חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 418ראשיהפצה

צה"ל בשבי הפמיניזם

החלטות על שילוב חיילות בתפקידי לוחמה בצה"ל מתקבלות בהשראת חוקרות פמיניסטיות. הכשרת הלוחמות נעשית תוך פגיעה בערכי הצניעות
18/11/10, 18:11
חגית רוטנברג


"בת שהיתה חלשה ממני בקורס, תקבל ציון יותר גבוה ותקבל גם שיבוץ יותר טוב ממני. זאת לא אפליה מתקנת, זאת אפליה נגד בנים. אבל זו גם אפליה נגד הצבא עצמו, כי תחת הסיסמה של לדחוף נשים גורמים נזק גם לנשים וגם לצבא"

"קצינה שחברה בפורום שלנו ראיינה בנות בגדוד אב"כ, שזה לא גדוד הכי קרבי שיש. הן סיפרו לה: 'הגענו לכאן והכל התנפץ, תוך כמה חודשים מתוך שלושים בנות נשארנו שבע'. קצין אחר מפלוגה לוחמת סיפר כי 11 מתוך 18 הלוחמות לא כשירות לשרת בפלוגה"

"בשנת 2002 משרד ההגנה הבריטי פרסם דו"ח שפוסל שילוב נשים בתפקידי לוחמה, וזה ירד שם מסדר היום. נשים לא משולבות שם כלל ביחידות השדה, ובחיל האוויר אולי רק בתפקידי מינהלה. בערך באותה תקופה בודק את הנושא גם הצבא האמריקני, וגם הם מחליטים להפריד ולהפסיק את שילוב הנשים כלוחמות"

"החוקרות הללו כותבות שהן רוצות להחליש את מעמד הצבא ומרכזיותו. אנחנו לא קונים פה חתול בשק, אלא את החתול עם השק. הן אומרות: אנחנו רוצות נשים בתפקידי לחימה לא בגלל הפמיניזם, אלא כדי לפגוע במיליטריזם הצבאי. הן שוכחות שצבא - תפקידו הוא להפעיל אלימות"
החלטות על שילוב חיילות בתפקידי לוחמה בצה"ל מתקבלות בהשראת חוקרות פמיניסטיות, שבמקביל לפעילותן בצה"ל משתייכות גם לארגוני שמאל רדיקלי התומכים בסרבנות ובהשתמטות * אל"מ (מיל') רז שגיא, חבר בצוות שבדק את השפעת שילוב חיילות בתפקידי לוחמה, קובע כי הכשרת הלוחמות נעשית תוך פגיעה בבריאותן, הנמכת הדרישות על חשבון הרמה המבצעית, הפרת הלכידות ביחידות הלוחמות, ופגיעה בערכי הצניעות של הלוחמים הדתיים

במשך שנים רבות שירת רז שגיא כלוחם. מחייל פשוט בחטיבת גבעתי, דרך תפקידים פיקודיים בסיירת החטיבה, ראש חטיבת הסיור בצאלים, סגן מפקד חטיבת חירם, ובדרך גם תחנה בפו"מ. בתום כל אלה חזר שגיא לאזרחות כשעל כתפיו דרגת אלוף משנה. הוא מעולם לא שיער שאחרי שנים של פעילות מבצעית וקרבות, יצטרך לצאת לקרב מסוג שונה לחלוטין.

הכל החל במאמר שפרסם שגיא בכתב העת הצה"לי 'מערכות' לפני כחמש שנים. המאמר עסק בשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל, מתוך זווית ביקורתית על השילוב שנעשה לדבריו באופן לא מושכל. שגיא נדהם לגלות כי בגיליון הבא של 'מערכות' פורסם במדור התגובות, שעל פי רוב מיועד לטקסטים קצרים, מאמר בן שישה עמודים (!) התוקף לא רק את הטיעונים שהציג במאמר, אלא גם אותו אישית. שגיא חש שמשהו כאן צורם באופן יוצא מגדר הרגיל. תחת הכותרת "מי מפחד מנשים בצה"ל", הותקף שגיא בחריפות על ידי תא"ל דבורה חסיד, לשעבר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (להלן: היוהל"ן), וסא"ל זאב לרר, ראש ענף מגדר ביוהל"ן. בין השאר טענו כי מדובר במאמר מגמתי וחד צדדי, כי התפישות שהציג לוו בדיון מוטה ומטעה, "בעל גישה מתנשאת על נשים בכלל ובצה"ל בפרט". שמו ודרגתו של שגיא צוינו פעמים רבות במאמר, מה שהפך את ההתקפה נגדו לאישית ולאו דווקא מקצועית.

