בשבע 416: שאלת השבוע

האם יש מקום לקבוע מכסה למספר תלמידי הישיבות המקבלים תמיכה ממשלתית ופטורים משירות בצבא?

עודד טירה, הרב שבתי רפפורט וישראל אייכלר , ד' בכסלו תשע"א

שירות צבאי – טוב לחרדים

עודד טירה / תא"ל במיל' ונשיא התאחדות התעשיינים לשעבר

זו סוגיה קשה מאוד, ולוּ הייתי צריך לתת פתרון טכני ולא ערכי, אז פתרון המכסה היה פתרון לא רע. הרי כך מְרצים את כל הצדדים – גם קובעים מכסה של אנשים שרק הם בגדר "תורתם אמנותם" וגם שומרים על הגחלת הלוחשת. אבל ערכית יש לי בעיה עם הפתרון הזה, כי קביעת מכסה משמעה הפיכת הנושא לדבר טכני. הצעד הזה הופך דבר רוחני כמו לימוד תורה, דבר חשוב ביותר ששומר על עם ישראל, למכסה טכנית. והצעד הזה כמוהו כאמירה "אני לא מאמין בזה, אבל כדי לשמור על שקט תהיה מכסה". אני לא חושב שזה צעד נכון, כי לימוד תורה הוא דבר חשוב, ובערכים לא מקציבים מכסות. אני חושב שלטובת בני הישיבות עצמם, חשוב שהם יהיו שותפים מלאים לבניית המדינה ולביטחונה. אם יש תלמידי ישיבה שאינם משרתים בצבא אני רואה בזה טעם לפגם מבחינת האיכותיות שהייתי רוצה לראות בצבא. אנשים שמאמינים בהיסטוריה של עם ישראל ובאמונה של עם ישראל לדורותיו, יהפכו את כל הסביבה למשהו טוב יותר. אני רוצה צבא אמוני יותר, ערכי יותר. אדם בלי אמונה הוא אדם חסר ונפשו חסרה ערך חשוב. וחשוב לי שלכולם, גם בצבא וגם לאנשי עסקים, תהיה נשמה מלאה. אם נקבע מכסה אנחנו בעצם ממדרים ומגדרים את בני הישיבות וכך אנו מונעים את טיוב עם ישראל כולו שצמא לאמונה אבל לא מקבל אותה. כמו כן, אני לא רואה בעין יפה מפלגות שבנויות על שנאה של דתיים. הקרקע הפורייה שעליה צומחות אותן מפלגות מקורה בבורות. אנשים לא מבינים כמה אפשר להיזון מהחרדים וכמה טוב אפשר ללמוד מהם. השמאל הקיצוני לא באמת רוצה את החרדים בחברה, למעשה הוא לא רוצה לראות אותם כלל. וכאשר בני הישיבות לא משרתים בצבא הם משחקים לידי אלה שאינם רוצים אותם בקרבנו.  כי הרי אי אפשר להתעלם ממה שחושב האדם החילוני הפשוט שרוצה בחלוקת הנטל הלאומי, לשיטתו.  

גדולי התורה יקבעו את המכסות

הרב שבתי רפפורט / ראש בית המדרש של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן

כאשר שאלת הגבלת מספר תלמידי הישיבות עולה לדיון ציבורי, עומדת מאחוריה הנחת יסוד שאולי מספר התלמידים הללו גבוה מדי וצריך להקטינו. הדרך המנהלית להקטנת המספר היא קביעת מכסה.

אלא שהנחה זו כמעט שאינה ניתנת לבדיקה. כיצד ניתן לתת תשובה עניינית מבוססת, ולא דמגוגית, ולקבוע מה הוא המספר ה'נכון' של תלמידי ישיבה במדינת ישראל? אפילו הנחות היסוד התורניות והלאומיות הנחוצות לבדיקה כזו לא הוגדרו מעולם.

אמנם הבעיה האמתית אינה במספר כשלעצמו, אלא במשמעות החברתית והחינוכית של הפטור משירות צבאי והתמיכה הממשלתית. החלטה של צעיר שלא לשלב תורה עם דרך ארץ ושלא לעסוק בפרנסתו כדרך הטבע, אלא להקדיש את חייו לתורה, חייבת לבוא מתוך מחויבות אישית עמוקה: לעסוק בתורה, לפתח ולקדם את הידע התורני, כך שמסורת התורה המפוארת תמשיך להתקיים ולהתפתח. בלשון הרמב"ם צעיר זה שואף "להיות מוכתר בכתרה של תורה". הכתר אינו ניתן חינם והוא דורש עוצמה של מיקוד, ויכולות – שכליות ורגשיות – גבוהות.

כאשר ההחלטה שלא לשרת בצבא ולהיות סמוך על שולחן הציבור, נעשית מתוך אינרציה חברתית וחוסר רצון להתאמץ לחשוב ולקבל החלטות אישיות, קשה להניח שתוצאותיה תהיינה חיוביות. קשה להגדיר דרך שכזו כדרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

לכן ההגבלה אינה צריכה לבוא כפעולה מנהלתית של מדינת ישראל, היא חייבת לבוא מצד חכמי התורה, מנהיגי הדור וראשי הישיבות. קשה להצדיק את שאיפתם של עסקנים, אם היא קיימת, להגדיל את ציבור הנתונים למרותם על ידי יצירת מצב שהפרישה מ"דרך ארץ" תיחשב טבעית ומובנת מאליה. ראשי הישיבות צריכים ליצור את שכבת חכמי התורה של הדור הבא על ידי יעוץ נבון, הכוונה נכונה, ובדיקה מעמיקה אם התלמיד ראוי לקחת על עצמו מחויבות של "שבתי בבית השם כל ימי חיי". אם "מעתיקי השמועה" העתידיים צריכים סביבם ציבור של לומדי תורה שיאתגר אותם וישמש רקע להתקדמותם, מדוע שלומדי התורה שבמעגל החיצוני יותר לא יעסקו בתורה עם דרך ארץ. כך גם יימנע מסר חינוכי שלילי מאוד, שהפונה לעסוק בפרנסתו בדרך הטבע פרק מעצמו עול תורה, והוא פטור ממנו.

