בשבע 418: הבית השני

הרב חגי ניר איבד את אשתו לאחר 30 שנות נישואין מאושרות, ויחד איתה גם את הטעם לחייו תהליך פנימי שעבר הביא אותו להקים בית מחדש

עפרה לקס , י"א בכסלו תשע"א


אלמן ואלמנה וגם גרוש וגרושה צריכים שהדימוי העצמי שלהם לא יירד. במערכת היחסים ההיא, מאלו שהן סיבות זה לא צלח, אבל ערכך לא ירד. אדרבה, קח את המצב הקשה הזה לכיוון של שדרוג. הקב"ה היכה אותי, אז מה? רק רע יוצא מזה ולא טוב? צריך ללמוד מזה הלאה

שני המינים צריכים הרבה הכשרה לנישואין בדור שלנו, אבל הבנים צריכים הכשרה בכמה רמות יותר מהבנות. בהכללה גסה בנים לא מבינים מה זה אישה, מה זה להקים בית, עבורם אלה מילים. הבנות מתכוננות לאימהות מגיל שנה וחצי, ומבינות במשך הזמן שאין תינוק ללא נישואין

"הפגישה הראשונה של הדסה ושלי זכורה לשנינו כחוויית חיים", אומר הרב ניר, "כל הפגישה דיברתי על רחל ובכיתי מאוד. הדסה הקשיבה והכילה את כל מה שסיפרתי. הפגישה הציפה אותי לגמרי, וזה שהיא הקשיבה בצורה כל כך מכילה ואמפתית, איפשר את קיומה של פגישה שנייה"
הרב חגי ניר איבד את אשתו הראשונה לאחר 30 שנות נישואין מאושרות, ויחד איתה גם את הטעם לחייו. תהליך פנימי שעבר הביא אותו להקים בית מחדש תוך זמן קצר, וכיום הוא מקדיש את עיתותיו לייעץ לזוגות נשואים מתוך ניסיונו האישי, ושוטח משנה סדורה שמסבירה כיצד להתמודד עם המורכבות שבנישואין שניים. ולרווקים שטרם הקימו את ביתם הוא ממליץ: למדו להעריך את תכונות האישה לפני היציאה לפגישות

הטלפון מצלצל בביתו של הרב חגי ניר. על הקו אחיה של אשתו הראשונה עליה השלום. הרב ניר אינו משיב לשיחה משום שהוא משוחח איתנו. אשתו, הדסה, עונה ומגיבה בקריאות שמחה: לאח נולדו לפני דקות אחדות זוג נכדות. בסבב הטלפונים הראשון הוא בחר להכליל את בני הזוג ניר, על אף שקשר דם כבר אין כאן. "זו דוגמה למערכת היחסים שנבנתה פה", אומר הרב ניר, עד לא מזמן רב היישוב מעלה מכמש, אלמן, נשוי פעם שנייה ויועץ זוגיות.

הרב ניר עוסק רבות בענייני שלום בית וזוגיות. הוא ניאות לחלוק את סיפורו האישי עם הציבור הרחב מתוך תודעה של שליחות: "יש כאן מסר שהנה, אפשר לחיות מחדש. אני רוצה לתת לאנשים מסר של תקווה".

 להתחתן על פי צוואת האישה

הרב חגי ניר ואשתו הראשונה רחל נישאו בגיל צעיר. היא היתה בת 20, הוא היה מבוגר בשנתיים וחצי. כל החיים היו לפניהם. הרב חגי למד תורה ולימד, והיה לאחד מרבני בתי הספר הראשונים בארץ. רחל היתה יועצת חינוכית. הילדים בוששו לבוא, אך כעבור שבע שנים התברכו השניים בבן, ואחר כך בבן נוסף. בשנת תשמ"א עברה המשפחה לירושלים, שם שימש הרב ניר, ועודנו, רב בית ספר. לאחר זמן מה החלו נציגים מן היישוב מעלה מכמש לבקש מבני הזוג שהרב ניר ישמש להם רב יישוב. "שנה שלימה הפצירו בנו והתלבטנו מאוד מאוד. לבסוף הסכמנו. באנו עם מרץ מתוך מטרה לתת את הזמן והכוח שלנו לציבור. אף פעם לא אמרתי שאני הרב, אלא 'אנחנו הרב'. תמיד היתה זו עבודה זוגית. רחל לא היתה בפרונט, אבל זכתה להערכה רבה". כשהגיעו בני הזוג ליישוב הם היו המשפחה ה-39. היום מתגוררות בו 230 משפחות.