הבמה הנרחבת שניתנה לאותה תגובה ועוצמת ההתקפה עליו ועל מאמרו, עוררו בשגיא התקוממות על מה שלתחושתו היה סתימת פיות: "הם אולי חשבו שיצליחו לסתום לי את הפה כשיכתבו נגדי, בשיטות הקומוניסטיות של לתקוף מיד. אבל אני יצאתי להילחם בדבר הזה. הלכתי לבדוק את מי דחפתי שם כל כך חזק, עד שנאלץ לתקוף אותי חזרה". הבדיקה שהחלה בקטן, התגלתה כמעט כבור ללא תחתית. שגיא הבין שהוא נחשף רק לקצה הקרחון של מגמה רדיקלית שמשתלטת על עוד ועוד טריטוריות בצה"ל. "ככל שפשפשתי, גיליתי שהריח נעשה מעופש ורע", הוא מתפייט בתיאור התהליך, "אין אור בקצה המנהרה והיא רק נעשית אפלה וטחובה יותר, כי יש שם כנראה מה להסתיר. התחלתי להוציא אל אור השמש כל מה שגיליתי".

 ציפורים לעזרת הקרנף

הראיון עם שגיא נערך לקראת הרצאה שנשא ביום ד' השבוע בכנס 'נשים וביטחון לאומי' שהתקיים באוניברסיטת בר אילן. הרצאתו של שגיא, שעסקה אף היא בשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל וסכנותיו, היא פרי מחקר שערך יחד עם חבריו ב'פורום לחוסן צה"ל' במהלך השנים שחלפו מאז אותו מאמר ב'מערכות'. הפורום עוסק באיסוף מידע מתוך המתרחש בצה"ל וגם מחוצה לו, ומנסה להצביע על גורמים המבקשים להטמיע אג'נדות פוליטיות בתוך צה"ל, תוך פגיעה ביכולותיו ומטרותיו של צה"ל כגוף לוחם ומגן. הכוונה היא לתנועות פמיניסטיות רדיקליות, המשתייכות בדרך כלל גם לשמאל הקיצוני והאנטי-ציוני. הביטוי המעשי לכל אלו הוא תופעת שילוב הנשים ביחידות הלוחמות בצה"ל, שמתפשטת להיקף נרחב יותר של תפקידים ככל שמתקדמות השנים, ואשר הנזקים שנגרמים בעטיה לצה"ל מושתקים על ידי קובעות האג'נדה. את המידע שנאסף הם מפנים לגורמים הרלוונטיים ומקבלי החלטות, ואת חלקו גם מפרסמים החוצה - בכתב או בהרצאות בעל פה. לפני כשנתיים הוציא הפורום חוברת שמוענה לבכירים בצה"ל, וכותרתה 'מעגל ההשפעה הסמוי על שילוב נשים ביחידות הלוחמות בצה"ל'. תמונת המצב שעולה מתוך המחקר מעוררת דאגה בלב מי שחרד לתפקודו של הגוף האמון על ביטחון אזרחי ישראל.

כשבעה אנשים ונשים פעילים בפורום, כל אחד מתחום עשייה שונה ובעל מקורות משלו במושא המחקר. הפעילות החלה לפני כארבע שנים, עת השתחרר שגיא משירותו הצבאי. מטבע הפעילות בה הם עוסקים, מעדיפים החברים להישאר חסויים. את מטרת הפורום מסביר שגיא שוב באמצעות המחשות ציוריות: "אנחנו חשים כמו הציפורים הקטנות העומדות על גבו של הקרנף ופולות לו את המזיקים, כי הקרנף לא יכול להוריד אותם בעצמו. צה"ל במקרה זה הוא הקרנף". בין הנושאים השונים שבדקו חברי הפורום: נזק פיזיולוגי שנגרם לנשים לוחמות, נזק שנגרם ליחידות צה"ל ברמה המבצעית כתוצאה משילוב נשים בתוכן, והשאלה למה וכיצד קרה שנשים חדרו לעומק המערך הלוחם ומי מניע את התהליך הזה.

