי נאלץ לקרוא מחדש את "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן?

חוסר ההכרעה בקרב מול הטרור או מדינות ערב שתומכות בו מעלה את רף המחיר המשולם בדם. ואחר כך, כמה צפוי, לפחות לחתום מטה, חיבזאללה ישתמש בנשק הפשוט לגרש מיליון תושבים מבתיהם. האם הפתרון המתבקש מול הקטיושות והקאסמים הוא נשק יירוט יקר שאינו יכול להפיל את כל הכלים התוקפים?

ואחרי שתושלם מלאכת התכנון והייצור וההוכחה, מישהו ערב לנו שבעוד ארבע שנים האויב ישתמש דווקא בנשק הזה? ואולי יימצא פטנט אחר, פשוט עד מאוד כמו תותחים לטווח ארוך ובינוני? כבר היו לנו הפתעות. האזרח מושלה על ידי ממשלתו שיש תשובה הגנתית לכל רקטה, ואז הוא ידרוש, בהיגיון רב שיפתחו מהר נשק מיירט של קליעי רובים. הדמיון לגמרי לא פרוע.

ההתנהלות הזו דומה לשני אקדוחנים, שלאחד יש אקדח פשוט עד מאוד ולשני סופר-אקדח. לראשון מותר לירות מתי שיחפוץ ולאיזה כיוון שירצה. לשני מותר (במקרה הטוב) לירות על הקליע הנורה וגם לפגוע.

ממשלת ישראל סבורה שאם יימצא הפירון לטילי הקטיושה יבוא המזור לכל פצעינו. ברור לפרשנים שאילו הנשק הזה היה לפני המלחמה היא לא היתה פורצת, ועוד כהנה וכהנה כמויות חול לזרייה על עיניי האזרח התמים. עד מתי נאלץ לקרוא מחדש את "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן?

"אומה אשר גווה שבור לא תנצל, אפילו יהיה לכל אחד מאזרחיה טנק בחצר ומטוס מעל גג ביתו", אמר לפני שנים רבות יאן מסריק, ידידה הצ'כוסלובקי של ישראל ושל הציונות. איני שותף לרוח הנכאים המנשבת מדפי העיתונים וממסכי הטלוויזיה, גווה של האומה הישראלית אולי שפוף מעט, אולם גופה של האומה בריא. אולם נוכח החלטת מערכת הביטחון, שמא יש לעדכן את מחסן הנשק של מסריק?