כשש שנים אחר כך, ועשרה חודשים אחרי שילדה זוג תאומות, התגלתה בגופה של רחל מחלת הסרטן. כעבור שנה של טיפולים היא הבריאה, אבל ארבע שנים אחר כך שבה המחלה והיכתה בה.

הרב ניר מספר על אישה אנרגטית, אשת חינוך ממדרגה ראשונה, כזאת שניסתה לתפקד עד כמה שאפשר כרגיל. גם כאשר הפסיקה לעבוד בגלל מצב של מאה אחוזי נכות, המשיכה רחל להגיע לבית הספר שבו שימשה יועצת. אבל למרות הרצון לחיות, התפילות מרופא כל בשר והניסיונות אצל הרופאים בשר ודם, הלך מצבה והידרדר. "היא איבדה את ההכרה פה, על היד הזאת", מצביע הרב ניר על יד שמאלו "כעבור שלושה ימים היא נפטרה". היה זה בכ"ט בשבט תשס"ג.

"הייתי בהלם, למרות שזה היה צפוי", משחזר הרב ניר. חודשים רבים לפני שרחל נפטרה, כתב להם הרופא המטפל מכתב ובו נרשם שחור על גבי לבן שמחלתה חשוכת מרפא. "הבנו, ולא הבנו כלום. הבנו ולא האמנו. ראיתי שהיא גוססת, חוויתי הכל, אבל לא רציתי להאמין. אני חושב שכך צריך להתנהל יהודי, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו, אל יתייאש מן הרחמים. היא נפטרה בשבת בצהריים, ורק בליל שבת התחלתי להאמין שזה ייתכן".

לאורך שנות המחלה תמכו הרב ניר וילדיו הבוגרים ברחל. הרב עצמו נדרש לחלק את כוחותיו בין סיוע בהתמודדות והקלה, לבין היותו רב יישוב, אב לארבעה ורב בית ספר. המוות גזל ממנו את כל כוחות החיים.

"מבחינתי חרב עליי עולמי. שום דבר לא נתן לי את הכוח לחיות. לא היישוב, לא ההוראה וגם לא הילדים. הבית תיפקד. הרבה בסיוע שני הבנים הגדולים והנפלאים, בנות דודות שבאו לשמור על התאומות הקטנות ואנשי היישוב שבישלו. כל יום המתינו 4-5 סירים בפתח הבית. ועם כל זה הרגשתי שאין לי כוח לקום בבוקר, זה חלל שאי אפשר למלא. היא נפטרה בשנת ה-30 לנישואינו. היא היתה חלק ממני".

עוד בהיותה בין החיים, קבעה רחל עם אחד מאחיה שמשפחתה תבוא להתארח באותו פסח בבית הארחה שבו הוא מארגן נופש. חג הפסח חל חודשיים וחצי אחרי פטירתה ומשפחת ניר הגיעה, אבל בלי האם. "בפסח ההוא לא היה חסר לי דבר, לא בגשמיות ולא ברוחניות. היה אוכל טוב, טיולים וסיורים לגדולים ולקטנות. 'העולם הזה' לא יכול לתת לי יותר. אבל אני יצאתי בהרגשה שאם זה מה שהעולם יכול לתת, אז אין טעם לחיות. התחושה היתה שצריך לשרוד רק בשביל הילדים".

המסלול לכאורה היה ידוע מראש, אבל הרב ניר החליט בדיוק בנקודה הזאת לאסוף כוחות ולהתמודד מול תחושותיו וחייו. "כשחזרנו מפסח אמרתי לעצמי 'תפסיק לרצות אורח חיים כזה שמזמין רחמנות. זה לא חיים'. בעצם חשבתי שאני רוצה לחיות מחדש, ושלילדים מגיע, ושכדאי שאנשא מחדש, כי אין חיים ללא אישה, והרי רחל ביקשה".

חודשים ארוכים לפני לכתה, הפצירה רחל בבעלה שוב ושוב, שאחרי מותה הוא יינשא בשנית ויראה חיים עם אישה שיאהב ושיחד יגדלו את הילדים. הרב ניר מספר ומתפעל: "היא בכלל לא פחדה מהמוות ולא היה לה קשה עם זה שאנשא שוב. היא ביקשה את זה, והאמירות האלה הקלו עליי מאוד מאוד. היא היתה אישה גדולה".