שגיא מתאר כיצד למעשה נוצרה אותה חבורת חוקרות מטעם היוהל"ן, העשויה כראש חץ המכוון לאותן מטרות אידיאולוגיות רדיקליות. "זה התבצע בשיטת חברה מביאה חברה. באותה תקופה, שנת 2000, לא היו הרבה חוקרות בתחום המגדר. יועצת הרמטכ"ל הביאה אחת מתחום המגדר, וזו הביאה את חברותיה", הוא רומז לד"ר אורנה ששון-לוי ואלו שבאו בעקבותיה. "כך נוצרה החבורה. הן החלו כחוקרות, מומחיות, שמגיעות מהמיינסטרים של שוויון ופמיניזם, אבל מיד חשפו את ציפורניהן - פמיניזם רדיקלי שמוכן לקעקע כל יסוד של שלטון החוק והפטריארכליות, כמו שהן קוראות לזה. אתה מגלה שרובן חתומות על עצומות שקוראות לסרבנות, שהן שייכות לגופים כמו קואליציית נשים לשלום ופרופיל חדש, שנתמכים כלכלית על ידי הקרן החדשה".

החוברת שהוציא הפורום נוקבת בשמות החוקרות הבולטות בחבורה שהקימה היוהל"ן, ומצביעה על מעורבותן הפעילה בארגוני נשים המשתייכים לפלג הפמיניזם הפציפיסטי-רדיקלי, ועל חלקן בתחומי עשייה שונים המקדמים את אותה אג'נדה – כנסים, פרסומים, פעילויות מחאה ועוד. בין החוקרות המובילות: ד"ר אורנה ששון לוי, אורית קמיר, דיאנה דולב, אורלי לובין, חנה נווה וחנה הרצוג. מן החוברת עולה כי הללו חתומות בין השאר על עצומות הקוראות לסרבנות שירות בצה"ל ועצומות נגד ישראל ופעילות צה"ל בכלל; מעורבות בכתיבת ספרות אנטי-מיליטריסטית המבקשת לערער את מרכזיותו של צה"ל ומעודדת סרבנות והשתמטות, דוגמת הספר 'זהויות במדים' שחיברה ששון-לוי; פעילות בגופים כמו 'פרופיל חדש' ו'קואליציית נשים לשלום' - ארגון הגג של תנועות שלום פמיניסטיות, בהן: נשים בשחור, ארבע אימהות, מחסום ווטש, בת שלום ועוד.

 פעילות לא ציונית

מעט רקע על התנועות: פרופיל חדש היא תנועה הנאבקת במיליטריזם ומעודדת את מאבקם של סרבני המצפון. על פי אתר התנועה, פרופיל חדש מפעילה בין השאר רשת ליווי ותמיכה לאלו שבוחרים לסרב לשרת בצה"ל מטעמים פציפיסטיים, במהלך השירות או לפניו, וכן מפיצה מדריך לסרבן ולכלוא הכולל מידע רלוונטי והדרכה לסרבנים. "המתחמקים-משתמטים-סרבנים הם מרכיב חשוב בהבראת החברה הישראלית", קובע אחד המאמרים באתר. נגד התנועה נפתחה לפני כשנתיים חקירה פלילית על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. בכנס שארגנה פרופיל חדש עם תנועת סרבנות בינלאומית בשם wri לפני כשלוש שנים, היו אורנה ששון-לוי, אורית קמיר ודיאנה דולב חלק מסגל המרצים.

