וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה

מהי התכונה האלוקית שיצאה אל הפועל בעקידה. את מה חשפה העקידה? איזה ערך היה נסתר לפני כן שעתה הוא גלוי?

הרב ברוך אפרתי , י"ג בחשון תשע"ב

אנו רגילים להתפעל בכל פעם מחדש למשמע מעשה העקידה הנקרא בבתי הכנסת.

הרגשנים מבינינו נרגשים, בעלי המוסר מבנינו נסערים, החכמים מבנינו מעמיקים, וכולם בשאלה אחת- התמודדותו של אברהם עם עצמו במעשה העקידה.

מה עבר בראשו ובליבו של אברהם? האם הוא התלבט או הלך בלי ספקות? האם חש סערה פנימית או היה שליו?

המדרשים, הראשונים והאחרונים, גם הם נחלקו בשאלות אלו.

אולם במבט חוזר על העקידה, נראה שישנו ערך שלא תמיד אנו שמים לב אליו - מטרת העקידה. אנו נרגשים מהדרך אליה, אך לא מביטים דיו במהותה, בייעוד שלה.

התורה מצהירה שכל ייעוד מעשה העקידה היה נסיון – " וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", ומסביר רמב"ן מהו 'נסיון' – "ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא נסיון ... והמנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד".

הנסיון הוא דרך אלוקית להוציא אל הפועל את התכונות הטובות והאלוקיות שבנו. אברהם ויצחק היו צדיקים בפוטנציאל לפני העקידה, ולאחריה נעשו צדיקים בפועל. הם הוציאו אל הפועל המעשי את דבר ד'.

עלינו לברר מהי התכונה האלוקית שיצאה אל הפועל בעקידה. את מה חשפה העקידה? איזה ערך היה נסתר לפני כן שעתה הוא גלוי?

כאשר אברהם עוקד את בנו, אנו מזהים שתי דמויות מרכזיות- אברהם ובנו יצחק. טעות תהיה להתמקד רק באברהם ובמסירות הנפש שלו. טעות תהיה לחשוב שכל מעשה העקידה נועד רק עבור אברהם אבינו ומידת הדבקות שלו בד'. שכן התורה מדגישה דוקא את השילוב בין שתי הדמויות כיסוד העקידה-

"וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ".

התורה מדגישה את מהות העקידה כחיבור בין אברהם לבנו יצחק, חיבור העובר דרך עקידה על המזבח.

יצחק היה בן שלושים ושבע ע"פ חז"ל, ואין ספק שבליבו ובמוחו עברו מחשבות בדומה לאביו. הוא יכל בנקל להשתחרר מאחיזת אב
העקידה מלמדת אותנו לחזור בנו מהטעות הנפוצה שלנו כהורים, בעודנו חושבים שאת עיקר החינוך הילד מקבל בבית הספר או בישיבה או באולפנה
יו, והיו לו גם כל הסיבות ההלכתיות והמוסריות לכך- אביו קם עליו להורגו. יצחק שואל את אביו היכן השה לעולה, ומתשובת אביו ודאי הבין מיהו השה, ועל אף זאת, הוא מקבל את דברי אביו ולא מתנגד, על אף שיש להניח שלא שמע את דבר ד' המצווה על העקידה.

יצחק נותן אמון באביו, ואביו נותן אמון בו. את זה גרמה העקידה, את זה ביטאה בקול גדול.

מהותה של העקידה, הייעוד שלה, הוא החיבור של אברהם ויצחק, ולא רק מעשה ההקרבה האישי של אברהם או של יצחק.

ייעוד העקידה הוא ההוצאה אל הפועל של החיבור הפנימי בין אברהם ליצחק, חיבור היכול לצאת אל הפועל רק על גבי מזבח ד'. האמון ההדדי בין האב לבנו, אמון פנימי עד כדי מסירות נפש והקרבת האישיות הפרטית, הוא הערך המרכזי של העקידה.

ביקש רבונו של עולם לכונן באומה את החיבור בין האבות לבנים, ביסוד יראת השמים שלה.

לפני העקידה החיבור בין מדריגת האבות למדריגת הבנים היתה קיימת כבכל עם ובכל תא משפחתי- חיבור אנושי ריגשי. אך לאחר העקידה קיבל החיבור הטבעי הזה את היסוד האלוקי שלו, את החיבור הנצחי ליראת השם. ועל כן האומה שלנו מתאפיינת במבנה המשפחתי, בטהרת הבית ובמסירת התורה מאב לבן- "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". גם אליהו מבשר הגאולה יבוא "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים
וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם". יסוד האומה הוא בחיבור הדורות והמשפחות, לא כחיבור אנושי בלבד אלא כחיבור אלוקי. האב והבן יחדיו הם חיילים לתיקון העולם במלכות ד'.

הרב זצ"ל כותב על החיבור בין האבות לבנים- " התחיה של השבת לב אבות אל בנים ולב בנים אל אבותם אי אפשר להיות כי אם דוקא על ידי אוירא דארץ ישראל".

אנו רואים בעינינו את יד ד' הגואלת אותנו בארץ ישראל. יסוד התחיה בארץ ישראל הוא בחיבור הדורות, דור הגלות לדור הגאולה, ודוקא בימינו אנו נדרשים כהורים לחזק את הקשר לילדים ולנוער, להבין אותם ולסייע להם באשר הם שם.

על כן, את אורה של העקידה נוכל לקחת אלינו הביתה מבתי הכנסת. שכן עיקר העקידה היא הפעולה החינוכית והחיבור הבריא והנורמאלי בין האב והאם לבניהם ובנותיהם, וזה קורה בעיקר בבית.

יראת השם שאנו מבקשים להקנות לנוער תתכן רק מתוך מבנה התא המשפחתי. העקידה מלמדת אותנו לחזור בנו מהטעות הנפוצה שלנו כהורים, בעודנו חושבים שאת עיקר החינוך הילד מקבל בבית הספר או בישיבה או באולפנה. עיקר החינוך והזיקה ליראת השם אצל הנער הם דוקא בין ההורים כלפיו, ואם נצליח בזה, נבטא נכונה את מסירות הנפש של העקידה.