גם לסטודנטים אין מכסות

ישראל אייכלר / ח"כ לשעבר (יהדות התורה) ועיתונאי

אכן, זכותה של הממשלה לקבוע מכסה למספר הסטודנטים שהמדינה זקוקה להם בכל תחום, לחצי יובל השנים הבאות. אין שום הסבר מדוע גדל מספר הסטודנטים במאה וחמישים אחוזים בעשור האחרון. משלם המסים מממן את האוניברסיטאות בשבעה מיליארד וחצי שקלים בשנה. אמנם הסטודנט משלם שכר לימוד גבוה, למימון בזבוזי המיליארדים על ידי שליטי מוסדות "החופש האקדמי", אבל גם הסטודנט מקבל מלגות והטבות כיד המלך, לבריאות.

לפני שדנים בשאלת ה"מכסה לתלמידי ישיבות" (נומרוס קלאוזוס) נסו להציע מכסה להגבלת מספר הסטודנטים שהמדינה תומכת בהם מכספי המסים שלנו. התגובה של שוחרי "החופש האקדמאי", תהיה מעניינת.

לאחר מכן יש להבדיל בין קודש לחול, בין תורתנו תורת חיים, לבין לימודי חכמות העולם הזה, שחלק מהם נחוצים לחיי האדם ורווחתו וחלק מהם הבל ורעות רוח. בלי אמונה בתורה אין ולא היה ולא יהיה עם יהודי, ואין לוֹ הצדקה מוסרית לכיבושי יפו וחיפה וירושלים. 

מדינה צריכה לחשב לכמה רופאים ולכמה מהנדסים היא זקוקה. כמה רואי חשבון ועורכי דין ומנהלי עסקים נחוצים לחצי היובל הבא. כך גם לגבי מקצועות אחרים. בטבעיוּת, חכמות טבעיוֹת נועדו לשרת צרכים גשמיים. לכן יש להם גבולות ומגבלות טבעיים.

לא כן חכמת התורה, שהיא חכמה רוחנית בלי מגבלה טבעית. חוקי התורה כמו תפילין ומזוזה, פרה אדומה וכשרות המאכלים, מצה, סוכה ולולב, אין להם הסבר טבעי. כך גם מעלת מצוות לימוד התורה, אין לה מגבלה כמותית. "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות [...]כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל" (יהושע א, ח). זאת ההשכלה הגבוהה האמתית.

* * *

לימוד לכתחילה

לימוד התורה מקיים את העולם, היסוד שבתורתנו הקדושה הוא לקיים את רצון ד', שורש קיום רצונו יתברך הוא לשבת ללמוד תורה. ודאי שיש ענפים נוספים לקיים את רצונו של בורא עולם. אחד מהם למשל הוא לשמור על ארצו הקדושה ולשרת בצבא. אבל עיקר העיקרים הוא ללמוד תורה . מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א נהג לומר שמלכתחילה יש ללמוד בישיבה רגילה ומי שאינו מסוגל, ילך לישיבת הסדר שגם משם יוצאים תלמידי חכמים. לכן כאשר אנו רואים בחורים שמקיימים את רצון ד' ללא הנחות, ודאי שמחובתנו ומחובת המדינה לדאוג להם ולעודדם, כי עזרתנו אינה בשבילם, אלא בשביל מי שאמר והיה העולם.

דוד שמואלי, בית שמש

 

מגבלה כספית בלבד

אין שום הצדקה להגביל את מספר תלמידי הישיבה. התורה היא חיינו וכמו שלא ניתן לאסור על אדם לנשום, כך מבחינה ציבורית חייבות הרשויות, לטובת העם והמדינה, לאפשר לו ללמוד תורה.
חלוקת הכסף הזמין היא כבר עניין אחר. כמו שבתא המשפחתי לא ניתן לקנות הכל ובאופן בלעדי, כך גם הציבור צריך להפריש כסף לתשתיות, ביטחון, רפואה וגם תורה. כמות הכסף לעניין זה תיקבע מתוך דיון עניני - מה שקורים במחוזותינו "לחצים קואליציוניים".

מאיר שרייבר, ירושלים

השילוב הנכון

השילוב של צבא עם לימוד התורה הוא הדבר הנכון. מי שרוצה רק ללמוד תורה יוכל רק אם הוא לא יקבל כסף מהמדינה, כמו בכל מקום בעולם. זה כמובן אם הוא לא ייכלל ברשימת התלמידים הטובים שיקבלו מלגה, וזו צריך להיות גבוהה ממה שמקבלים היום. בדיוק כמו שסטודנטים מצטיינים לא משלמים שכר לימוד.

אריאל גרוסמן, מעלה אדומים