קואליציית נשים לשלום מגדירה עצמה כ"תנועת שלום פמיניסטית" ו"חברות הקואליציה סבורות כי יש להפסיק את המיליטריזם של החברה הישראלית", כך על פי אתר התנועה. אורנה ששון לוי, דיאנה דולב ואורלי לובין חתומות על עצומה שפרסם הארגון, בקריאה לשחרורה מהכלא של סייענית הטרור טלי פחימה. אורית קמיר חתומה על נייר עמדה שהכין הארגון, הקורא למאבק במיליטריזציה באמצעות ביטול חוק שירות ביטחון וביטול תכניות בעלות זיקה לצבא במערכת החינוך. קמיר עצמה מגדירה בספרה 'שאלה של כבוד' את הקואליציה והארגונים שתחתיה כ"נושאי דגל המאבק בכיבוש" וקובעת כי "אין ספק שפעילות נשים זו היא א-ציונית".  

בחלקו השני של המחקר, מתועדת פעילותן של מובילות הזרם הפמיניסטי הרדיקלי בתוך צה"ל, במסגרת עבודתן המחקרית ב'צוות היגוי מגדרי' שהקימה היוהל"ן לפני מספר שנים. מחברי החוברת טוענים כי בצה"ל לא ידעו על קיומו של צוות ההיגוי, ושמות החוקרות והדו"חות אינם גלויים. השפעתן של אותן חוקרות בעלות אג'נדה רדיקלית, מתבטאת בהטמעת ההמלצות והמסקנות של מחקריהן באופי הפעילות של המערכת הצבאית. התוצאה היא השילוב המופרז של נשים ביחידות לוחמות, שילוב שלדברי שגיא ואנשיו נובע לא משיקולים ביטחוניים מקצועיים שבבסיסם שיפור יכולותיו של צה"ל בדרך להשגת יעדיו, אלא מהשאיפה לקדם ערכים חברתיים-פמיניסטיים, מתוך נקודת מבט של השמאל הרדיקלי. שילוב כזה פוגע בהיבט המוכנות של צה"ל ללחימה. מלבד זאת, התפישות הפוליטיות של אותן מעצבות דעה בתוככי צה"ל, חוששים חברי הפורום, עלולות להחליש את הצבא, מתוך מתן הלגיטימציה לגישות התומכות בסרבנות ובהשתמטות משירות.   

בשולי הדברים נציין כי בתנועה הפמיניסטית מושכים כמה פלגים בחבל האידיאולוגי לכאן ולכאן. זרמים מסוימים שואפים לשוויון אשר ישלב את הנשים ככל הניתן במקומות שנחשבים גבריים. זרמים אחרים, בהם הזרם הרדיקלי, טוענים כי על הנשים להתנתק בכלל משירות בצבא, וזאת בשל ההתנגדות האידיאולוגית הבסיסית כאמור של אותו זרם לקיומו של צה"ל. באופן פרדוכסלי, דווקא זרם זה הוא המוביל את השינוי הדרמטי בצה"ל בנושא שילוב נשים, שכן באופן זה הוא מקווה לקדם את מאבקו ב"מיליטריזם הגברי הישראלי".

אתה מציג בחוברת את המגמות הפמיניסטיות שמנסות אותן חוקרות להטמיע בצה"ל. האם גם האג'נדה השמאלנית-רדיקלית של אותן נשים מתבטאת בפעילותן בתוך צה"ל?

שגיא משיב באמצעות דוגמה מתחום אחר: "נניח שאני חתום על עצומה של תמיכה ברצח נשים שבגדו בבעליהן - היית מקבלת אותי להיות חוקר בכיר בנעמ"ת? גם אם בנעמ"ת לא הייתי מדבר על אותה עצומה ועל האג'נדה שלי בנושא, זו אחיזה בשני קצות המקל. "החוקרות הללו כותבות שהן רוצות להחליש את מעמד הצבא ומרכזיותו. אנחנו לא קונים פה חתול בשק, אלא את החתול עם השק. הן אומרות: אנחנו רוצות נשים בתפקידי לחימה לא בגלל הפמיניזם, אלא כדי לפגוע במיליטריזם הצבאי. הן שוכחות שצבא - תפקידו הוא להפעיל אלימות". 

האם בצמרת הביטחונית של צה"ל לא מודעים לאותן מגמות רדיקליות החודרות אל המערכת ופוגעות בכושר הלחימה? איך מתאפשר לאותן חוקרות לחדור אל המערכת ולהשפיע עליה בכזו קלות?

