את המבצע המבריק של חיל האוויר לנטרול יכולות הירי-מנגד של איראן, צריך להפוך לזרז להפלת החומיניזם.
אין סתירה בין רוח וחומר. עם ישראל מצליח צבאית וכלכלית בטווח הארוך מפני שהוא עם שמגלם בהיסטוריה שלו את ערכי הנצח.
יכולתה של ישראל לשרוד מושתת על: ליבה יהודית-ציונית-דמוקרטית ערכית המשותפת לרוב הישראלים ונחישות להילחם למענה
הנייה מקשיח את עמדתו, גם אחרי שנוכח כי ידו של צה"ל מגיעה לכל מקום ולכל מחבל, כולל בני משפחתו.
לצד השכל והרגש, יש ערוץ שלישי של הצעות לגבי זהות זו ש"עמדה" לעם ישראל: ערוץ המעשים.
כיפת ברזל היא הצלחה טקטית אדירה ואסון אסטרטגי. היא גרמה לנו להתייחס לירי מעזה לפי התוצאה המינורית יחסית ולא לפי הכוונה האיומה.
בטהרן עמלים כבר עשורים על התוכנית להשמדת ישראל. לכן צריך להגיב במהירות לירי מאות הטילים לעבר כל שטח ישראל.
כמה מסרים יפים על איראן ועלינו מעוזי חסון, מנהל בית ספר ברמת השרון, שביקש לחזק את ההורים והתלמידים
האנליסט הגיאופוליטי, ניצן דוד פוקס, מציע דרך פעולה דרכה יוכלו ישראל ומדינות האזור להסביר לנשיא ביידן כי יחסו למזרח התיכון שגוי.
אין מערכת שהיא הרמטית ב100%, ויש סטטיסטיקה של כשלים, ולכן ניתן להתבונן על אחוז היירוטים הגבוה כל כך, כנס.
לפני 30 שנה, ישראל לא הגיבה על התגובה האיראנית לחיסול עבאס מוסאווי בדמות שני הפיגועים הקשים בארגנטינה.
מדינת ישראל עברה תיקון מסוים הלילה. ראינו את הכוח שיש לנו לנהל מערכה מורכבת ולנצח בה
ההכרעה בלבנון הכרחית כעת, והצורר האיראני יחד עם שותפיו בלבנון נתנו לנו הזדמנות, שאסור להחמיץ!
מצד אחד לאירן מגיע שנפיל עליה פצצת אטום, אבל מצד שני הרמטכ"ל שלנו שהתודעה שלו כתודעת אותו בחור לא בנוי למשימה כזו.
אני מסתכל על הפיגורות שמובילות את הכאוס ליד מעונו של ראש הממשלה – אדם שפוי לא היה רוצה שכאלה אנשים יחזיקו בהגה השלטון.
לאחרונה מצטללת בי ההבנה שנושא המשפחה איננו מרכזי מספיק בתודעה של הבנים בציבור שלנו
למרות חצי שנה של מלחמה - חיי השגרה מתפקדים. מבט מפוכח מבין שבטווח הארוך ברור מי הולך לנצח, וזה לא האיראנים.
הרצח המזעזע הזה של הנער בנימין אחימאיר הוא לא גזרת גורל אלא תוצאה של הפקרה מתמשכת!
ראש ממשלת ישראל חייב לצאת באמירה חדה וברורה כלפי האיראנים שכל ניסיון לפגוע בעורף האזרחי של ישראל יזכה לתגובה צבאית קשה
על אירוע הוקרה לראשי המועצות היוצאים, ותרומתם האדירה להתיישבות ולמדינת ישראל כולה, ועל אירועים מרגשים נוספים.
בעולם מתוקן לא בוחרים רב ראשי על פי סוג החוטים המרכיבים את הכיפה שעל ראשו וגם לא על פי השירות הצבאי שעשה אלא על פי גדלות תורנית
אי גיוס בני ישיבות הוא מאבני היסוד של הקמת המדינה ואת זה קצת שכחנו בסבך הסיסמאות והקמפיינים הרגשיים.
לד"ר ענת מטר מותר להגיד כל שטות שתעלה על דעתה, אבל אין שום סיבה שאנחנו נסבסד את זה.
כולנו חווים כבר חודשים טלטלה של אי וודאות. יש מאיתנו כמובן מי שיותר ומי שפחות.
"בתקשורת שלנו נולד הרמדאן או לפחות הועצם כחג רצח היהודים. במקום לגבות את דרישותיו המוצדקות של השר בן גביר, מגבה התקשורת רפיסות"
"אין שום צורך בחיילים אם יגויסו בכפייה ואין טעם לעסוק בזה ולא לבזבז על זה אפילו שעה אחת! אף אחד לא מתכוון להעביר חיילים על דתם"
היד שכתבה את בור השופכין האינטלקטואלי הזה זו אותה היד שכתבה את הקוד האתי בצה"ל.
ההחלטה להשאיר את הרמטכ"ל בתפקידו, אבל למרוט לו כל יומיים עוד נוצה, מסכנת את בטחון ישראל. תחליטו: או לפטר או לתת לו לעבוד. דעה
ראש השב"כ לשעבר יצטרף למערכת הפוליטית? אין בכך שום בשורה, שום תקווה, אלא עוד בכיר ביטחוני שהחליט לרכב על הגל.
מי שחושב שעדיין הוא ראוי לשמש בתפקיד ציבורי משמעותי לאחר המלחמה - צריך להבין שעליו לחזור לעם ולבקש מנדט מחודש.