לאחר שהתחושות האלה הבשילו אצלו, החל הרב ניר תהליך בחינה פנימי של המוטיבציה שלו להינשא בשנית. "שאלתי את עצמי האם אני רוצה להתחתן רק בגלל הפונקציות של האישה: ניקיונות ובישולים, סיוע בגידול הבנות ועוד. לילות שלמים דנתי עם עצמי בכנות למה אני רוצה להמשיך לפרק ב'. רק כשהגעתי להכרה שאני במצב של הסתכלות אמיתית, טהורה ונכונה וכוונתי אמיתית, החלטתי שאני הולך להיפגש. אחרי התהליך הזה הרגשתי שאני נפתח ומוכן לשמוע".

הצעות לשידוך לא חסרו. כמו בעולם הרווקים, גם כאן, על כל איש פנוי, יש כמה נשים שממתינות. ההצעה הראשונה הגיעה בשבעה, השנייה בתום האזכרה ביום השלושים. אבל לאלה, כאמור, הרב ניר עוד לא היה מסוגל להטות אוזן. אחרי התהליך שעבר, הציעו לו 24 מורות מבית הספר שבו עבד, "כל אחת בסודי סודות שאיש לא ישמע", את אותה אישה. הדסה היתה מורה בבית הספר, גרושה שנים ארוכות ואם לשניים. גם מנהל בית הספר, הרב אריה בצלאל, חשב בכיוון ואמר לו "אתה יקה, היא יקית הולנדית, אתם מתאימים". הרב ניר הוא לא ממש יקה, אבל זה לא מפריע לשניים להיות היום נשואים באושר, בתום מסע שעשו יחד.

להתחתן גם בשביל הילדים

"הפגישה הראשונה שלנו זכורה לשנינו כחוויית חיים", אומר הרב ניר, "כל הפגישה דיברתי על רחל ובכיתי מאוד. הדסה הקשיבה והכילה את כל מה שסיפרתי. הפגישה הציפה אותי לגמרי, וזה שהיא הקשיבה בצורה כל כך מכילה ואמפתית, איפשר את קיומה של פגישה שנייה".

במבט מקצועי יודע היום הרב ניר לנתח שהדיבור על רחל היה בעצם הסבר של הזהות שלו. "אני לא יכול לספר על עצמי בלעדיה. היא אשת נעוריי, אם ילדיי, קיבלנו את כל ההחלטות יחד, היא חלק ממני".

כחצי שנה אחרי פטירתה של רחל נישאו הדסה והרב ניר זה לזו. את החופה הנחה שלמה, אחיה של רחל, ששמח ובכה בעת ובעונה אחת. "זה שהאחים של רחל קיבלו את הדסה, נתן המון כוח ועוצמה. יום אחד, עוד לפני החתונה, הם הזמינו אותנו למסעדה ואמרו לה 'ברוכה הבאה' ועד היום יש ביניהם קשר חם".

מי שבהחלט לא היה להם קל, היו הבנים הגדולים שהיו אז בני 22 ו-20 וחצי. את הדסה הם כיבדו מהרגע הראשון, אבל הקירבה של מועד הנישואין לפטירת אימם הקשתה עליהם. הם ביקשו מהאב שידחה את הנישואין עד אחרי החגים, אבל הוא לא ניאות. זכר הפסח הקשה ההוא עוד היה טרי וכואב, והוא לא העלה על דעתו שיוכל להעביר את תקופת החגים בלא הדסה וללא דמות אימהית לבנות.

"התייעצתי עם חברה של אשתי, עו"ס במקצועה, והיא אמרה שידוע שמי שהיתה לו זוגיות טובה, ירצה להמשיך אותה אחר כך. היא גם אמרה לי שעבור הילדים מדובר בתקופה של חצי שנה בלי אימם, אבל אצלי תהליך הפרידה התחיל שנה וחודשיים קודם, בעת שהבנו שהמחלה חשוכת מרפא".

בנישואים שניים המצב מורכב עבור ההורים וילדיהם. איך אפשר לדעת מתי ללכת עם רצון הילדים, ומתי לומר להם 'לא'?

"הילדים שלי לא התנגדו לעצם הנישואין, וגם היתה לי אינטואיציה מאוד מאוד חזקה בנושא. חשתי שאני עושה חסד גדול עם הבנות, איתי וגם עם הבנים הגדולים. שיתפתי אותם, בכינו יחד. אמרתי להם 'העגלה תנוע. אני בוכה ומתחנן לפניכם שתעלו עליה', והרגשתי בעומק ליבי שזה הדבר הנכון.