"היוהל"ן היא תת אלוף בצה"ל, הכניסה למערכת באמצעותה היא דרך המלך. אם למשל יבוא אליי למשרד מחר סמנכ"ל החברה שלי ויאמר: 'יש פה איזה בחור, תעזור לו לעשות מחקר', בוודאי שהוא יקבל ממני את כל השירותים. יועצת הרמטכ"ל פתחה להן את כל הדלתות, נתנה להן לחקור חיילות, להיכנס לבסיסים, להעביר הרצאות. תראי באתר שלה: כל הנשים הללו מופיעות. אמנם היא לא צעקה את זה בחוצות, אלא הכניסה אותן בשקט". בהקשר זה מביא שגיא גם ציטוט של היוהל"ן בעיתון 'הארץ' שאומרת "המטכ"ל לא הצליח לעקוב, מתחת לאף עשינו מהפכה".

ואחרי שהן חדרו פנימה, אין גורמים בתוך הצבא שמבינים את הסכנה לכושר הלחימה של צה"ל? אין כאלו שמוכנים לקום ולהתריע נגד אותה קבוצת חוקרות?

"בהרצאות שאני מעביר בנושא הזה, אני לא מציג את הדרגה שלי, אלא אומר: אני רז, אח לשתי אחיות, בן לאמא, אב לילדה. שלא יחשבו שאני רק גבר. במטכ"ל כולם גברים, לכן אף אחד לא יעז להגיד מילה בנושא הזה כי הם פשוט פוחדים. המאמר שכתבו נגדי ב'מערכות', מוכיח שאלו שסותמים את הפה ופוחדים - אותם עוזבים, אבל מי שמרים את הראש – חוטף".

במהלך הכנת הכתבה, הסתבר כי בקדנציה של היוהל"ן הנוכחית, תא"ל גילה כליפי-אמיר, הופסקה פעילותן של אותן חוקרות במסגרת צה"ל. משיחה שקיימה ח"כ ציפי חוטובלי, יו"ר הוועדה למעמד האישה בכנסת, עם תא"ל כליפי-אמיר, עלה כי מאז נכנסה כליפי-אמיר לתפקיד היא הנהיגה כללים חדשים בחטיבה עליה היא מופקדת, בעקבות פניות רבות שקיבלה בנושא. "היא אמרה לי ששינתה את כל כללי המשחק, וההרצאות היחידות בצה"ל ניתנות על ידה ועל ידי הצוות שלה. אף אדם חיצוני לא מרצה או חוקר בצה"ל", מספרת חוטובלי.

בתגובה לשאלה איך ייתכן שמסקנותיהן של חוקרות בעלות אג'נדה אנטי-צה"לית משולבות בתוככי הצבא, נמסר מדובר צה"ל כי "המחקרים המבוצעים ביוזמת מטה יוהל"ן הינם מחקרים מקצועיים הנשענים על ניסיונם האקדמי והמעשי של החוקרים, בלא כל זיקה לעמדה פוליטית כזו או אחרת ובכפוף לכללי האתיקה המחייבים באקדמיה". עם זאת, גורמים צבאיים מאשרים כי המחקרים שבוצעו ע"י החוקרות האמורות ממילא הסתיימו לפני מספר שנים, ומסקנותיהם מהווים כלי תומך החלטה בלבד.

שגיא אינו משתכנע מהמידע אודות הפסקת העסקתן של אותן חוקרות בצה"ל. לדבריו, הנזק שנעשה ממשיך את פעולתו, ובנוסף העתיד אינו חסין מפני שילובן מחדש לשורות הצבא. "ראשית, ייתכן שנוכחותן במערכת כבר הדביקה אחרים בנגיף, וזה ימשיך להשפיע גם לאחר עזיבתן. שנית, המחקרים שהן ערכו, נכון לאתמול, מופיעים עדיין באתר יוהל"ן. הוציאו את הנשים הללו, אך לא את מחקריהן ורעיונותיהן". עוד אומר שגיא, כי מאחר ומטה היוהל"ן הוא מטה עצמאי המנוהל ללא בקרה, אין שום פיקוח על העובדים המשולבים בו, ולכן כפי שהיוהל"ן הנוכחית הפסיקה את העסקת החוקרות על פי שיקול דעתה בלבד, כך יכולה היוהל"ן הבאה להחזיר אותן לעבודה בצה"ל. "אורנה ששון לוי למשל הפסיקה לעבוד בצה"ל ב-2008 בעקבות הוראה מגבוה, ושנה אחר כך חזרה להרצות. בין החוקרות לבין הקצינות ישנם קשרים דרך כנסים ומפגשים, ובהחלט ייתכן שהן עוד יחזרו לתפקיד", חושש שגיא.  

