האיש בלא מורשת

מבחינת האמת, תמצית חייו ומעשיו של רבין מתנקזת להסכם אוסלו, להסכם הרצחנות והדמים הארור של אוסלו, לנתיב הדם, השכול והיתמות.

חן בן-אליהו , י"א בחשון תשע"ב

כל העוסק ברצח יצחק רבין, בחומרים נפיצים הוא עוסק ושם הוא נפשו בכפו. המשכיל בעת ההיא והזאת גם-יחד, ידום. לכן, לא אתייחס כאן לחיסול עצמו אלא אדחה בשלב זה את העיסוק בו לפחות לעוד 9 שנים, דהיינו ליום השנה ה-25 לאותו לילה מר ונמהר בכיכר.

אולם משום שפטור בלא כלום אי-אפשר ומשום שדי לחכימא ברמיזא, אומר רק זאת: אתה הולך לשפץ את הבית? אל תשכח להזמין את מאיר שמגר, הוא ימרח את הטייח!

למדנו אצל הנביא יחזקאל כי האדם נשפט לפי מעשיו האחרונים (פרק י"ח). לכן, אף לא אתייחס כאן למעשיו הגדולים והחיוביים של יצחק רבין – וכאלה יש לא מעט – לאורך כל שנות שירותו הצבאי אשר פסגתו, כידוע, בהיותו של רבין רמטכ"ל הניצחון המפואר של מלחמת ששת הימים.

להלן אתייחס למורשת בלבד. ובכן, מבחינה רוחנית, לרבין אין שום מורשת. נהפוך הוא, התיבות 'מורשת' ו'רבין' מוציאות ומבטלות זו את זו. בשונה לחלוטין מרחבעם זאבי (גנדי), הסיפא וספרא שהשאיר אחריו מורשת רוחנית עצומה של כתבים, מאמרים ואידיאולוגיה מובנית וסדורה, לא השאיר אחריו יצחק רבין, הסיפא בלא ספרא, שום דבר רציני ובעל ערך לבד אולי מכמה פטפוטי סרק פוליטיים דוגמת 'פנקס שרות' ובו ה'חתרן בלתי נלאה' הידוע והמשעשע למדי עד היום.

מבחינת האמת, תמצית חייו ומעשיו של רבין מתנקזת להסכם אוסלו, להסכם הרצחנות והדמים הארור של אוסלו, לנתיב הדם, השכול והיתמות, אליו ניתב רבין את ישראל בשותפות עם שמעון פרס בעל הבשורה, וכל זאת בשם איזה 'שלום'. בכן, יש לדבוק באמת ולדבר אמת: אם יש לרבין 'מורשת' כלשהי, אין זו אלא מורשת של איוולת מדינית שהביאה עמה שפיכות דמים נוראה, שובל מתמשך של שכול ויתמות אין קץ.

יצחק רבין ושמעון פרס בעל הבשורה הינם שני משיחי-שקר במשמעות הבסיסית והמקורית ביותר של הביטוי. שני משיחי-שקר
מבחינת האמת, תמצית חייו ומעשיו של רבין מתנקזת להסכם אוסלו, להסכם הרצחנות והדמים הארור של אוסלו, לנתיב הדם, השכול והיתמות, אליו ניתב רבין את ישראל בשותפות עם שמעון פרס בעל הבשורה, וכל זאת בשם איזה 'שלום'
שהמיטו אסון מדיני כבד על ישראל עם אותו הסכם אוסלו ארור אשר באמצעותו הכניסו לארץ-ישראל סוס-טרויאני בדמות עשרות-אלפי מחבלים במדים וחימשו אותם במיטב הנשק בתוספת. לפיכך, כל נסיונות התקשורת והשמאל להעניק איזה נופך של עומק וחשיבות ל'מורשת רבין' בעקבות חיסולו, נידונו מראש לכישלון. רבין היה אוויל משריש מבחינה מדינית, אוויל אשר הכניס את עמו שלו למיצר מדיני ממנו הוא מתקשה להיחלץ עד היום. אילו כתבה ברברה טוכמן פרק נוסף להשלמת 'מצעד האיוולת', אין ספק כי רבין היה מככב בו כעוד מנהיג עלוב שפסגת הקריירה המדינית שלו מסתכמת במהלך היסטורי שגוי בתכלית והרה-אסון לעמו שלו.

מורשת רבין? איזה מורשת? רקטות על ערי הדרום והמרכז, רקטות על שכונת גילה, פיצוצי אוטובוסים על נוסעיהם, ריסוק מסעדות על אורחיהן, רצח משפחות שלמות בשנתן בבתיהן, פיגועי ירי במכוניות ועוד כהנה וכהנה, שובל ארוך ומתמשך של שכול כבד ויתמות אין קץ. אלו הן תוצאותיו הנוראות של הסכם אוסלו, הסכם אשר המצב הביטחוני-מדיני בארץ לפני שנחתם ויושם הוא היום רק בגדר חלום רחוק ומתוק. מישהו עוד זוכר?

ועדיין לא דיברנו כלל על כל מה ש'מורשת' נוראה זו עשתה לצה"ל עם שהפכה אותו מצבא אמיתי, צבא לוחם, צבא הגנה לישראל, לארגון פסוידו-צבאי, ארגון פוליטי צבאי למחצה המספק שרותי הגנה לממשלה מפני זעם ההמון, ארגון פוליטי סמי-צבאי המתחמק ממגע ומהכרעת האויב ותחת זאת מחפש כל דרך להתעמת עם חלוצים יהודים במטרה להשביע את תאוותיו של הפטרון המשפטי-פוליטי. אכן, גם זו 'מורשת' רבין.

בכן, לא לנסות ולפאר את אותה 'מורשת' עלובה נדרשים היום עם-ישראל ומדינתו כי אם ההיפך הוא הנכון: באם חפצי חיים אנו, מן הדין להשתחרר במהרה מאותה 'מורשת' ועם זאת לעמול קשות ולהיחלץ מהמיצר המדיני-ביטחוני אליו נקלעו עם-ישראל, מדינתו וצבאו כתוצאה ישירה מאותו הסכם אוסלו אומלל. רק ביום שכיכר מלכי ישראל תחזור להיקרא בשמה, שבית החולים ביילינסון ישוב להיקרא בשמו, שכביש 6 ישוב להיקרא כביש 6 וכו', רק ביום שישראל תשתחרר מהסגידה המטורפת למי שהניף באיוולתו המדינית גרזן להכריתה ופעל יותר מכל לחורבנה, ביום ההוא תצא מדינת ישראל לדרך חדשה ותחל להשתחרר מן המיצר המדיני-ביטחוני אליו הכניסו אותה הצמד-לא-חמד רבין את פרס.

לבטל את יום הזכרון הממלכתי לרבין ולהעמיד לדין את הפטפטן ממשכן הנשיא, ההוא פרס בעל הבשורה, להיפרע משני משיחי-שקר אלה שהמיטו אסון על ישראל ולהיפטר אחת ולתמיד מפועלם המטורף וממורשתם ההרסנית, הסכם אוסלו רווי הדמים והשכול, זהו הכיוון הנכון אליו חייבת לשאוף מדינת ישראל באם רצונה להחלים ולהבריא מחולי הרוח והנפש הקולקטיבי שהביאו עליה שני הבנדיטים המופרעים הללו, חולי המאיים על עצם קיומה יותר מכל.