"קראתי לבנים ואמרתי להם 'אמא שלכם תהיה אמא שלכם עד 120. והדסה היא אשתי. על הדלת של הבית יהיה כתוב 'משפחת ניר' אבל זו משפחת ניר חדשה'. לאחד הבנים אמרתי 'אני רוצה להתחתן גם בשבילך ובשביל אחיך'. הוא לא הגיב אבל ראיתי סוג של חוסר קבלה. פעם אחת, אחרי החתונה, הוא נסע לאחת הדודות ואמר לה 'יש בית, יש לאן לבוא'. קיבלתי אישור וחיזוק שהחתונה היתה טובה גם לו".

למי שעומד במצב דומה מייעץ הרב ניר: "תשתפו את הילדים, תצטערו ותבכו יחד. גם אם בן/בת הזוג אמרו לפני מותם שעליכם להינשא בשנית וגם אם לא, הבהירו לילדים שזה היה רצונם כי זה רצון ה'. אם אין לכם תחושה פנימית חזקה באשר למה שצריך לעשות, אז לכו לאנשים שיודעים להקשיב ומתוך כך לייעץ. אי אפשר לעשות צעד כזה בלי ידיעה עמוקה שזה הצעד הנכון".

גם אחרי הנישואין הדברים לא היו פשוטים. משתי משפחות של ארבעה ושני ילדים נהייתה משפחה של שישה ילדים עם כל המורכבות שבכך. אבל על אף כל אלה, יש שמחה ואושר וידיעה שנעשה כאן הצעד הנכון. "התאמצנו שכל הילדים ירגישו שמשפחתנו החדשה היא ביתם".

איך מגיעים לאזכרה של השנה הראשונה לאשתך, עם אישה חדשה?

"אני אסיר תודה לאשתי, שהקב"ה חנן אותה באינטואיציות נשיות טבעיות. לא רק שהיא עזרה לארגן את האזכרה אלא גם ילדיה. ברור לי שאשתי מרגישה שהיא אצלי במקום המרכזי. מתוך כך היא יכולה לכבד את רחל ז"ל. וכאן יש לאלמן/לאלמנה תפקיד מפתח, לתת מקום לנפטר אבל לתת תחושה לבן הזוג החי שמקומו מובטח מתוך אהבה ואמון מוחלט".

בזכות חולדה הנביאה

היום משמש הרב ניר יועץ זוגי ומגשר בהסכמי גירושין. את מה שעשה במשך שנים כרב יישוב מתוך יראת שמים, אינטואיציה חזקה ורצון טוב, הוא מיסד על ידי לימודים אותם עשה במסגרת י.נ.ר. 'יועצי נישואין רבניים' ומאוד שמח על שהיה תלמיד של ד"ר עמי שקד. "מי שדחף אותי למסד את נושא הייעוץ היתה אשתי, הדסה, שאמרה 'עם כל הכבוד לאינטואיציה, אין מה שיכול להחליף לימודים מסודרים ומקיפים'. לקח לי גם הרבה זמן להבין שאנשים רואים שחלו בי שינויי תובנות, שהם שומעים ממני משפטים שלא שמעו בעבר. מעבר לכך, היתה לנו תחושת הצלחה ורצינו לשתף בה אחרים. הקב"ה היכה אותי, אבל יכול לצאת מזה טוב לי ולאחרים".

מקרה נוסף שקרה לו בדרך, נתן גם הוא דחיפה לכיוון של התמקצעות, ומעשה שהיה כך היה: לפני חמש שנים וחצי, שלושה שבועות לפני סוף הסמסטר, הגיעו הרב ניר ותלמידיו במכון לב ליאשיהו המלך, שמצא ספר תורה והלך לחולדה הנביאה. היה זה במסגרת שיעור תנ"ך שמעביר הרב במכון כבר שנים. "הסברתי שלפי אחד הפירושים הלכו לחולדה ולא לירמיהו כדי שתתפלל עליהם, כי תפילה של אישה היא לא כמו של איש". הרב ניר הוסיף עוד כמה מילים על ההבדל בהתנהלות בין איש ובין אישה. "לפני סיום השיעור קם תלמיד ואמר 'הרב, אני בן 23, אני יוצא לדייטים. אתה לא חושב שהנושא הזה הוא קצת יותר חשוב מעוד פרק בתנ"ך?'". התלמיד ציפה לתשובה והרב ניר, כעדותו, "נשתל במקום" והשיב בכנות 'אתה צודק'. משם התגלגלו הדברים לכך שכבר חמש שנים הוא מעביר במכון לב קורס שנתי של 'הכנה לחיי המשפחה על פי התורה'.