ללמוד מהאמריקנים והבריטים

כאמור, הזרם הרדיקלי המבקש לשלב לוחמות בצה"ל במנעד רחב ככל האפשר של תפקידים, מסכן לדעתו של שגיא את כשירותו המבצעית של הצבא. הדוגמאות שהוא פורש על קצה המזלג מראות פגיעה בלא מעט תחומים. את משנתו בסוגיה הוא מתחיל דווקא מהתבוננות כלפי חוץ:

"ביוהל"ן מקפידים לדבר דווקא על הצבא הנורווגי, האיסלנדי וההולנדי, אבל את הצבא הבריטי או האמריקני לא בודקים כלל. כאילו הם לא קיימים. החלטתי לבדוק בעצמי. בשנת 2002 משרד ההגנה הבריטי פרסם דו"ח שפוסל שילוב נשים בתפקידי לוחמה, וזה ירד שם מסדר היום. נשים לא משולבות שם כלל ביחידות השדה, ובחיל האוויר אולי רק בתפקידי מינהלה. בערך באותה תקופה בודק את הנושא גם הצבא האמריקני, אחרי 25 שנה של שילוב נשים. קמה ועדת קונגרס ששמעה עדויות של עשרות ואולי מאות קצינים, וגם הם מחליטים להפריד ולהפסיק את שילוב הנשים כלוחמות".

בשנת תשס"ה פרסמה היוהל"ן חוברת, שלדברי שגיא נעלמה במהלך הזמן מסיבות עלומות, שם מובאים ראיונות עם בנות ששירתו שירות קרבי. "כואב לי ומכריחים אותי להמשיך", סיפרה בין השאר אחת הבנות, "אני לא רוצה להיות נכה. המשכתי ואני מצטערת על זה". שגיא מתאר נזקים פיזיולוגיים חמורים שנגרמו לבנות שעברו את ההכשרות הקרביות: שברי הליכה באגן הירכיים, פריצות דיסק, צניחת רחם ועוד. "דברים מזעזעים, נזקים ללא תקנה", הוא מתקומם.

הכפייה הפמיניסטית, המחייבת את שילוב הבנות במערך הלוחמה, לא תמיד עולה בקנה אחד עם הנתונים הטבעיים עימן נבראו הבנות. הסיבולת והיכולות הפיזיות של הנשים נמוכות מטבען יותר מאלו של הגברים, אולם מאידך - חייב צה"ל לשלב את הבנות הללו ולהעבירן את מסלול ההכשרה הקרבית כמקביליהן הגברים. לשם כך, מסביר שגיא, שודרגו ההכשרות כך שלבנות נקבעו קריטריונים חדשים, נמוכים בהרבה מאלו של הבנים. כך יכולים חייל וחיילת לסיים מסלול עם אותו ציון, כאשר לחיילת, שאמורה לתפקד במערך הלוחם, יכולות פחותות ולא מספקות למה שיידרש ממנה בשטח.

"חלק מהתיקון לאותם נזקים פיזיולוגיים שנגרמו לבנות", מסביר שגיא "היה לשנות את הקריטריונים ללוחמות בהכשרות, כולל בבה"ד 1. בבחני כניסה, בניווטים - את תעברי ואני אכשל כאשר שנינו הגענו לאותה תוצאה. הקריטריונים שלנו שונים, אבל עדיין אנחנו מיועדים לאותו תפקיד". שיטות הציון המותאמות לנשים לא מבוססות על מדד מוחלט של כושר גופני, אלא על שיפור אישי. "כדי לטשטש בכל זאת את הפערים עם הבנים כאשר הקורסים מעורבים, עושים למשל מסלול ריצה מעגלי כך שהבנות יוכלו פשוט לעשות פחות סיבובים ואף אחד לא ישים לב".

