בשבע 417: מדוע יד מושטת?

התחזקות בהלכות צניעות והסברתן לציבור החילוני תחסוך את הצורך בוויכוח ההלכתי כיצד לנהוג כאשר חילוני מושיט את ידו לאישה דתית

עמנואל שילה , י"א בכסלו תשע"א

1.  לא מכבר הוזמנתי לפגישת עבודה עם אשת ציבור מהמערכת הפוליטית, שנקבעה שבוע מראש בבית קפה  שלא הכרתי בצפון תל-אביב. ערב הפגישה התעורר בליבי חשש שמא עוזריה של אותה אשת ציבור לא טרחו לוודא שהמקום אליו הוזמנתי מחזיק תעודת כשרות. בדיקה באינטרנט ושיחת טלפון אל בית הקפה המדובר אימתו את החשש. התקשרתי לעוזרת של אותה אשת ציבור והסברתי שלא אוכל להזמין שום דבר בבית קפה שאינו כשר. העוזרת השיבה שאין בעיה להעביר את הפגישה למקום אחר, ושאלה האם אני מכיר משהו כשר בסביבה. מכיוון שאינני בקיא בבתי קפה תל-אביביים וזמני היה דחוק, חשבתי לפתור את הבעיה בכך שאמנע מלאכול ולשתות.

מאוחר יותר הרהרתי שוב בדבר והבנתי שהפתרון שלי אינו מספק. מי שיראה אותי יושב שם לא יידע שאיני טועם דבר. הצופה המזדמן עלול לחשוד בי באכילה לא כשרה, או גרוע מכך - להסתמך עליי ולאכול שם מתוך מחשבה שבוודאי בדקתי והמקום כשר. אז טרחתי ומצאתי בית קפה כשר במרחק סביר מהמקום המיועד לפגישה. שעתיים לפני מועד הפגישה התקשרתי שוב לעוזרת כדי להעתיק את מקומה.

2.  כעת נותרה עוד בעיה אחת: מה אעשה אם אותה אישיות פוליטית לא יודעת שיהודים (ויהודיות) שומרי הלכה מנועים מללחוץ את ידו של בן המין השני? אני כמובן לא אושיט יד ללחיצה, אך אם היא תקדים ותושיט את ידה עלול להיווצר מצב מביך.

לפני כמה שנים הוזמנתי לפגישה בביתו של איש תקשורת בכיר ומפורסם שגם אשתו עוסקת בתקשורת. כדי להימנע ממבוכה כתבתי לו מראש בסגנון הומוריסטי שהוא הולך להיפגש הפעם עם דתיים מהז'אנר הקיצוני, ולכן הוא מתבקש להסביר מראש לאשתו את מנהגי הצניעות המוזרים שלנו. האיש השיב לי שאני יכול להיות רגוע בעניין ואשתו לא מתכוונת ליפול על צווארי כשאכנס לדירתם. בקיצור, הכול עבר בשלום. יצאנו משם בשתיים בלילה אחרי חמש שעות של שיחה מרתקת.

הפעם נקטתי שיטה שונה. ביד אחת אחזתי מחברת גדולה ועבה במיוחד, כביכול לצורך כתיבת פרוטוקול. ביד השנייה היה הטלפון הנייד. באתי בכוונה בחולצה לבנה, שיוצרת אפקט של מראה חרדי. ייתכן שצירוף כל אלה עם הזקן והציציות עשה את העבודה, כמו שגם ייתכן שכל זה היה מיותר מלכתחילה. בשורה התחתונה, לרווחתי - הושטת יד לא היתה. הפגישה עצמה, אגב, התקיימה באווירה נינוחה ועניינית והיתה טובה ומוצלחת.

3.  אולי חלק מהקוראים אומרים כעת לעצמם שאני סתם קיצוני וצר אופק. אילו השכלתי לשלב שמירת הלכה עם שפיות, נאורות וליברליות, הייתי נוהג בהתאם לפסק ההלכה של הרב שרלו שצוטט לאחרונה בתקשורת, ומרשה לעצמי לחיצת יד נימוסית שאין לה שום משמעות לא ראויה. הרי ח"כ מכובד וחובש כיפה סרוגה צוטט כמי שקורא לציבור הדתי-לאומי לאמץ את גישתו של הרב שרלו. מדוע לא יכולתי לנהוג כך גם אני וללחוץ ללא חשש את ידה של אותה גברת נכבדה? אם זה מה שאתם חושבים, ליברלים יקרים, כדאי שתקראו שוב את פסק ההלכה הכביכול-מתירני הזה. למעשה, ההתנהגות שנקטתי כדי למנוע את המצב המביך של היד המושטת תואמת לחלוטין את גישתו של הרב 'שלכם', הרב שרלו.