"בשיעור לומדים על הבדלים בין גברים ונשים. לא וורטאלעך, אלא תיאוריות שונות שדברי חז"ל משתלבים בהן. אנחנו לומדים על משמעות של ביקורת, מחמאות וכעס, תוך הבאת דוגמאות מחיי הנישואין. וגם על דייטים, היכרות לפני הנישואין, הלכות ייחוד ועוד.

"אני אומר לך בהכללה: שני המינים צריכים הרבה הכשרה לנישואין בדור שלנו, אבל הבנים צריכים הכשרה בכמה רמות יותר מהבנות. בהכללה גסה בנים לא מבינים מה זה אישה, מה זה להקים בית, עבורם אלה מילים. הבנות מתכוננות לאימהות מגיל שנה וחצי, ומבינות במשך הזמן שאין תינוק ללא נישואין".

זה קשור לאיך שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו?

"כן. לפני כמה ימים ישב אצלי פרופסור באוניברסיטה שיש לו בעיות בזוגיות, ויוצא שאני נותן לו הרצאות קצרות, תוך כדי הטיפול. לפני כמה ימים הסברתי לו בתמציתיות על ההבדל בין נשים וגברים. הוא תפס את הראש בשתי ידיים ואמר 'למה לא גילו לי את זה? למה לא לימדו אותי ולא שמעתי על זה אף פעם?' והוא נשוי שנים לא מעטות".

לדברי הרב ניר, יש מספר ישיבות על-תיכוניות בהן קיימת הכנה לחיי הנישואין אבל "הן ספורות מאוד". לפני מספר שנים הוא פנה אל ראש ישיבה אחד והציע להעביר שיעור בנושא לתלמידיו המבוגרים בנוכחות כל הצוות. ראש הישיבה נתן הרצאה לרב ניר כמה הנושא חשוב, אבל בפועל דחה אותו תקופה ארוכה. כאשר הם שוב שוחחו בנושא, ראש הישיבה הסביר ש"'יש תחרות גדולה על התלמידים, והם לומדים שלושה סדרים ביום', ובזמן שאין להם הוא מכין אותם לעלות להר הבית. הוא גמר את הנאום, ואני אמרתי לו 'אתה ראש הישיבה, האחריות עליך. אתה רוצה להכין את התלמידים שלך לעלות להר הבית? אני רוצה להכין אותם לבנות את הבית הפרטי שלהם, וזה יותר חשוב'". הרב ניר הזהיר את ראש הישיבה שהוא טועה, ואמר שהם יתראו בעוד 10-20 שנה ואז יאמר לו ראש הישיבה מי צדק.

יש להניח שאתה חושב שהכנה לפני הנישואין עשויה לחסוך בעיות אחר כך.

"כן. אתן לך דוגמה מתופעה שחזרה על עצמה שלוש פעמים בשיעור במכון לב, ובעיניי היא מסמלת משהו כללי יותר: קם תלמיד ואומר לי 'הבנות האלה מעצבנות, שיפסיקו עם השטויות שלהן' ומחקה את העמידה שלהן. הרכות הנשית הוציאה אותו מדעתו. אמרתי לו 'אם אתה חושב כך, אתה מזמין את הצרות אליך! אתה הולך לפגוש בחורה ומראש יש לך דעה שלילית עליה כי היא אישה, ואתה מצפה שהיא תהיה האדם הכי קרוב אליך, אם ילדיך?'".

את אשתו השנייה הציעו במקביל 24 אנשים שונים. הרב חגי ניר

 בעד הסכם ממון

הרב ניר מייעץ בעיקר לזוגות בנישואים ראשונים, אבל כתב בעבר גם על נישואים שניים ומנסה, יחד עם הדסה, לעסוק בשידוכים לאנשים שמבקשים להתחיל פרק ב'.

"נישואים שניים הם מורכבים", אומר הרב "מורכבים אבל לא קשים. אין אצלי מילה כזאת 'קשה', כי מקושי אנשים בורחים. כשמשהו מורכב, מפרקים אותו ומתגברים עליו אחד לאחד".

