גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 419ראשיהפצה

ברגישות או בנחישות? - שולחן עורך

יש להקים ועדה ציבורית שתבדוק גם את ההיבטים האתיים של פרשת בר-לב ותקבע נורמות מחמירות ביחסי נשים-גברים במקומות עבודה.
25/11/10, 13:41
עימנואל שילה

גם אם לא יוכח שנעברו עברות פליליות, יש להקים ועדה ציבורית שתבדוק גם את ההיבטים האתיים של פרשת בר-לב ותקבע נורמות מחמירות ביחסי נשים-גברים במקומות עבודה.


צריך להיות ברור עד כמה הרסני הערבוב הזה בין יחסי עבודה ליחסים רומנטיים באווירה של הפקרות. במשטרת ישראל יש להקפיד במיוחד על נורמות אתיות נקיות מרבב, ולהיזהר מערבוב בין האישי למקצועי ומניגוד אינטרסים ולו למראית עין
1. לפי מה שעולה משלל הפרסומים בתקשורת, אין מחלוקת על כך שניצב אורי בר-לב, מי שפיקד על כוחות המשטרה שביצעו את גירוש גוש קטיף וחורבנו, התגלה כהולל ונואף סדרתי שבעודו נשוי קיים לאורך שנים מערכות יחסים עם נשים רבות, חלקן נשואות. כל הוויכוח הוא רק האם מעשי הפריצות של בר-לב נעשו ברגישות, כטענתו, או בנחישות מופרזת - כטענת המתלוננות.

2. לפטר את כולם - זו התגובה הדוסית הספונטנית שמעוררת הפרשה המלוכלכת הזאת, שהציגה את צמרת המשטרה באור מוסרי מעורר חלחלה. שיילכו כולם הביתה בעקבות מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שהתפטרותו לאחר התלונה שהוגשה נגדו היתה המשב הראשון של הצונאמי הזה.

יפוטר הניצב המואשם בעבריינות מין - ומודה 'רק' בהתנהגות מופקרת. יפוטר הניצב השני, שעליו נאמר - וטרם הוכחש עד כה - כי ניהל רומן עם אותה ד"ר א', העובדת הבכירה במשרד לביטחון פנים שהתלוננה על הניצב הראשון. תישלח הביתה גם אותה ד"ר א', שלפי הפרסומים ניהלה רומן עם ניצב אחד והגישה את התלונה נגד ניצב אחר, לאחר שקודם לכן קיבלה ללא מכרז משרה נושאת שכר גבוה מאוד במשרד לביטחון פנים. אגב, ספק אם מי שבמשך שנתיים נמנעה מלהתלונן על תקיפה אלימה מצד ניצב בכיר במשטרה, כטענתה, ראויה להוביל פרויקט לאומי של מאבק באלימות.

3.  אך גם בטרם זכינו שמצוותיה של תורתנו הקדושה יוכרו ככללי אתיקה מחייבים במערכות המדינה, צריך לפחות לדרוש שלא להסתפק בחקירת ההיבטים הפליליים של הפרשה על ידי מח"ש, הפרקליטות ובית המשפט. כלקח חשוב מהפרשה החמורה הזאת, יש להקים ועדה ציבורית שתבדוק גם את ההיבטים האתיים ותקבע נורמות מחמירות ביחסי נשים-גברים במקומות עבודה.

אמנם החברה החילונית מכנה באהדה את הפריצות בשם מתירנות, ולדעת קובעי הנורמות שלה התנהגותו הרומנטית של אדם היא עניינו הפרטי, או לכל היותר משהו שבינו לבין אשתו. אך צריך להיות ברור, אם עוד לא היה ברור עד עכשיו, עד כמה הרסני הערבוב הזה בין יחסי עבודה ליחסים רומנטיים באווירה של הפקרות. זה נכון במקומות עבודה פרטיים, נכון עוד יותר במשרדים וארגונים ממשלתיים, ונכון שבעתיים במשרד לביטחון פנים ובמשטרת ישראל - שם יש להקפיד במיוחד על נורמות אתיות נקיות מרבב, ולהיזהר מערבוב בין האישי למקצועי ומניגוד אינטרסים ולו למראית עין. ועדה ציבורית כזאת צריכה לתת את הדעת גם על קביעת נורמות של הופעה לעבודה בשירות המדינה בלבוש שאינו חושפני ופרובוקטיבי. אמנם אין בכך כדי להצדיק התנהגות עבריינית ומגונה, אך במקרים רבים הופעה כזאת היא נתינת מכשול בפני עיוור אשר מפריעה לאווירה עניינית במקומות עבודה וגוררת הטרדות.

4. בחודשים האחרונים פורסמו בתקשורת שתי פרשיות שונות שבעקבותיהן נאלצו להתפטר משירות הביטחון שני בכירים בשב"כ. לכל אחד מהם היה רומן עם אחת מעובדות הארגון, אך לא על עצם הרומן הם הודחו משירות, אלא על שלא נמנעו מלדון, תוך ניגוד אינטרסים, בענייני קידום ואי-קידום מקצועי הקשורים לאותן עובדות. מעבר לרמה המוסרית המדאיגה ששני סיפורים אלו חושפים, בולט לעין הנזק המקצועי ואולי גם הביטחוני שמחוללת ההפקרות הרומנטית הזאת.