המציאות הזו, מתאר שגיא, יוצרת סיטואציות שאלמלא היה מדובר בביטחון, היו אפילו משעשעות. "היתה למשל קצינת קשר באחד הגדודים, שחייל אחד היה צריך לסחוב לה את מכשיר הקשר כי היא לא מסוגלת, למרות שתפקידה הוא לסחוב את המכשיר. קצינה שחברה בפורום שלנו ראיינה בנות בגדוד אב"כ, שזה לא גדוד הכי קרבי שיש. הן סיפרו לה 'הגענו לכאן והכל התנפץ, תוך כמה חודשים מתוך שלושים בנות נשארנו שבע'. קצין אחר מפלוגה לוחמת סיפר כי 11 מתוך 18 הלוחמות לא כשירות לשרת בפלוגה. את מבינה לאיזה מספרים זה מגיע?".

בקורס קציני קשר למשל, מספר שגיא, ישנה הכשרה שונה לגברים ונשים, ולבסוף כולם מתמודדים על אותו תפקיד. "הבת שהיתה חלשה ממני בקורס, תקבל ציון יותר גבוה ותקבל גם שיבוץ יותר טוב ממני. זאת לא אפליה מתקנת", מחדד שגיא "זאת אפליה נגד בנים. אבל זו גם אפליה נגד הצבא עצמו, כי תחת הסיסמה של לדחוף נשים גורמים נזק גם לנשים וגם לצבא". שגיא מצטט כותרת עיתון מלפני כשבע שנים, בו מצוטט דו"ח של קצין רפואה ראשי הפוסל בנות מלהשתתף במסעות ארוכים ובנשיאת משאות כבדים, "למרות המאמר והמחקר הזה - דוחפים אותן עוד ועוד. אני שואל את עצמי - אם יש שוויון, אז למה במקום הכי דמוקרטי, באולימפיאדה, מפרידים בין נשים לגברים בכל התחומים? האם השוויון הזה הוא באמת לטובת הנשים, ואם לא - מה באמת מסתתר שם?".    

שגיא מצביע גם על מקרים של פגיעה בכשירות נוכח פני אויב: "קצינת מודיעין מגדוד חרוב ביקשה לא להיכנס למבצע בשכם כי פחדה מירי על החפ"ק. מדובר בקצינה שנכנסה לתפקיד בגלל שינוי המדדים, וכעת פחדה להיכנס לתוך אירוע שכולל ירי". דוגמה נוספת הוא מקרה של קצינת שלישות שהיתה צריכה להיכנס עם החפ"ק לבית פלשתיני למשך כמה ימים. ההוראות לא מתירות לנשים וגברים בצה"ל לישון יחד, לכן בלילות היא עברה לישון בנגמ"ש. אולם, אסור לחיילים להשאיר אותה לבדה בחוץ, ולכן נאלצו החיילים לקיים שמירות מיוחדות בלילה ליד הנגמ"ש רק עבור אותה קצינה. בעיות נוספות של ההימצאות המשותפת בשטח ימים רבים נוגעות לנושאים שהצנעה יפה להם, אולם שגיא אינו מזלזל בחשיבותם ביחס לכשירות המבצעית.

סכנה נוספת, לדבריו, היא פגיעה בלכידות היחידה: "קבוצת בנים מתפקדת אחרת ללא בנות. כשיש בנות מתחילים לדבר כל מיני גסויות, השילוב בין המינים עלול ליצור קנאה ותחרות, רצון להרשים ועוד, והדבר עלול לחבל ביכולת היחידה לתפקד. ואת זה אמרה פרופ' רות גביזון", מדגיש שגיא שציטט מדבריה, "הנשים לא אשמות, אבל הלכידות מתפרקת ובלעדיה לא תיכון יחידה צבאית". סיפור מעניין בהקשר זה הוא מקרה שהתרחש בקורס טיס בשנת תשס"ז, כאשר חניך וחניכה בקורס קיימו מערכת יחסים שהסתיימה בפרידה עם טונים גבוהים במיוחד. מי שהושעה בעקבות זאת וקיבל את הכנפיים חצי שנה מאוחר יותר היה דווקא הצוער. "היא נשארה וקיבלה כנפיים, כי זה אחלה אייטם", מסביר שגיא בנימה צינית.