בנישואים השניים קיימות לדבריו כמה סוגיות. "ראשית, כימיה בינו לבינה. מזה מתחיל הכל, וגם את זה צריך ללמוד, כי בפרק ב' אנשים מבוגרים יותר ויש להם כבר ילדים. הנושא השני הוא הילדים: לקבל את הילדים של בן הזוג, וגם לקבל את הילדים של האדם עצמו מחדש. איך להכיל אותם, במה לשתף אותם ועוד. השלישי הוא מקום מגורים, שהוא מורכב באלף רמות מאשר אצל זוג צעיר שמתחתן, והרביעי הוא הסכם ממון".

הרב ניר ממליץ מאוד לערוך הסכם ממון לפני נישואים שניים. "אני לא קובע איזה מודל לקחת, אבל חייבים לדבר על זה". לדבריו, הילדים הגדולים חוששים פעמים רבות שבן הזוג החדש של אביהם או אימם 'ישתה' את הכסף של ההורה, וגם אם לא, יש הרבה אי בהירות: מי ישלם את החתונה של הילדים שאינם משותפים, מה דינם של חסכונות שהיו משותפים עם בן הזוג הקודם וכו'. "הסכם ממון מביא רוגע לבני הזוג ולמשפחתם. היעדרו מכניס הרבה מתח".

ישנה אמירה לפיה גרושים צריכים לפתור דברים עם עצמם לפני שהם נכנסים למערכת עתידית. כי אם לא, אתה תיכנס עם אותם עיכובים למערכת החדשה.

"לא רק גרוש וגרושה, גם אלמן ואלמנה. מי שפותח פרק ב' צריך לסיים כמה שיותר את מערכת היחסים הקודמת. 'לסיים' אין פירושו להתנתק. אין דבר כזה. אבל כדי להיות מסוגלים להביט קדימה, צריך לעשות עיבוד וסיום של מערכת היחסים הקודמת".

הרב ניר תורם דוגמה מחייו האישיים ומספר שהלווית אשתו המנוחה התקיימה באישון לילה, במוצאי שבת של חורף ירושלמי. "היה קר מאוד, הכאב היה חותך, הבנות שלי היו קטנות והייתי צריך להחליט בלי ייעוץ של אף אחד אם לוקחים את הבנות לקבורה או לא. הרגשתי שכדי שהבנות לא יחפשו חיפוש רגשי את אימן כל הזמן, וכדי שיוכלו להסתכל קדימה, הן צריכות לראות שאמא שלהן מורדת אל האדמה. אני חושב שזה מה שאיפשר להן ליצור קשר עם הדסה אחרי פגישה או שתיים. צריך לעשות את זה, כדי לפתוח בהצלחה את הדרך לנישואים שניים. לאלמנים זה עיבוד אחד ולגרושים זה עיבוד מסוג אחר".

"אלמן ואלמנה וגם גרוש וגרושה צריכים שהדימוי העצמי שלהם לא יירד. הם חוו חוויה קשה מאוד שלא תתואר, וצריך לעזור להם לעבוד על זה, על התחושות של 'אני לא שווה כלום, לא הצלחתי'. זה לא נכון. במערכת היחסים ההיא, מאלו שהן סיבות זה לא צלח, אבל ערכך לא ירד. אדרבה, קח את המצב הקשה הזה לכיוון של שדרוג. הקב"ה היכה אותי, אז מה? רק רע יוצא מזה ולא טוב? צריך ללמוד מזה הלאה".

החברה מקבלת יותר את האלמנים כי זו גזירה משמיים?

"כן בהחלט. חשוב לזכור שהגרושים לא פשעו, הם לא הצליחו למצוא את השפה המשותפת ואת המשותף להם. במיעוט קטן של הפעמים אפשר לומר שצד אחד 'אשם'. כאן, בחדר, אני אומר לגרושים 'יש לך אחריות של 10 אחוזים על מה שקרה? בוא תשדרג את עצמך בזה. גם אני כאלמן עבדתי על עצמי ומי שזוכה בזה הם אני ואשתי, שקיבלה בעל משודרג".

אלו רגישויות צריך קהל הקוראים לפתח מול הגרושים והאלמנים?

"לא לדחוק אותם הצידה. אם האלמנה או הגרושה איננה הולכת לבית כנסת, לילד הקטן שלה אין עם מי ללכת, וצריך למצוא מישהו שילך איתו, ושהאם לא תרגיש שהיא אובדת עצות. צריך לתת מקום לאיש ולאישה במסגרת בית הכנסת, ולהתייחס אליהם כאילו בן הזוג בחיים".

ofralax@gmail.com