בשבע 417: כששחקנים הופכים למשפטנים

בבסיס הדרמה, עומד הקונפליקט. הצגה או סרט בלעדיו יהיו לרוב דלים ומשעממים...

שמואל אדלמן , י"א בכסלו תשע"א

בבסיס הדרמה, כך למדנו בשיעורי הקולנוע, עומד הקונפליקט. הצגה או סרט בלעדיו יהיו לרוב דלים ומשעממים. ואולם לעיתים הדרמה הגדולה מתרחשת דווקא מאחורי הקלעים, ואף מחוץ לאולם. כך נראה היה הפולמוס התקשורתי סביב פתיחת היכל התרבות בעיר אריאל שנחנך השבוע.

מי שחשב שלשמאל יש בעיה רק עם  מאחזים או יישובים מבודדים מחוץ לגושי ההתיישבות, גילה השבוע כי עבור חסידי פלשתין גם אריאל שתוכננה ואושרה ע"י ממשלות ישראל לפני יותר מ-30 שנה ומונה למעלה מ-18 אלף תושבים, אינה יישוב לגיטימי. כך עולה מהמכתב הפתוח  שפרסמו כמה אמנים ואנשי רוח שיועד למצפונם הרגיש של השחקנים ולאתרי החדשות בתקווה שאילו יימנעו מלהופיע בעיר.

"חשוב שתדעו שאריאל היא התנחלות בלתי חוקית וההתיישבות בה מנוגדת לחוק הבינלאומי ולאמנת ז'נבה שמדינת ישראל חתומה עליה", נאמר במכתב.

"אריאל אינה חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל ועל כן חוזה המחייב שחקן להופיע בכל חלקי ישראל אינו כולל מבחינה משפטית התחייבות להופיע באריאל".

האם אריאל אכן אינה חלק מישראל מבחינה משפטית? בתגובה לפנייתנו דוחה המשפטן פרופ' אליאב שוחטמן ממכללת שערי משפט את הטענות, וטוען ששרבוב אמנת ז'נבה לדיון אינו רלבנטי.

"כשניתן המנדט הבריטי על ארץ ישראל ע"י חבר הלאומים ב1921 הוכרה זכותו של העם היהודי להתיישבות צפופה בארץ ישראל. באמנת האו"ם, הגוף שהחליף את חבר הלאומים, נאמר כי כל הזכויות הלאומיות שהוכרו ע"י חבר הלאומים ממשיכות להתקיים".

לדברי פרופ'  שוחטמן 19 השנים שבהן נתפס השטח ע"י ממלכת ירדן לא שינו את הזכות שיש למדינת ישראל כנציגת העם היהודי להתיישבות. במלחמת ששת הימים ישראל לא כבשה שטחים אלא החזירה  שטחים שעל פי המשפט הבינ"ל יש לה זכות עליה.

אפשר להניח שחוות הדעת הזו לא תצליח לבלבל את אמני השמאל. הם ימשיכו לחפש תירוצים נוספים בניסיון לפגוע בלגיטימיות של ההתיישבות, ובינתיים אריאל ושאר היישובים ימשיכו לגדול ולהתפתח.