החברה הישראלית יצאה למאבק בתופעת ההטרדות המיניות והוציאה אותן אל מחוץ לחוק. הגיע הזמן להתקדם עוד צעד ולהפוך את הערבוב הנפיץ בין עבודה לרומנטיקה לכל הפחות לעבירת משמעת, אם לא לעבירה פלילית.

בעצם ימי ההמתנה המתוחה להכרעה בשאלת המשך הקפאת הבנייה ביו"ש ובירושלים, יצאה השבוע מבית המחוקקים בשורה טובה לכל שוחרי המשך אחיזתנו בשרידי הישגיה הטריטוריאליים של מלחמת ששת הימים.

לא רק התיישבותנו ברמת הגולן ובירושלים השלמה, שעליהן כבר הוחל החוק הישראלי, התחזקה השבוע בעקבות קבלת החוק המחייב עריכת משאל עם טרם מסירה של שטח ישראלי ריבוני. גם הסכם עתידי עם הפלשתינים צפוי כעת להיות מותנה במשאל עם, למרות שהחוק הישראלי טרם הוחל על שטחי יהודה ושומרון. הסיבה לכך היא דרישתם האולטימטיבית של הפלשתינים, בתמורה להשארת גושי התיישבות בריבונות ישראל ביהודה ושומרון, לקבל לידיהם שטחים חלופיים בתוך גבולות 67'. על פי החוק החדש, כדי למסור את אותם שטחים חלופיים שעליהם חלה ריבונות ישראל יהיה צורך במשאל עם, אלא אם יזכה ההסכם לתמיכתם של 80 חברי כנסת.

תמיכה של 80 ח"כים בהסכם נסיגה הכרוך בעקירת יישובים היא יעד שכמעט אינו ניתן להשגה. חוק פינוי-פיצוי שלפני גירוש גוש קטיף נתמך בקריאה ראשונה ע"י 64 ח"כים, ובהצבעה הסופית תמכו בו 59 ח"כים. הסכמי אוסלו הראשונים, שכונו 'הסכם עזה-יריחו', התקבלו בכנסת ברוב של 61 נגד 50. השלב השני, שכונה אוסלו ב', במסגרתו נמסרו לפלשתינים הערים ביהודה ושומרון, עבר ברוב זעום של 61 נגד 59. רק בהסכמי קמפ-דיויד בין ישראל למצרים תמכו למעלה מ-80 ח"כים.

ההצדקה לקיום משאל עם דווקא בסוגיית הגבולות נובעת בין השאר מהעובדה שמסירת שטחים כרוכה בדרך כלל בהעברה כפויה של אוכלוסיית היישובים הנמצאים באותם שטחים. העברה כפויה זו מהווה הפרה חמורה במיוחד של זכויות אדם יסודיות, ולכן הגיוני לדרוש עבורה הכרעה של העם בהצבעה ישירה. ייתכן שאפשר היה להסתפק בהכרעת הרוב בכנסת אילו שררה בישראל שיטת משטר של הפרדת רשויות מוחלטת בין הכנסת והממשלה, כמו למשל בארה"ב. אך בשיטה הבעייתית הנהוגה כעת בישראל, לפיה ח"כים מתמנים לתפקידי שרים וסגני שרים, קיימת סכנה שראש הממשלה ינצל זאת כדי לקנות קולות של חברי כנסת, שיצביעו שלא על פי דעתם ומצפונם רק כדי לזכות לקידום. כידוע, לא מדובר בחשש ערטילאי בלבד, אלא במעשים שהיו. זכורה לרע קניית קולותיהם של הח"כים גונן שגב ואלכס גולדפרב, חברי מפלגת צומת הימנית, שמונו לתפקידי שר וסגן שר בממשלת רבין בתמורה להעברת הסכם אוסלו ב' על חודו של קול אחד. גם אריאל שרון השתמש בשיטה דומה והוסיף כסאות לשולחן הממשלה כדי לחלק תפקידים מיותרים לח"כים בתמורה לתמיכתם בנסיגה מעזה.

לא רק שטחים שכבר הוחל עליהם החוק הישראלי לא יוכלו מעתה להימסר אלא במשאל עם, אלא גם שטחים שהחוק יוחל עליהם בעתיד. בעקבות זאת נוצר כעת תמריץ נוסף לנצל כל הזדמנות ולהחיל את החוק הישראלי על כל יישוב ביהודה, שומרון ובקעת הירדן שניתן להשיג עבור סיפוחו רוב בכנסת. השאיפה להחיל את הריבונות על כל יישובי ושטחי יו"ש והבקעה לא צריכה למנוע התקדמות צעד אחר צעד, קמעא קמעא.

שוחרי הנסיגות ביו"ש, בגולן ובירושלים מודעים גם הם למכשול שמציב בפניהם החוק החדש, והם יעמלו להביא לביטולו - אם בידי בג"ץ ואם באמצעות חקיקה. יש לקוות שהח"כים שהשכילו להעביר את החוק, ובראשם יריב לוין וזאב אלקין, ישכילו גם לעשות את כל הדרוש כדי לבצר את החוק ולהדוף את הניסיונות הללו.