לא מאמינים? קראתם רק את הכותרות של הידיעות באינטרנט? הרי לכם ציטוט מהמאמר עצמו (לקוח מאתר ישיבת פתח תקווה): "הדבר הנכון ביותר הוא לנסות ולהימנע מלחיצת היד, והחכם עיניו בראשו להתחכם כדי למנוע מראש שבחורות יושיטו לו יד לשלום. הדבר כולל אף אמירה מראש לבחורה, כאשר הדבר אפשרי, שהוא אינו לוחץ ידי בנות". במילים אחרות: יש להיערך מראש כדי לא להגיע אל המצב של עמידה מול יד מושטת. או כפי שנוסחו הדברים בתשובה אחרת של הרב שרלו (אתר 'מורשת', תשס"ב): "עליו לעשות כל מאמץ שלא להגיע למציאות זו, וגם להקרין בשפת הגוף שאין הוא נוהג לעשות כך". על עצמו העיד הרב שרלו שבמצבים כאלה ידיו מצויות מאחורי גבו כשחיוך רחב על פניו. רק אם כל זה לא הועיל והיד כבר הושטה, התיר הרב שרלו את לחיצת היד כדי למנוע ביוש והלבנת פנים, כשהוא מסייג: "ברם, זו הלכה במציאות נדירה מאוד, ועל האדם לעשות מאמץ ניכר ועקבי שלא להגיע לכך".

4.  ההיתר של הרב שרלו אינו מוסכם, וכבר הזדרזו כמה רבנים לפרסם את הכרעתם ההפוכה. אך התגובות המתלהמות של כמה טוקבקיסטים 'פרומרים' נגד דבריו היו מוגזמות לחלוטין. אחרי הכל לא מדובר בהמצאה מהפכנית או בחידוש מקורי. כמדומני שרוב הפוסקים יאסרו לחיצת יד בכל מקרה, אך בדורות האחרונים וגם בדורנו פסקו כמה וכמה רבנים להתיר בשעת הדחק כדי שלא לבייש, ורשאי גם הרב שרלו לחשוב כמותם. מי שסבור שרק רב שהוא פשרן מושבע יכול להגיע לפסיקה כזאת, כדאי שיעיין באתר 'ישיבה' בתשובות הרה"ג דב ליאור ויראה שגם פוסק גדול ותקיף כמותו סבור שהמתירים יש להם על מה לסמוך, למרות שלכתחילה לדעתו אין לנהוג כך. ינהג כל אחד כפי שיורה לו הפוסק המקובל עליו, ובלבד שיהיה ברור שגם מי שנוהג להקל צריך לעשות מאמץ אמיתי כדי שלא להגיע אל המצב הזה.

5.  אינני מבקש להכריע במחלוקת הפוסקים ורבני דורנו ביחס לאותם מקרים נדירים שבהם לא הועילו המאמצים למנוע את העמידה מול היד המושטת (מומלץ לקרוא מאמר הלכתי מקיף על הנושא בספרו הבהיר והרחב של הרב שמואל הבר 'את צנועים חכמה' חלק ב'). במקום זאת אעיר שבתנאי החיים שלנו כיום, במקום להתווכח כיצד לנהוג כשהתקלה הזאת כבר קרתה, ראוי שנפעל בכלים ציבוריים כדי למזער את קיומה עד קרוב לאפס. אפשר לעשות שימוש בערוצי התקשורת הפתוחים בפנינו כדי לצמצם את מספר החילונים שאינם מודעים למגבלות ההלכתיות. במקום להתחבט ולהתווכח כיצד לנהוג כשחילוני בן המין השני הושיט לעברנו יד ללחיצה, למה שלא נכתוב מאמרים ואפילו נפרסם מודעות בתקשורת החילונית כדי להסביר אחת ולתמיד את מנהגם של יהודים שומרי הלכה? אחרי הכל, לחיצת יד היא מחווה ידידותית ששני הצדדים אמורים להרגיש איתה נוח. האם הצד החילוני באמת מעוניין להביך את מי שעבורו לחיצת היד היא תסבוכת מצפונית, התנגשות בין ערכים והתחבטות בין פסיקות הלכתיות חלוקות? האם אי אפשר להגיע למצב בו הושטת יד כזאת תהיה שקולה להזמנתו של אדם דתי לסעודה חגיגית במסעדת טריפה? מדוע לא ייצאו גם הרב שרלו וגם הרבנים החלוקים עליו ויסבירו את הדברים לציבור החילוני, כך שלא ירחק היום בו יהיה ברור שכל מי שמושיט יד לאדם דתי שאינו מהמגדר שלו מתנהג בחוסר התחשבות מודעת - ולכן גם בעלבונו אין צורך להתחשב?

6.  כמדומני שהבעיה של הציבור הדתי-לאומי מתחילה מכך שרבים מתוכנו לא קיבלו על עצמם מלכתחילה את ההלכה הזאת, גם לא בגירסתה המרוככת ברוח הפסק של הרב שרלו. הם לא מהססים להושיט יד ראשונים, ובוודאי שאינם עושים מאמצים שלא להיקלע מול יד מושטת, וכך הם מבלבלים את החילונים ומסבכים גם את מי שמבקש להקפיד על הלכות צניעות. אדם חילוני לא יושיט את ידו לאישה חרדית, אך כשידו המושטת של העיתונאי נחום ברנע לא פגשה יד-אחות של ח"כ ציפי חוטובלי נעלב הכתב הבכיר וכתב נגדה מאמר בעיתונו. מבחורה דתית-לאומית הוא לא ציפה להתנהגות צנועה שכזאת.

אז אולי מוטב שאותו ח"כ דתי-לאומי יקרא לציבור הדתי לאמץ את הפסק של הרב שרלו מהכיוון המחמיר שבו: להימנע בכל מקרה מליזום את לחיצת היד, וגם לעשות "מאמץ ניכר ועקבי" כדי לא להיקלע למצב שבו ייאלצו, כדי שלא לפגוע, ללחוץ יד שהושטה לעברם.