מי צריך מדינה?

אם המשטר, במקום לספק לאזרח בטחון, מאיים על עתיד ביתו ועל שלום משפחתו, מי צריך מדינה?

הרב יוסף דיין , י"ב בחשון תשע"ב

הרב יוסף דיין
הרב יוסף דיין
ערוץ 7

לא אבכה אם מדינת ישראל תחדל להתקיים. ואני מבקש לנמק.

שומר מצוות אנכי. מצוות ה', מצוות התורה. ולא מפני שחביבות עלי, אלא מפני שאני מצוּוה. בעל "ספר החינוך", נטל את מניין המצוות להרמב"ם וערך אותן על פי סדר הופעתן בתורה. פרשה פרשה ומצוותיה. אלא שבניגוד לנשר הגדול, ניסה ה"חינוך" למצוא למצוות הסבר הגיוני, טעם לסיבת נתינתן. הוא לא התיימר להבין את צפונות הבורא, אך ביקש להנחיל לנוער של ימיו את הידיעה שיש הגיון בבריאה. שיש תועלת נלווית למצוות, כי הן נגזרות מן החכמה שמקורה במקור החכמה. 

את החלק הזה בחיבורו כינה "שורשי המצוה". הוא הצמיד לכל אחת ואחת מתרי"ג המצוות הסבר הגיוני: הרציונאל שבה. אין ספק, יש במצוות רציונאל עצום, שאפשר להבינו גם בכלים אנושיים, מצומצמים.

כך למשל, במצוה תצ"ז, הוא אומר:

מצות מינוי מלך עלינו

שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל, יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר "שום תשים עליך מלך" וגו', ואמרו בספרי: "שום תשים עליך מלך – מצות עשה".

משרשי המצוה. כתבתי בלאו דנשיא [מצוה ע"א], ושם הארכתי בתועלת הנמצא לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין, כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה. והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה להיות אנשים רבים לראש במקום אחד.

ונוהגת בזמן שישראל על אדמתן. וכמו שאמרו זכרונם לברכה: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהן מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק".

למינוי מלך יש מאפיין נהדר וחשוב אחר: זו גם מצוה יפה. יפה בלי ספק, אך קודם כל – היא מצוה. ומכיוון שכך, אימצתיה בכל ליבי. מה גם שהיא מצוה שכלית.

שם אני נמצא! בקיום המצוות ובהבנתן, בסיוע הסבריו הרהוטים של ה"חינוך". משום כך סובב רוב השיח שלי עם הבריות בציר המלכות. מלכות ישראל. זה הדבר שהביא אותי לשרטט הגיונות אלו בספרי הקטן והצנוע "כס וכתר". על זה אני מדבר עם בניי ונכדיי, עם חבריי ועם נהגי מוניות או תלמידי חכמים. וגם עם שמאלנים.

אבל הנסיון לשכנע אחרים בקיומה של מצוות מינוי מלך אינו קל. ביחוד לא עם חובשי ספסלי הישיבה. הרתיעה אצל השומעים גדולה, הנמקותיהם רדודות, וההתחמקויות מביכות. על טענה אחת נגד המלכות אבקש לעמוד כאן כדי להפריכה.

מדינת ישראל היא בגדר "מלכות", אומרים לי. חוקיה מחייבים משום "דינא דלמכותא – דינא".

כך נימקו רבנים מסוגו של בני לאו את תמיכתם בגירוש האכזר וחסר-התכלית מגוש קטיף: "ראש ממשלה וממשלה נבחרת הם מלכות ישראל. כל מי שמנסה לערער את התובנה הזאת לא מבין שום דבר בדמוקרטיה", אמר ואף הקליט את עצמו.

אני מודה שאני בין אלו המערערים אחר ה'תובנה' הזאת. ואפילו מקבל בהכנעה את אבחונו, שאני "לא מבין שום דבר בדמוקרטיה". במקביל, אני מצפה ממנו שיודה מצידו, שהוא אינו מבין דבר וחצי דבר במלכות ישראל. איך אפשר לכנות חבר פוליטיקאים מחללי שבת, שנבחר גם בעזרת קולה של פאטימה מקלנסווה "מלכות ישראל".

אני מתנגד נחרצות ל"מדינת" ישראל. אין אני מתנגד – בשום דרך, זמן, הרהור או מעשה – לעם ישראל, לתורת ישראל, לארץ ישראל, לשיבת ציון, לקיבוץ גלויות, לריבונות יהודית, לאדנות יהודית, או לערבות הדדית בין יהודים. בכל הספרות הרבנית המחייבת לא ניתן למצוא את הביטוי "מדינת ישראל". לעומת זאת, "מלכות ישראל" מצוי שם לרוב. המושג "מדינה" בהלכה בא לציין את מה שאינו מקודש. כך במשנה, בדיני תקיעת שופר:

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת – במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין.

אין שום קדושה ב"מדינה", מפני שהיא בסך הכל מערכת דינים, משם נגזר שמהּ. לאחשוורוש היו 127 כאלה. אז, איך אפשר לחשוב שמדינה זה דבר קדוש? אפשר להתווכח אם המדינה מועילה או לא; אם ממלאת תפקיד חשוב או לא; אם מספקת בטחון לאזרחיה או לא; אם נחוצה או לא. אבל לדון על "קדושתה" נראה אילוץ לצורכי חינוך שלא יניב תוצאות רצויות.

