בעקבותיו של אברם העברי

כל אחד מאיתנו הוא אברם העברי. כשכולם מעבר אחד, הוא יודע להיות מהעבר השני. לא כדי לעמוד מנגד, אלא כדי לעמוד על האמת.

הרב ישי אביעזר , ו' בחשון תשע"ב

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

חנה סנש שמעה קול קורא, והיא קמה והלכה אל הארץ. כך היא כתבה בקבוץ שדות ים, לפני שבעים שנה, בשנת תש"ב, כדי להסביר לעצמה ולנו, מה היתה הסיבה הבלתי הגיונית, לעזוב את בית ההורים בהונגריה, וללכת אל הארץ שלא ראתה מעודה: "קול קורא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול". כששומעים את הקול עוזבים הכל. "סתמתי אוזני בלובן הקר, ובכיתי כי איבדתי דבר". כששומעים את הקול, צריך לסתום את האוזניים מקולות אחרים. זה לא היה קל, זה ריגש עד דמעות, זה גרם לאובדן, אך זה היה בלתי נמנע. זה היה קול אלקי, הד מהקול השמימי שאמר לאברם, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

אברם שבא מעבר הנהרות הפרת והחידקל, לא כתב שירים, אך הוא יצר אותם לדורות. מה עבר בראשו של ברל פלדמן, הוא אמיר גלבוע, שעלה לארץ מרוסיה עשר שנים לפני קום המדינה, כשכתב את שירו: "פתאום קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת"? הוא שירת בבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה, וניצולי השואה חרצו בו חריצי חיים. הוא ביטא את רגשותיו בשפתו של אברם העברי. פתאום קם אדם ומרגיש כי הוא עם. הכל התחיל בפתאומיות. ויאמר ה' אל אברם. אין קשר למה שהיה קודם, וגם אין קשר הגיוני למה שיהיה אחר כך. יש רק הבטחה 'ואעשך לגוי גדול', שהיא שגרמה להתרגשותו של המשורר שכתב, פתאום קם אדם ומרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת לקול הקורא.

ללכת אל הארץ אשר אראך, זה לאסוף את מעט החפצים, לעזוב את הרגשות ואת הנגיעות האישיות, להתבונן מחוץ לקופסא, ולעשות את דבר ה', בלי לדעת, בלי להבין, ולנסות לראות מבעד לערפל. לא כל אחד זוכה לראות את הארץ. רק מי שמוכן למסור את נפשו על הארץ, הוא זה שה' מראה לו את הארץ. לראות את הארץ אין פירושו לטייל ב'שביל ישראל' ולהתבונן בנוף. ראיית הארץ היא לראות את הערך הפנימי והסגולי של הארץ.

כשאברהם הגיע אל ארץ המוריה, הוא ערך מבחן לנערים שליוו אותו, ושאל אם הם רואים ענן קשור על ההר. הם ראו את ההר, אך לא ראו את הענן. לראות את הארץ אפשר גם בלי צווי ה'. תרח ואברם יוצאים מאור כשדים ללכת ארצה כנען, כדי לראות את הארץ. אך ללכת אל הארץ בלי לדעת היכן היא, ובלי להבין את המטרה, ובלי לשאול שאלות קיומיות, זו ראייה אחרת, שאותה מראה הקב"ה למי שעובד במסירות נפש.

ללכת אל הארץ אינו רק ציווי המגיע בחוץ לארץ. הולכים אל הארץ גם בתוך הארץ. ללכת אל הארץ היא כותרת של חיים. ללכת מחוץ לארץ אל הארץ, היא בחינה של ארץ ישראל התחתונה. אך ללכת מהארץ אל הארץ, היא בחינה של ארץ ישראל העליונה. הארץ העליונה היא הרצון ללכת בלי להפסיק. להתרומם מעל הארץ התחתונה, ולראות את המציאות מלמעלה. לא להסתבך ולהתחפר בעניינים קיומיים, אלא לדעת שהכל מוביל למטרה עליונה, של הופעת האור מבעד לעננים. 

אברם העברי הבין שהציווי לך לך אל הארץ אינו מסתיים עם בואו לארץ. הא ראייה שהוא ממשיך ללכת גם בארץ. 'ויעבור אברם בארץ', 'ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה', 'וילך למסעיו מנגב ועד בית אל', עד שהקב"ה מצווה אותו  'קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה'. ההתהלכות בארץ היא קניין הארץ. אך הקניין הזה הוא בלתי פוסק. זהו קניין מתמשך לאורך כל הדורות, עד להגשמת הייעוד הלאומי והעולמי. כשם שאי אפשר להפסיק את פעימות הלב הגופני, כך אין אפשרות להפסיק את פעימות הלב הארצי. הלב הזה הוא החיים של האומה. ציווי חוצה דורות, הוא ציווי של תנועה לאומית. זוהי התנועעות של הליכה בלתי פוסקת, שמרגע שהחלה היא מתקדמת והולכת. אין הפסקה, אין עצירה ואין מנוחה, זהו לב עברי הפועם ללא חדלון. 

אדמו"ר הזקן הרב בעל ה'תניא', אמר שיש לחיות עם פרשת השבוע (היום יום ב חשוון). כוונתו לא היתה רק לחלק את הפרשה לימי השבוע, ולקרוא בכל יום את החלק המתאים. כוונתו היתה לחיות את הנאמר בפרשה, ולהרגיש את המעשה והציווי, עכשיו אצלי במעשיי. קול קורא לך לך אל הארץ אשר אראך, הוא ציווי לאברם, שאומר לי מה עלי לעשות היום ועכשיו. קול קורא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול. 

היטיב לבטא את זה יורם טהר לב: "להתחיל מארם נהריים, לעבור בכבשן האש, ולצאת למסע הנצח, עם מים ולחם יבש ... תמיד לחכות  שיגיע, הקול  שיקרא גם  לך, לדעת  כי בית  אביך, לעד  לא  יהיה ביתך, לנוע מארץ לארץ, אך לשאת כחותם ושבועה, את זכר אותה הארץ, אשר עמודיה שבעה. ולשמוע מגבוה את הקול האומר: לך לך לך, אתה אחר, אתה יחידי, לך לך פירושו להיות יהודי".

כל אחד מאיתנו הוא אברם העברי. כשכולם מעבר אחד, הוא יודע להיות מהעבר השני. לא כדי לעמוד מנגד, אלא כדי לעמוד על האמת. אתה אחר אתה יחידי, לכן האחריות שלך אינה רק כלפי עצמך, אלא כלפי האומה כולה, המיועדת לגוי גדול, שייתברכו בו כל משפחות האדמה.