נקודה אחרונה בסקירת הנזקים המבצעיים שגורם שילובן המופרז של הלוחמות, היא הפגיעה בלוחמים הדתיים. שגיא מדגיש כי הוא חילוני מובהק בכל מובן, אולם הנזק שייגרם לצה"ל בכללו כתוצאה מפגיעה בצרכי החיילים הדתיים, הוא מבחינתו איום לא מבוטל: "לא דיברנו עוד על מה זה עושה לדתיים, לשותפינו בבניית הצבא מאז נולד, שנהיים רק יותר ויותר משמעותיים בצבא. הם ממש נפגעים מזה. אם בחורה מתרחצת לידם בג'ריקן בשהייה ממושכת בשטח - זה מחטיא אותם. מחר החיילים האלו יגידו - אני לא רוצה לשרת כך, אני מעדיף להיות בהסדר ולשרת רק מחצית מהזמן".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענותיו של שגיא על סכנות שילוב הנשים ביחידות לוחמות: "הרחבת שילוב הנשים בצה"ל מתבצעת בצורה מבוקרת, ובהתאמה ליחידות השונות. שילוב בנות במערך הלחימה מבוצע בצורה מוצלחת המניבה תוצאות חיוביות". על פי גורמים צבאיים, הצעדים שננקטו להתאמת ההכשרות והתנאים הרלוונטיים הנוספים לצורכי הבנות, מאפשרים ללוחמות למלא את תפקידן בהצלחה. 

 צה"ל זה לא תאגיד

אז מה הפתרון לבעיית סירוסו של צה"ל בידי הקואליציות הפמיניסטיות מן השמאל הרדיקלי? שגיא מצביע על כמה דרכי פעולה שצריכות לדבריו להינקט בטווח הזמן המיידי. "צה"ל הוא לא תאגיד, ההגנה על ישראל היא לא תעסוקה, וחייל הוא לא משרה", הוא מקדים ושולל את הניסיון להשליך ממימוש ערך השוויון במגזר האזרחי והתעסוקתי, לזה הצבאי והביטחוני. כתוצאה מכך, הוא מסביר, יש לקבוע קריטריונים חדשים וברורים בצה"ל בכל הנוגע לשילוב נשים ביחידות לוחמות. "יש לקבוע מדדים איזו יחידה תהיה סגורה ובפני מי, כפי שנהוג בצבא ארה"ב. יחידות בהן מתבצע מגע ישיר עם האויב, תהיינה סגורות לנשים. יחידות בהן נוכחות החיילות תפגע בלכידות החברתית, או משימות פיזיולוגיות שיגרמו להן נזק, או סוגי הכשרות שיש צורך לבצע בהן 'התאמת כושר' לנשים - יהיו סגורים לחיילות. מקומות בהן תיפגע צנעת הפרט, או שיש אי התאמה מבחינת אופי מבני המגורים, ונוכחות החיילות תפגע באחוז גדול מקרב חיילי היחידה בהיותם דתיים - ייסגרו לחיילות".

מענה נוסף לבעיה, אומר שגיא, הוא בפתיחת מערכה נגד אותם גורמים בצה"ל המבקשים להרוס אותו מבפנים: "צריך לומר שחוקרות ומרצות שחתומות על עצומות נגד צה"ל - ייאסר עליהן להראות את פרצופן בצבא. הן לא ייתנו הרצאות ולא יחקרו". שגיא מעריך כי גם אם פתרונות אלו ייושמו, צה"ל עדיין לא ישתקם לגמרי מהפגיעה בו, אבל לפחות הגבולות יהיו מעתה חדים יותר. או כמילותיו של שגיא: "זה לא יבריא את הקרנף, אבל זה יעזור לו לשמור על הטריטוריה".