במרוצת שנותיה של ישראל כמדינה, התגבשה מערכת החוקים כתוצאה מהתכתשויות ופשרות פוליטיות. חלק בא רק להסדיר יחסים בין אזרח לאזרח ובין אזרח למשטר. חלק אחר, כמו חוק השבות, בא להגדיר את מהותה של ישראל כמדינה יהודית, שייעודה המרכזי הוא להעלות ארצה יהודים מכל העולם. ולהגן עליהם!

היום רק לחוקים מן הזן הראשון יש מקום בתודעה. "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" הפך להיות חזות הכל. האדם הוא כבר לא היהודי שלמענו נוסדה ישראל כמדינה. אפילו סודני שגנב את הגבול עונה להגדרה זו, שלא לומר ערבי החותר להחרבתה של ישראל.

בניגוד משווע למעמד שזכו לו החוקים האישיים, החוקים הלאומיים נשכחו, נזנחו, בוזו, הושלכו לפח. מי עוסק היום בעידוד העליה? מי דואג בימינו ליהודי הגלויות החשופים לצרות? שלא לומר ליהודי שדרות, אשדוד, ויישובי עוטף עזה.

* * *
המבנה הדמוקרטי של ישראל בוחר נציגים לכנסת, שבוחרים שרים, שמרכיבים ממשלה, שמְמַנָּה בעלי תפקידים ובתוכם מן הרגישים ביותר.

משום כך, כאשר אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, אומר שהחרדים לדבר ה' מסוכנים יותר מפצצה גרעינית איראנית – זה אינו כשל של אדם בודד. זה כשל של השיטה הדמוקרטית עצמה. כלומר: כשל של המדינה במתכונתה כמדינה.

הלוי אינו לבד. ראש השב"כ בעבר, אבי דיכטר, קורא להוציא להורג את יגאל עמיר, אך לא את הרוצחים הערבים צמאי הדם שקיפחו חייהם של עשרות יהודים בהם עוללים.

בני גנץ, הרמטכ"ל המכהן, קבע "שמאבק הימין בצה"ל מסוכן יותר מרקטות החיזבאללה".

אם מפיו של רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, יוצאת תמיכה ב"מדינה דו-לאומית יהודית ודמוקרטית", כי אז ברור שנשתנו כל כללי הלוגיקה שהיו נהוגים בעולם. חבל רק שאיש לא טרח להודיע לי.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, הביא את הטירוף לדרגת אומנות שעלתה אפילו על זו של ריבלין. "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם הערכים האוניברסליים הללו, המשותפים למרכיביה של החברה הדמוקרטית", אמר ברק.

מדהים! שבת וכשרות, טהרת המשפחה ואהבת ציון, אמונה בבורא עולם ושאיפה למלכות – כל אלו ייחשבו ל"ערכים יהודיים" רק כאשר יהיו מקובלים על קנדה וקוסטה-ריקה, שלא לדבר על הודו ופקיסטאן, שגם הן מדינות דמוקרטיות.

ראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מוציא את צבא ישראל למלחמה כושלת מול פלנגות מוסלמיות בלתי מאומנות ומכריז שתכליתה היא "להכין את הקרקע להתכנסות". על חזונו זה הוא מקריב 121 חיילים ועוד 44 אזרחים. אלפיים אזרחים נפצעו וגם 628 חיילים.

דוגמאות ספורות. אך די בהן כדי להצביע על נתון מצמרר: מבין כל החותרים ברחבי הגלובוס לעקור מן היהודים את אמונתם, הארגון הנחוש ביותר, העשיר ביותר, המאורגן ביותר, המסוכן ביותר הוא... מדינת ישראל.

* * *

אחד מכל ששה יהודים החיים בארץ ישראל חושש לעתיד ביתו. לא מפני שהבנק יזרוק אותו לרחוב על כי לא שילם את החזרי המשכנתא. הוא מפחד מהחלטת ממשלה שעלולה לעולל לו מה שכבר עוללו למתיישבים בגוש קטיף ובשומרון. וקודם לכן בימית ובאופירה.

כמעט כל תושבי ישראל היהודים חוששים לבטחונם. עסקת שליט,שתזכר לדראון עולם,קיבלה את אישורם של "נושאי התפקידים הבטחוניים החשובים ביותר". מי הם? אלה שלא הצליחו לאתר את מקום החזקתו של גלעד מתחת לאפם. ופתאום מודיעים לציבור שהם יגלו תושיה ויתמודדו עם הרוצחיםהנאלחים שהם שחררו. הם יידעו אף "להכיל" אותם. המומחים של היום יהיו אפרים הלוי, בני גנץ, ואבי דיכטר של מחר.

* * *

אם המשטר, במקום לספק לאזרח בטחון, מאיים על עתיד ביתו ועל שלום משפחתו, מי צריך מדינה?

איש אינו צריך מערכת דינים מעוותת כזו. מה שדרוש הוא לעלות על דרך המלך. הדמוקרטיה הורגת אותנו!