לקראת פסח, קיבלה משפחת גורי דברים שכתב לעצמו רואי חיים הי"ד לפני שמחת תורה, ומצאה בהם מסר.
מדינת ישראל עומדת כעת באחת משעותיה הקשות, אולם אין בנו רגע אחד של חרטה, לא על לידתו של עם ישראל ולא על לידתנו שלנו.
את חגיגות המימונה ההמוניות בפארקים השנה יש לבטל. צו השעה מחייב אותנו כעת להוריד את גובה החגיגות ולהתכנס יותר אל חיק המשפחה.
החופשה מייצרת הרבה זמן פנוי, אך למרבה הצער אינה מנותבת להירתמות לצרכי הכלל החיוניים בימי חירום אלה.
ביידן, מרוב כעס על נתניהו, מדבר על הפסקת אש בלי להזכיר את החטופים. גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.
אין הבדל מהותי בין מי שתומך במנסור עבאס לבין מי שתומך בווליד דקה לבין מי שתומך בנוחבה
עם ישראל חוזר ומאמין בעצמו והמשמעות הזאת היא העיקר, כי העיקר לא מתחיל ונגמר רק במה שהעין הקטנה שלנו יכולה לקלוט ולהשיג.
תפקידו של הטיפול הוא לא לשנות את האדם, אלא לעזור לו להכיר את עצמו טוב יותר ולדעת להתמודד עם הקשיים.
עכשיו, כשהמלחמה הסתיימה למעשה בלי שום הצלחה, ועברה למתכונת של מלחמת התשה – אין באמת סיבה למה לא לקבוע מועד לבחירות
על האנטישמיות החדשה ועל העיתונאית שחשפה את צביעות המערב ביחס לטבח שמחת תורה.
"הטלת חובה כללית לפנייה מוקדמת טרם הגשת תביעה ייצוגית תיצור מציאות של הסדרים אשר יערכו מתחת לשולחן, מחוץ לעין הציבורית".
"הציבור שצמא לרפורמה תקשורתית בחר לשנות את הרגלי צריכת התקשורת שלו ובחר בגופי תקשורת בעלי עמדה ציונית שמחפשים ניצחון".
חודש ניסן מעניק לנו את המראה לבדוק האם לא כדאי שהשינוי יתחיל קודם כל בנו ההורים.
העסקה המסתמנת, אם תצא לפועל, תהיה בכיה לדורות. שחרור החטופים, שנעשה בדרכי לחץ על הצד היהודי בלבד, הולך להעלות לנו בדם יקר.
ברור לנו יותר מכל, שהסכנה האמיתית, המיידית, והקריטית לביטחון ישראל נמצאת בתוכנו, בשבטיות שלנו, בגזירה שלנו את עצמנו למגזרים.
תגובה שקיבלתי בטוויטר שיקפה היטב את העובדה הכואבת והבלתי-מובנת: חצי שנה בלבד אחרי הכאפה הענקית שחטפנו, חזרנו לשיח המתלהם
כאן, בכפר עזה הנטוש, בשקט המתעתע, המזוויע, כמו גם בבארי, בניר-עוז ובשאר היישובים הנטושים אף הם, עולה ביתר-שאת שאלת המחדל הצבאי
האם התפילות היו לשווא? מסר לקהילות יהודיות בחו"ל, שחשוב לתרגם גם לעברית
אנו חשים הקלה גדולה. לצערנו מותו של הרוצח הנתעב בכלא הוא מקרה נדיר שבו נעשה הדבר הצודק, הנכון והחכם מבחינה מוסרית וביטחונית.
חובה על ממשלת ישראל לסגור, באמת ובתמים, בלי "שטיקים ובלי טריקים" משפטיים, את ערוץ אל-ג'זירה כמו גם את הערוץ האיראני הממשלתי
אם לפני חצי שנה היתה אמונה בקרב אזרחי המדינה שמדינת ישראל עתידה ליצור מציאות חדשה במזרח התיכון, האמונה הזו נמוגה
אל תסכימו לאלימות מפגינים או מתנגדי הפגנה, אל תסכימו לשיח שנאה. הכריזו על שבועיים בלי הפגנות. עוצר הפגנות. הרוב הדומם יצא למאבק
וידום אהרון, ברכת כהנים, כל בית ישראל, דיני כשרות. פרשת שמיני נותנת לנו כמה תזכורות חשובות למצבנו, כאן ועכשיו
יש כאלו שבמקום להתמקד בשליחות החשובה שלהם, בחשיבה יצירתית ובאסטרטגיות מלחמה, מעדיפים לבקש לעצמם קרניים לא להם.
על הפגישות עם משפחות החטופים, ועל ההחלטות שצריך לקבל מתוך אחריות לאומית
אהרון ויתר על אבלו האישי לטובת הכלל. האם המעשה שלו מזכיר מישהו אחר?
מדינת ישראל התעוררה מן התרדמה שהייתה שרויה בה. ימים יגידו כיצד תתפתח המערכה אולם דבר אחד בטוח – הימים יגידו לטובה.
מה עוד צריך לקרות כדי שהמחלקה היהודית תופעל נגד החתרנות הפנימית שצמחה כאן בשנה שעברה, ושכעת מרימה שוב את ראשה?
האמת היא שטיקטוק היא רק חלק קטן מהסיפור. היא רק אחת מתוך 18 זירות חברתיות שילדינו נמצאים בהן ברשת.
